המסע הארוך לאסיה

המסע הארוך לאסיה
	כריכת הספר, שעוצבה בידי רעיה טפלא-גלבוע
מידע כללי
מאת	משה יגר
סוגה	ספר עיון, מונוגרפיה
הוצאה
הוצאה	הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה
תאריך הוצאה	2004
מספר עמודים	547
עורך	דפנה שוופי
מהדורות נוספות
מקורות לכתיבת הספר	ארכיון המדינה, עיריית חיפה, ארכיון דוד כהן, דברי הכנסת
קישורים חיצוניים
מסת"ב	מסת"ב 965-311-058-6
הספרייה הלאומית	002394972

המסע הארוך לאסיה: פרק בתולדות הדיפלומטיה של ישראל הוא ספר מחקר-מונוגרפי מאת הדיפלומט משה יגר, שראה אור בשנת 2004 והוצא לאור בידי הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה^[1]. הספר עוסק בתולדות יחסי החוץ של ישראל עם מדינות אסיה הנמצאות מפקיסטן מזרחה ובאירועים מכוננים ביחסי ישראל-אסיה, כדוגמת מסע משה שרת לאסיה, הדיפלומטיה הציונית באסיה מהצהרת בלפור עד להכרזת העצמאות ובועידת באנדונג.

נושאי הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע ליחסים הדו-צדדיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארבעת הפרקים הראשונים משמשים כהקדמה לפרקים הבאים, בפרקים אלו הספר עוסק בדיפלומטיה הציונית באסיה מהצהרת בלפור עד להכרזת העצמאות, "קשיים וקשרים ראשונים" (על יחסם של דוד בן-גוריון, אבא אבן וגולדה מאיר לאסיה), ועידת באנדונג והשלכותיה על מעמדה של ישראל באסיה ועל מסע משה שרת באסיה.

יחסים דו-צדדיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר מפרט, בצורה מעמיקה ככל הניתן, את ההיסטוריה של היחסים הבילטרליים של ישראל עם מדינות אסיה. בספר הוא כותב על ההיסטוריה העשירה של ישראל עם מדינות שונות באסיה כדוגמת פקיסטן, הפיליפינים, סרי לנקה, נפאל, מלזיה, יפן, קוריאה הדרומית וקוריאה הצפונית. המונח "אסיה" מתייחס מבחינה גאוגרפית לכל האזור מחופי הים התיכון ועד יפן. בשימוש המעשי שהיה מקובל אז במשרד החוץ מתייחס המונח "אסיה" לכל המדינות מפקיסטן מזרחה.

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר מבוסס על מקורות רבים. כיוון שהספר כתוב מנקודת מבט ישראלית, העדיף יגר לבסס את העובדות בספר על מקורות שכתובים בעברית, אם כי בעניינים מסוימים הסתמך יגר על מקורות שאינם ישראליים. הספרות הרבה (מאמרים, מחקרים וספרים) שפורסמה בעולם אפשרה ליגר להקנות נקודת מבט רחבה יותר לעניינים שנדונו בספר. הארכיונים הרשמיים של רוב מדינות אסיה אינם פתוחים לציבור, ולא שימשו כמקורות לספר. ארכיון המדינה ושאר ארכיונים שעמדו לרשותו של יגר בכתיבת הספר עמדו פתחו את תיקיהם לרווחת הציבור רק בשנת 1972.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

משה יגר יוסף גוברין וריי עודד, משרד החוץ: 50 השנים הראשונות, כתר ספרים, 2002
משה יגר, לתולדותיה של מערכת הסברת החוץ של ישראל, בית הוצאה לור בע"מ, 1986