הכרזת העצמאות
ערך זה עוסק בהכרזת העצמאות של מדינת ישראל. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו הכרזת העצמאות (פירושונים).
הכרזת העצמאות של מדינת ישראל נערכה ביום שישי, ה' באייר ה'תש"ח, 14 במאי 1948 בעיר תל אביב, בבית דיזנגוף שבשדרות רוטשילד 16. מאז חוגגת מדינת ישראל מדי שנה בה' באייר או ביום סמוך, את יום העצמאות.
תוכן עניינים |
האירועים שקדמו להכרזה [עריכה]
היה זה היום האחרון לקיום המנדט הבריטי על ארץ ישראל. היישוב היהודי בארץ ישראל ידע, שעם סיום המנדט, בחצות הלילה, עלולים צבאות ערב הסדירים לפלוש לארץ, וזאת כדי למנוע את יישום תוכנית החלוקה של עצרת האו"ם. על אף הסיכון הרב שבהכרזה על הקמתה של מדינת ישראל העצמאית והריבונית, ולמול אזהרתו של שר החוץ האמריקני, ג'ורג' מרשל, ועצות של מדינות שונות לדחות את ההכרזה, החליטה מינהלת העם, בישיבה שהחלה ב-12 במאי 1948 והסתיימה בשעה 1:45 לאחר חצות, לצאת בהכרזה ההיסטורית על הקמת המדינה.
ההיסטוריונים חלוקים לגבי הדיונים. לפי תיאור אחד, שמקורו בספרו של מזכיר הממשלה הזמנית, זאב שרף,[1] ההחלטה עברה בעקבות לחצו של דוד בן-גוריון, ועל חודו של קול:
- בעד: דוד בן-גוריון (מפא"י), משה שרת (מפא"י), אהרון ציזלינג (מפ"ם), מרדכי בנטוב (מפ"ם), משה שפירא (הפועל המזרחי), פרץ ברנשטיין (הציונים הכלליים).
- נגד: אליעזר קפלן (מפא"י), דוד רמז (מפא"י), פנחס רוזן (עלייה חדשה), בכור שלום שטרית (ספרדים ועדות המזרח).
- נעדרים: הרב יהודה ליב הכהן פישמן (המזרחי) ויצחק גרינבוים (הציונים הכלליים), שהיו מרותקים לירושלים במצור, והרב יצחק מאיר לוין (אגודת ישראל) ששהה בארצות הברית.
לעומתם יש חוקרים כדוגמת מרדכי נאור ויגאל עילם המסתייגים מכך, וטוענים כי ההצבעה במינהלת העם לא הייתה על הכרזת המדינה אלא בנושא אחר - האם לקבוע מראש את גבולותיה.[2]
ההכרזה [עריכה]
ההכרזה התקיימה בישיבת מועצת העם באולם מוזיאון תל אביב, שבאותה עת שכן בבית דיזנגוף. תאריך פקיעת המנדט הבריטי היה בליל שבת בתאריך 15 במאי(ו' באייר), אך מתוך רצון להימנע מחילול שבת, הוחלט להקדים את הטקס לצהרי יום שישי ה-14 במאי (ה' באייר), כמה שעות לפני כניסת השבת.
באותו מעמד הסבה מועצת העם בת 37 החברים את שמה למועצת המדינה הזמנית, והפכה להיות הגוף המחוקק של המדינה החדשה ומינהלת העם נקבעה להיות הממשלה הזמנית. יושב ראש המועצה דוד בן-גוריון, שהיה אז יושב ראש הנהלת הסוכנות היהודית, קרא את נוסח ההכרזה - מגילת העצמאות, שהיא המסמך המכונן של מדינת ישראל. המגילה התוותה את אופיה של המדינה שהוקמה כמדינת היהודים שתקבץ את היהודים מהגלויות ותתייחס לכל תושביה בשוויון ללא הבדל דת, גזע ומין. בתום ההכרזה חתמו חברי המועצה על מגילת העצמאות. בן-גוריון היה ראשון החותמים, והתמנה לאחר מכן לראש הממשלה ושר הביטחון בממשלה הזמנית של המדינה החדשה. טקס ההכרזה הוקלט במלואו ואף הועבר בשידור חי על ידי "קול ישראל".
עוד באותו לילה הכירה ארצות הברית במדינה החדשה (הכרה "דה פקטו"), ושלושה ימים לאחר מכן הכירה בה גם ברית המועצות (הכרה "דה יורה"). למחרת ההכרזה פלשו צבאותיהן של חמש ממדינות ערב לארץ, והחל השלב השני של מלחמת העצמאות.
ראו גם [עריכה]
לקריאה נוספת [עריכה]
- זאב שרף, שלושה ימים, תל אביב: עם עובד, 1959.
- פנחס יורמן, 32 דקות ראשונות, רמת גן: מסדה, 1978.[3] (תיאור מעמד הכרזת המדינה) (ראה אור באותה שנה בתרגום לאנגלית) (נדפס שוב בקובץ "ההכרזה על הקמת מדינת ישראל" בעריכת יעל חבר, לצד המאמר "ההכרזה ויישומה" מאת עמנואל גוטמן, ירושלים: משרד החינוך, התרבות והספורט – מרכז ההסברה – שירות הפרסומים, תשנ"ט 1999)
קישורים חיצוניים [עריכה]
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- הקלטת ההכרזה ועותק ממגילת העצמאות באתר הכנסת
- הרצל רוזנבלום, כך חתמתי על מגילת העצמאות, ynet
- הסרט בא היום, הסוקר את הכרזת העצמאות, באתר יוטיוב, מתוך ארכיון שפילברג
- השבוע לפני שישים שנה - גיליון 22, המרכז הבינתחומי הרצליה (גיליון עיתון "הבוקר" מיום הכרזת המדינה)
- פנחס יורמן, מאחורי הקלעים של טקס הכרזת המדינה, דבר, 17 באפריל 1953
הערות שוליים [עריכה]
- ^ זאב שרף, שלושה ימים, הוצאת עם עובד, תל אביב, 1959.
- ^ מרדכי נאור, יום רביעי הגדול, באתר הארץ.
- ^ ביקורת: חיים איזק, קריאות ביניים: מחיקה, דבר, 4 במאי 1978; ותגובת יורמן, ותגובתו של איזק: מכתבים למערכת: תקלות וזוטות, דבר, 9 במאי 1978.
| ההיסטוריה של מדינת ישראל | |||
|---|---|---|---|
|
.png)
