אבא אבן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אבא אבן
AbbaEban1951.jpg
תאריך לידה 2 בפברואר 1915
תאריך פטירה 17 בנובמבר 2002 (בגיל 87)
ממשלות 9, 10, 11, 12, 13, 14, 15, 16
כנסות 4 - 11
סיעה מפא"י, העבודה, המערך הראשון והשני
תפקידים בולטים
אבא אבן בחגיגת שנת העשרים לכפר בית יצחק
אבא אבן עם משה שרת ומשלחת ישראל לאו"ם, בשנת 1950
בול של דואר ישראל להנצחת אבא אבן (עיצוב: אמנון דוד ער ומשה פרג)
לוח לזכרו של אבא אבן, בכניסה לבניין משרד החוץ בירושלים

אבא (אוֹבּרי) אבן (איבּן) (2 בפברואר 191517 בנובמבר 2002) היה דיפלומט ומדינאי ישראלי, הנחשב "הדיפלומט מספר אחת" של מדינת ישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבן נולד כאוברי סולומון איבן (Aubrey Solomon Eban) ב-2 בפברואר 1915 בקייפטאון שבדרום אפריקה. בגיל צעיר עבר עם משפחתו לממלכה המאוחדת.‏[1]

הוא התמחה באוניברסיטת קיימברידג' בשפות עברית, ערבית ופרסית, ושימש כעמית מחקר באוניברסיטה. בתקופת לימודיו כיהן כנשיא אגודת הסטודנטים, והיה שותף מייסד של סיעת הלייבור באגודת הסטודנטים באוניברסיטה ופעיל בתנועת הנוער הציונית FZY, תנועת הנוער הציונית הגדולה והותיקה בבריטניה, ואף היה עורך הידיעון הרשמי של התנועה "הציוני הצעיר".

במלחמת העולם השנייה שירת כקצין בצבא הבריטי, תחילה בקהיר ואחר כך בירושלים, שבה התיישב בסוף המלחמה.

את פעילותו הציונית החל בגיל 24 כשליח מטעם הסוכנות היהודית, ושימש כיועצה בעת הדיונים במשא ומתן עם ממשלת בריטניה על הקמת "הבריגדה היהודית" ועם האומות המאוחדות על תוכנית החלוקה. אבא אבן פעל יחד עם משה שרת לאישור תוכנית החלוקה, שהתקבלה לבסוף בכ"ט בנובמבר, 1947. לאחר הקמת המדינה נבחר לשמש כשגריר ישראל באו"ם.

פעילותו הפוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1950 נתמנה כשגריר ישראל בארצות הברית, בעודו מחזיק גם בתפקיד השגריר באו"ם. במסגרת תפקיד זה גם ניסה לשכנע את אלברט איינשטיין להתמנות לנשיא מדינת ישראל. בשנת 1955 היה אמור אבא אבן להיות נציג ישראל בוועידת באנדונג אבל אחמד סוקרנו, שחשב תחילה להזמין נציג ישראלי לוועידה, נרתע בגלל לחצים מצד מדינות ערב. ישראל לא השתתפה בוועידה שהפכה במה להשמצתה. בבחירות בשנת 1959 נבחר לראשונה לכנסת מטעם מפא"י, ומונה לשר בלי תיק בממשלת בן-גוריון. בין השנים 19601963 שימש כשר החינוך בממשלתו של בן-גוריון, ובשנים 19631966 היה סגן ראש הממשלה בממשלתו של לוי אשכול, ללא תיק ביצועי. בנוסף, בשנים 19591966 כיהן אבא אבן כנשיא מכון ויצמן למדע.

החל משנת 1966 שימש כשר החוץ, בממשלות אשכול וגולדה מאיר והתמיד בתפקיד זה עד 1974. הוא הפך בתודעה הציבורית הישראלית למעין שר חוץ נצחי. בתקופת כהונתו כשר חוץ היה במרכז הפעילות הדיפלומטית שקדמה למלחמת ששת הימים, ובמסגרת מאמציו למנוע את המלחמה נפגש עם נשיא צרפת, שארל דה גול, אשר דיבר אליו בהתנשאות משולבת באיומים, דרש שישראל לא תפתח בכל פעולה צבאית, ובסופו של דבר, לאחר המלחמה, הטיל אמברגו צבאי על ישראל. לאחר מלחמת ששת הימים, השתתף אבא אבן בעיצובה של החלטה 242 של מועצת הביטחון של האו"ם שהבטיחה כי אין נסיגה ללא שלום. החלטה זו שימשה עם השנים כמרכיב יסודי בתהליך השלום בין ישראל למדינות ערב. לאחר מלחמת יום הכיפורים, ייצג את ישראל בעיצובה של החלטה 338.

אבן המשיך לכהן כשר חוץ בממשלה שהוקמה במרץ 1974 לאחר מלחמת יום הכיפורים, אולם לאחר התפטרות גולדה מאיר (חודש לאחר הקמת הממשלה עקב הלחץ הציבורי הגובר) סירב לכהן כשר ההסברה בממשלה החדשה, בראשות יצחק רבין, שמינה כשר חוץ במקום אבן את יגאל אלון. אבן המשיך לכהן כח"כ; בכנסת ה-11 היה יו"ר ועדת החוץ והביטחון, תפקיד שהעדיף על פני תפקיד שר זוטר שהוצע לו בזמן ממשלת האחדות הלאומית. אבן היה בעל עמדות יוניות ודגל בפשרה טריטוריאלית עם הפלסטינים. יחד עם זה אמרתו הידועה ביותר, בראיון לדר שפיגל בשנת 1969, מצוטטת דווקא על ידי הימין: "מפת יוני בשבילנו היא שוות-ערך לסכנה והעדר ביטחון. אינני מגזים באומרי שיש בה עבורנו משהו מהזיכרון של אושוויץ".

בבחירות המקדימות במפלגת העבודה לכנסת ה-12 לא נבחר למקום ריאלי, דבר שציער אותו, והוא פרש מהחיים הפוליטיים, והקדיש את חייו לכתיבה והוראה.

לאחר פרישתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם פרישתו מהחיים הפוליטיים, הפך לדמות שהציבור בישראל לא ידע להעריך, בשל דימוי שנוצר לו של אינטלקטואל עם נופך של זרות, בו-בזמן שבעולם נחשב לדמות מקובלת ואפילו נערצת. שמו הפך להיות סמל לנואם דגול, ונאומיו בשפה האנגלית הפכו לשם דבר. היה ביקוש גדול להרצאותיו, והאנגלית הרהוטה שלו, עם המבטא המיוחד, בתוספת משפטי מחץ מתובלים בהומור הפכוהו לכוכב תקשורת בעולם. מאידך, שימושו המוגזם לעתים באנגלית ממשלבים גבוהים, גררו הערות סאטיריות שונות, כמו זו של אפרים קישון: "מדוע האזין נציג בלגיה לאו"ם לתרגום הסימולטני לסינית?", והתשובה: גם הוא נבהל מהאנגלית האוקספורדית של אבא אבן"‏[2].

כישרון זה בא לידי ביטוי בסדרת הטלוויזיה "מורשת", שהתבססה על ספר שלו בשם זה, שסקרה את תולדות עם ישראל. בתוכנית זו היה אבן המגיש, והוא הוכיח כי כוחו גדול על המסך הקטן. אבא אבן כתב ספרים נוספים שעסקו בתולדות עם ישראל ומורשתו בארצו. אחד מהם היה "עמי", והשני "ארצי". כמו כן, אבן היה אחד המשתתפים הבולטים בסדרה "עמוד האש".

בשנת תשס"א זכה אבן בפרס ישראל למפעל חיים ותרומה מיוחדת לחברה ולמדינה, יחד עם מרדכי בן-פורת ויצחק שמיר, אך משום שהיה חולה מאוד לא הגיע לקבלת הפרס.

אבא אבן נפטר ב-17 בנובמבר 2002, ונטמן בבית הקברות בכפר שמריהו.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבן היה נשוי לסוזי, לבית אמב"ש אחותה של אורה הרצוג, אשתו של חיים הרצוג, נשיא המדינה לשעבר. אבן ורעייתו הכירו במהלך מלחמת העולם השנייה, כאשר אבן שירת כקצין במטה הצבא הבריטי בקהיר. חיילים יהודים שהוצבו בקהיר, נהגו להתארח בשבתות אצל משפחות יהודיות באזור, ואבן הכיר בביקורים אלה את סוזי. שניים משלושת ילדיהם הגיעו לבגרות: עֵלי, נגן קלרינט ופרופסור למוזיקה, (נולד ב-1950), וגילה, בונת גיטרות (נולדה ב-1954). בת נוספת שנולדה ב-1952 נפטרה בינקותה.

הנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחודש ספטמבר 2006 הוצא לזכרו בול עם דיוקנו על ידי השירות הבולאי. לאחר מותו נחנכה רחבת הכניסה הראשית של בניין משרד החוץ החדש בירושלים בשם "רחבת אבא אבן", ולצדה לוח זיכרון לזכרו. בירושלים נקרא רחוב על שמו ובהרצליה מקשרת שדרה על שמו את העיר עם שכונת הרצליה פיתוח.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ארצי: עשרים וחמש שנות המדינה, ירושלים: ויידנפלד וניקולסון, תשל"ג 1972
  • עמי: ההיסטוריה של עם ישראל (מאנגלית: שמואל גילאי), תל אביב: בוסתן, 1972
  • תוכנית שלום - מדוע?, צופית: בית ברל, תשל"ה 1975
  • פרקי חיים, תל אביב: ספרית פועלים, 1978
  • מורשת: עם ישראל בתרבות האנושית (מאנגלית: יחיעם פדן), תל אביב: סטימצקי, 1985 ‬
  • הדיפלומטיה החדשה - יחסים בינלאומיים בעידן המודרני, הוצאת עידנים/ידיעות אחרונות, 1989
  • דברים על החינוך בדור הדעת (ליקט וערך: יוסף יונאי),‫ ירושלים: משרד החינוך, המזכירות הפדגוגית, תשס"ג 2002

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רון אדם (עורך), אבא אבן, מדינאי ודיפלומט, הוצאת החטיבה להדרכה, משרד החוץ, 2003.
  • סוזי אבן, אשת השגריר, תרגם מאנגלית: דניאל בלוך, הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, 2010.
  • Robert St. John, Eban - Biography of Abba Eban (W h Allen, 1973)(Doubleday, 1972)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על משפחתו ראו: יעקב הדס, הסבא והנכד (משפחתו וחינוכו של אבא אבן), דבר, 7 בינואר 1949, המשך.
  2. ^ שנינות סאטיריות של קישון על האנגלית הנמלצת של אבן, פורסמו בווריאציות נוספות, כמו למשל תיאורו כמי ש"עבר מבלי משים לשפה הוולשית העתיקה" וגרם לנציגי אנגליה לבקש תרגום. או התפעלותו של ישראלי מצוי מנאומו של אבן "בן-חיל הוא, אבא שלנו, משפטים שלמים לא הבנתי...".


שרי החוץ בממשלות ישראל

משה שרתגולדה מאיראבא אבןיגאל אלוןמשה דייןמנחם בגיןיצחק שמירשמעון פרסמשה ארנסדוד לוישמעון פרסאהוד ברקדוד לויבנימין נתניהואריאל שרוןדוד לויאהוד ברקשלמה בן עמישמעון פרסבנימין נתניהוסילבן שלוםציפי לבניאביגדור ליברמןבנימין נתניהואביגדור ליברמן

שרי החינוך בממשלות ישראל

זלמן שזר | דוד רמז | דוד בן-גוריון | בן-ציון דינור | זלמן ארן | אבא אבן | זלמן ארן | יגאל אלון | אהרן ידלין | זבולון המר | יצחק נבון | יצחק שמיר | זבולון המר | שולמית אלוני | יצחק רבין | אמנון רובינשטיין | זבולון המר | יצחק לוי | יוסי שריד | אהוד ברק | לימור לבנת | מאיר שטרית | יולי תמיר | גדעון סער | שי פירון

שגרירי ישראל באו"ם
אבא אבן · מיכאל קומיי · גדעון רפאל · יוסף תקוע · חיים הרצוג · יהודה בלום · בנימין נתניהו · יוחנן ביין · יורם ארידור · גד יעקבי · דורי גולד · יהודה לנקרי · דן גילרמן · מירון ראובן · גבריאלה שלו · רון פרושאור האומות המאוחדות
יושבי ראש ועדת החוץ והביטחון של הכנסת

מאיר ארגובזלמן ארןמאיר ארגובדוד הכהןחיים יוסף צדוקיצחק נבוןחיים יוסף צדוקמשה ארנסאליהו בן-אלישרמשה ארנסאבא אבןחיים בר לבאליהו בן-אלישראורי אורחגי מירוםעוזי לנדאודוד מגןדן מרידורחיים רמוןיובל שטייניץצחי הנגבישאול מופזרוני בר-אוןאביגדור ליברמןזאב אלקין

נשיאי מכון ויצמן למדע

חיים ויצמן · אבא אבן · מאיר וייסגל · אלברט סבין · ישראל דוסטרובסקי · מיכאל סלע · אריה דבורצקי · חיים הררי · אילן חת · דניאל זייפמן