אבא אבן

אבא אבן
תאריך לידה	2 בפברואר 1915
תאריך פטירה	17 בנובמבר 2002
ממשלות	9, 10, 11, 12, 13, 14, 15, 16
כנסות	4 - 11
סיעה	מפא"י, העבודה, המערך הראשון והשני
תפקידים בולטים	שר החוץ סגן ראש הממשלה שר החינוך והתרבות תפקידים דיפלומטיים בכירים

אבא אבן בחגיגת שנת העשרים לכפר בית יצחק

אבא אבן עם משה שרת ומשלחת ישראל לאו"ם, בשנת 1950

בול של דואר ישראל להנצחת אבא אבן (עיצוב: אמנון דוד ער ומשה פרג)

לוח לזכרו של אבא אבן, בכניסה לבניין משרד החוץ בירושלים

אבא (אוֹבּרי) אבן (איבּן) (2 בפברואר 1915 – 17 בנובמבר 2002) היה דיפלומט ומדינאי ישראלי, הנחשב "הדיפלומט מספר אחת" של מדינת ישראל.

ביוגרפיה

תחילת דרכו

אבן נולד כאוברי סולומון איבן (Aubrey Solomon Eban) ב-2 בפברואר 1915 בקייפטאון שבדרום אפריקה. בגיל צעיר עבר עם משפחתו לממלכה המאוחדת.‏

הוא התמחה באוניברסיטת קיימברידג' בשפות עברית, ערבית ופרסית, ושימש כעמית מחקר באוניברסיטה. בתקופת לימודיו כיהן כנשיא אגודת הסטודנטים, והיה שותף מייסד של סיעת הלייבור באגודת הסטודנטים באוניברסיטה ופעיל בתנועת הנוער הציונית FZY, תנועת הנוער הציונית הגדולה והותיקה בבריטניה, ואף היה עורך הידיעון הרשמי של התנועה "הציוני הצעיר".

במלחמת העולם השנייה שירת כקצין בצבא הבריטי, תחילה בקהיר ואחר כך בירושלים, שבה התיישב בסוף המלחמה.

את פעילותו הציונית החל בגיל 24 כשליח מטעם הסוכנות היהודית, ושימש כיועצה בעת הדיונים במשא ומתן עם ממשלת בריטניה על הקמת "הבריגדה היהודית" ועם האומות המאוחדות על תוכנית החלוקה. אבא אבן פעל יחד עם משה שרת לאישור תוכנית החלוקה, שהתקבלה לבסוף בכ"ט בנובמבר, 1947. לאחר הקמת המדינה נבחר לשמש כשגריר ישראל באו"ם.

פעילותו הפוליטית

ב-1950 נתמנה כשגריר ישראל בארצות הברית, בעודו מחזיק גם בתפקיד השגריר באו"ם. במסגרת תפקיד זה גם ניסה לשכנע את אלברט איינשטיין להתמנות לנשיא מדינת ישראל. בשנת 1955 היה אמור אבא אבן להיות נציג ישראל בוועידת באנדונג אבל אחמד סוקרנו, שחשב תחילה להזמין נציג ישראלי לוועידה, נרתע בגלל לחצים מצד מדינות ערב. ישראל לא השתתפה בוועידה שהפכה במה להשמצתה. בבחירות בשנת 1959 נבחר לראשונה לכנסת מטעם מפא"י, ומונה לשר בלי תיק בממשלת בן-גוריון. בין השנים 1960–1963 שימש כשר החינוך בממשלתו של בן-גוריון, ובשנים 1963–1966 היה סגן ראש הממשלה בממשלתו של לוי אשכול, ללא תיק ביצועי. בנוסף, בשנים 1959–1966 כיהן אבא אבן כנשיא מכון ויצמן למדע.

החל משנת 1966 שימש כשר החוץ, בממשלות אשכול וגולדה מאיר והתמיד בתפקיד זה עד 1974. הוא הפך בתודעה הציבורית הישראלית למעין שר חוץ נצחי. בתקופת כהונתו כשר חוץ היה במרכז הפעילות הדיפלומטית שקדמה למלחמת ששת הימים, ובמסגרת מאמציו למנוע את המלחמה נפגש עם נשיא צרפת, שארל דה גול, אשר דיבר אליו בהתנשאות משולבת באיומים, דרש שישראל לא תפתח בכל פעולה צבאית, ובסופו של דבר, לאחר המלחמה, הטיל אמברגו צבאי על ישראל. לאחר מלחמת ששת הימים, השתתף אבא אבן בעיצובה של החלטה 242 של מועצת הביטחון של האו"ם שהבטיחה כי אין נסיגה ללא שלום. החלטה זו שימשה עם השנים כמרכיב יסודי בתהליך השלום בין ישראל למדינות ערב. לאחר מלחמת יום הכיפורים, ייצג את ישראל בעיצובה של החלטה 338.

אבן המשיך לכהן כשר חוץ בממשלה שהוקמה במרץ 1974 לאחר מלחמת יום הכיפורים, אולם לאחר התפטרות גולדה מאיר (חודש לאחר הקמת הממשלה עקב הלחץ הציבורי הגובר) סירב לכהן כשר ההסברה בממשלה החדשה, בראשות יצחק רבין, שמינה כשר חוץ במקום אבן את יגאל אלון. אבן המשיך לכהן כח"כ; בכנסת ה-11 היה יו"ר ועדת החוץ והביטחון, תפקיד שהעדיף על פני תפקיד שר זוטר שהוצע לו בזמן ממשלת האחדות הלאומית. אבן היה בעל עמדות יוניות ודגל בפשרה טריטוריאלית עם הפלסטינים. יחד עם זה אמרתו הידועה ביותר, בראיון לדר שפיגל בשנת 1969, מצוטטת דווקא על ידי הימין: "מפת יוני... מזכירה לנו במידה מסוימת את אושוויץ".

בבחירות המקדימות במפלגת העבודה לכנסת ה-12 לא נבחר למקום ריאלי, דבר שציער אותו, והוא פרש מהחיים הפוליטיים, והקדיש את חייו לכתיבה והוראה.

לאחר פרישתו

עם פרישתו מהחיים הפוליטיים, הפך לדמות שהציבור בישראל לא ידע להעריך, בשל דימוי שנוצר לו של אינטלקטואל עם נופך של זרות, בו-בזמן שבעולם נחשב לדמות מקובלת ואפילו נערצת. שמו הפך להיות סמל לנואם דגול, ונאומיו בשפה האנגלית הפכו לשם דבר. היה ביקוש גדול להרצאותיו, והאנגלית הרהוטה שלו, עם המבטא המיוחד, בתוספת משפטי מחץ מתובלים בהומור הפכוהו לכוכב תקשורת בעולם.

כישרון זה בא לידי ביטוי בסדרת הטלוויזיה "מורשת", שהתבססה על ספר שלו בשם זה, שסקרה את תולדות עם ישראל. בתוכנית זו היה אבן המגיש, והוא הוכיח כי כוחו גדול על המסך הקטן. אבא אבן כתב ספרים נוספים שעסקו בתולדות עם ישראל ומורשתו בארצו. אחד מהם היה "עמי", והשני "ארצי". כמו כן, אבן היה אחד המשתתפים הבולטים בסדרה "עמוד האש".

בשנת תשס"א זכה אבן בפרס ישראל למפעל חיים ותרומה מיוחדת לחברה ולמדינה, יחד עם מרדכי בן-פורת ויצחק שמיר, אך משום שהיה חולה מאוד לא הגיע לקבלת הפרס.

אבא אבן נפטר ב-17 בנובמבר 2002, ונטמן בבית הקברות בכפר שמריהו.

בחודש ספטמבר 2006 הוצא לזכרו בול עם דיוקנו על ידי השירות הבולאי.

אלמנתו של אבן, סוזי, נפטרה בשנת 2011 בגיל 90, הייתה אחותה של אורה הרצוג, אשתו של חיים הרצוג, נשיא המדינה לשעבר. אבן ורעייתו הכירו במהלך מלחמת העולם השנייה, בשרתם כקצינים במטה הצבא הבריטי בקהיר. כחיילים יהודים, הם נהגו להתארח בשבתות אצל משפחות יהודיות באזור, אחת מהן היא משפחתן של השתיים, ונולדו להם שני ילדים: גילה, בונת גיטרות, ועלי, פרופסור למוזיקה.

לאחר מותו נחנכה רחבת הכניסה הראשית של בניין משרד החוץ החדש בירושלים בשם "רחבת אבא אבן", ולצדה לוח זיכרון לזכרו.

ספריו

• ארצי: עשרים וחמש שנות המדינה, ירושלים: ויידנפלד וניקולסון, תשל"ג 1972
• ‫עמי: ההיסטוריה של עם ישראל (מאנגלית: שמואל גילאי), תל אביב: בוסתן, 1972
• תוכנית שלום - מדוע?, צופית: בית ברל, תשל"ה 1975
• פרקי חיים, תל אביב: ספרית פועלים, 1978
• מורשת: עם ישראל בתרבות האנושית (מאנגלית: יחיעם פדן), תל אביב: סטימצקי, 1985 ‬
• הדיפלומטיה החדשה - יחסים בינלאומיים בעידן המודרני, הוצאת עידנים/ידיעות אחרונות, 1989
• דברים על החינוך בדור הדעת (ליקט וערך: יוסף יונאי),‫ ירושלים: משרד החינוך, המזכירות הפדגוגית, תשס"ג 2002

לקריאה נוספת

• רון אדם (עורך), אבא אבן, מדינאי ודיפלומט, הוצאת החטיבה להדרכה, משרד החוץ, 2003.
• סוזי אבן, אשת השגריר, תירגם מאנגלית: דניאל בלוך, הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, 2010.

• Robert St. John, Eban - Biography of Abba Eban (W h Allen, 1973)(Doubleday, 1972)

קישורים חיצוניים

• אבא אבן, באתר הכנסת
• אבא אבן, באתר משרד החינוך
• אבא אבן באתר פרסי ישראל
• ההקדמה לספר "אבא אבן, מדינאי ודיפלומט" באתר משרד החוץ
• ציטוטים מפורסמים של אבא אבן, באתר "בין המרכאות"
• יחיעם ויץ, "זיכרונות" מאת סוזי אבן, אשת השגריר, באתר הארץ, 27 באוקטובר 2010
• אבא שלמה אבן, באנציקלופדיה ynet
• עדות של אבא אבן בוועדת אגרנט, אתר ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון