המצור על גבעת חיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

המצור (הבריטי) על גבעת חיים היה מצור צבאי ומשטרתי בריטי, על קיבוץ גבעת חיים בכ"א בכסלו תש"ו, 26 בנובמבר 1945. המצור הסתיים בירי בריטי קטלני, שתוצאתו שמונה הרוגים יהודים וארבעים ושניים פצועים.

הרקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחנת משטרת החופים בגבעת אולגה (2007)

בסוף שנת 1945 גברה העלייה הבלתי־לגאלית לארץ ישראל. ממחנות העקורים בדרום אירופה החלו להגיע ספינות מעפילים בזו אחר זו. השלטון הבריטי בארץ ישראל היה חצוי ביחסו אל תופעת העלייה הבלתי־לגאלית. משרד המושבות, אשר נחשב בעיני רבים למעוז האנטישמיות והאנטי ציונות באנגליה, עשה כל שביכולתו כדי לעצור את הספינות הנוחתות בחוף הארצישראלי. במשרד החוץ הבריטי, לעומת זאת, נשמעו קולות שתמכו בהיתרים מוגבלים לעלייה זו.

מטה הפלמ"ח, באישור המוסדות העליונים של ארגון ההגנה, הכין תוכנית לפיצוץ תחנות ה"ראדאר" (מכ"ם), שהיו פזורות לאורך החוף וגילו את תנועת אוניות המעפילים. בליל 23 בנובמבר 1945 פוצצו כמה תחנות משטרה ומכ"ם בריטיות. חלקן ניזוקו קשה, חלקן לא ניזוקו כלל וחלקן ספגו נזקים קטנים. משטרת החוף של גבעת אולגה חובלה גם היא, על ידי כוח הפלמ"ח, שישב בקיבוץ גבעת חיים, שבעמק חפר.

המצור[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלט הסבר בגלעד לחללי המצור על גבעת חיים

למחרת הטילו הבריטים מצור על קיבוץ גבעת חיים. כוחות גדולים של צבא ומשטרה, בפיקודו של ריימונד אוסוואלד קפראטה, התחפרו והתארגנו מסביב לגדר המשק. בלטו ביניהם כוחות מוצנחים בריטים, שהגיעו ארצה עם תום המלחמה באירופה. הם הודיעו לאנשי הקיבוץ על כוונתם לפרוץ פנימה ולערוך מסדרי זיהוי, כדי לאתר את מבצעי הפעולה בגבעת אולגה. המשא ומתן נמשך, והפריצה אל המשק נדחתה למחרת, ל־25 בחודש. בינתיים ריכזה "ההגנה" אלפי מתנדבים בקיבוץ עין החורש הסמוך. התוכנית הייתה לנוע בצהרי 25 בחודש, במצעד של אי-אלימות, בכביש בין שני היישובים, כדי לפרוץ ולהצטרף אל הנצורים, ולמנוע בדרך זו את זיהוי מבצעי הפיצוץ ומעצרם.

האלפים שהתרכזו בעין החורש, לקראת הפריצה, באו מנתניה שבדרום ועד לזכרון יעקב שבצפון. היו ביניהם בני נוער רבים, מהכשרות הקיבוצים שחנו במושבות הסמוכות, חדרה, פרדס חנה, כרכור ועוד. הם בילו את הלילה בקיבוץ עין החורש, והתארגנו לקראת המצעד. במהלך ליל השימורים הזה נמשכו המגעים עם הבריטים, ואפילו בבוקר עדיין הייתה תקווה לפתור את המשבר ללא אלימות.

נסיון הפריצה ותוצאותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגלעד לזכר חללי המצור על גבעת חיים

בשל אי־הבנות חמורות בתקשורת, ובשל קריאה לא נכונה של הקרב הצפוי על ידי מפקדי "ההגנה" המקומיים – מחד; ובשל נוקשות חסרת פשרות מצד המפקדים הבריטים שפקדו על המבצע – מאידך, ברור היה לאנשי ההגנה שלא יהיה מנוס מניסיון פריצה אלים אל תוך גבעת חיים הנצורה. המסע הרגלי יצא, ערוך בשישיות, ללא נשק חם אלא רק עם מקלות וככרות לחם, מהשער המערבי של עין החורש. בשעת הצהריים עצר המפקד הבריטי את המצעד והזהיר את הצועדים שלא להמשיך. המצעד לא ציית, מפקדיו התלהמו ופרצה ריצה מטורפת לאורך כמה מאות המטרים שהפרידו בין היישובים. כוח בריטי קטן פתח באש אל הצועדים. התוצאה הייתה הרת אסון: שבעה נהרגו מיד ומספר הפצועים הגיע לעשרות.

עם האש והפגיעות בצועדים השתנו בבת אחת יחסי הכוחות בשדה, וכולם ביחד החלו בפינוי וטיפול בפצועים. האדמה הבוצית הקשתה מאוד על ההצלה. ימים ספורים לפני האירוע ירד גשם כבד בעמק חפר, ותעלות הניקוז שבין היישובים התמלאו במים ובבוץ. פעולות ההצלה השתבשו ואחדים מהפצועים מתו עוד בטרם פונו. כוח רפואי בריטי שחנה בשולי גבעת חיים הגיש אמנם עזרה רפואית ראשונית, אך התוצאות היו קשות מאוד.

התגובות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מראה כללי של הגלעד לחללי המצור על גבעת חיים

ההלם והתדהמה ביישוב היו גדולים. איש לא העלה על דעתו שהצבא הבריטי, שזה עתה שב מהצלת יהודים באירופה השרופה, יפתח באש על יהודים לא חמושים בארץ ישראל. האירוע זכה להד עולמי והטיל צל כבד על מדיניות החוץ והביטחון של בריטניה, ומעצביה, ובארצות הברית נשמעו קולות לסלק את בריטניה לאלתר מארץ ישראל, לפתוח את השערים לעלייה המונית ולחתור במהירות להקמת מדינה יהודית עצמאית.

אנדרטה הכוללת את שמות ההרוגים הוקמה במקום במלאת שנה לאירוע הטראגי ב-כ"א בכסלו תש"ו. האנדרטה שופצה לקראת מלאת שישים שנה למאורע, והמחלקה להנצחת החייל של צה"ל השקיעה וטיפלה בשיקומה. הגַּלְעֵד ניצב על הכביש הפנימי המחבר בין שני היישובים ומשמש אתר זיכרון לבית הספר התיכון הסמוך.

שמות הנופלים במצור על גבעת חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קטע מהגלעד לזכר חללי המצור על גבעת חיים
  • איילה טֶנֶנבוֹים, מהכשרת קיבוץ שלוחות, ששהתה בפרדס חנה.
  • נפתלי שְׁטֵינפֶלד, מהכשרת קיבוץ שלוחות, ששהה בפרדס חנה.
  • אוּרי אוֹטֶנהַיימֶר, מהכשרת קיבוץ להבות הבשן, ששהה בכרכור.
  • יוסף רוזנברג, ראשון הרוגי המצור, איש גבעת חיים, נפגע בעת החיפושים.
  • מישאל מוֹסאיוֹב, יהלומן מירושלים ששהה בנתניה.
  • יעקב אַדַטוֹ, בן 17, איש חברת הנוער מטורקיה בעין החורש. לימים עלו חבריו לקיבוץ גבולות בנגב המערבי.
  • שמעון קַמינֶר, איש עין החורש, נפצע קשה בעת הירי, סבל כחמש שנים מפציעה קשה ונפטר מפציעתו בשנת 1951.
  • אלימלך שְׁטַרקמַן, איש קיבוץ עין שמר.

באותו היום נערך מצור דומה על קיבוץ שפיים וגם שם נערך ניסיון פריצה של המצור על ידי אנשי ההגנה. בניסיון זה נהרג אליהו חינסקי, איש פתח תקוה.

ייצוגיו בתרבות הישראלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אבידות הבריטים, הטור השביעי החריף של המשורר נתן אלתרמן, נדפס בעיתון "דבר", בראשית דצמבר 1945. כונס במחברות אלתרמן, 1943-1948, כרך ד', עמ' 131. הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשמ"ו-1986. נתן אלתרמן יוצא בשירו זה בחריפות רבה נגד הטבח במצור על גבעת חיים.
  • ביתו של אדם, רומן מאת צבי ארד, תל אביב: מרחביה: ספרית פועלים, 1951. צבי ארד מקדיש ברומן פרק לפרשת המצור על גבעת חיים.
  • פרטים נוספים והרחבה על חלקו של הקצין הבריטי קפארטה בטבח של המצור על גבעת חיים, אפשר למצוא בספריו ובמאמריו של ההיסטוריון יעקב מרקוביצקי, ובמיוחד בספרו "היחידות היבשתיות של הפלמ"ח", תל אביב: הוצאת משרד הביטחון 1989.
  • בן ציון דינור (עורך), ספר תולדות ההגנה, א-ג, תל אביב: הוצאת מערכות, תשט"ו-1955.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]