הנסיכויות הבייליקיות באנטוליה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Turkey nemrut dagi 3.jpg

ערך זה הוא חלק מסדרת הערכים
העוסקים בהיסטוריה של טורקיה

תקופת האבן:
צ'טלהויוק, גבקליטפה, הג'ילר, צ'איאונו
תקופת הברונזה:
טרויה
הממלכה החתית הקדומה
האימפריה החתית
תקופת הברזל:
אוררטו
הממלכות החתיות החדשות
פריגיה, לידיה, קאריה, ליקיה, איוניה
אסיה הקטנה בתקופת הממלכה האחמנית
אסיה הקטנה בתקופה ההלניסטית
אסיה הקטנה בתקופה הרומית
ימי הביניים:
האימפריה הביזנטית
סולטנות רום
ממלכת קיליקיה הארמנית
האימפריה של טרפזונטס
האימפריה של ניקאה
האימפריה הלטינית
הנסיכויות הבייליקיות באנטוליה
האימפריה העות'מאנית
הרפובליקה הטורקית
מלחמת העצמאות של טורקיה
תקופת המפלגה הבודדת
התקופה הרב-מפלגתית
Flag of Turkey.svg
הנסיכויות הבייליקיות בשנת 1300 לערך

הנסיכויות הבייליקיות באנטוליה (טורקית Anadolu Beylikleri; טורקית עות'מאנית Tevâif-i mülûk) היו נסיכויות טורקיות שהוקמו באסיה הקטנה החל מסוף המאה ה-11 וביתר שאת לאחר שקיעתה של סולטנות רום הסלג'וקית במחצית השנייה של המאה ה-13. "בייליק" (Beylik) היא ישות פוליטית הנשלטת על ידי ביי (Bey), והיחס בין שתי המילים הוא כיחס שבין "נסיך" ל"נסיכות" בעברית. המושג התייחס גם ליחידות השלטוניות של האימפריה העות'מאנית בתוניסיה ובאלג'יריה החל מהמאה ה-16.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-26 באוגוסט 1071 ניצחו הסלג'וקים את האימפריה הביזנטית בקרב מלאזגירט (Malazgirt Savaşı) סמוך לעיר בשם זה (כיום בנפת מוש במזרח טורקיה). קרב זה מסמל את תחילת שקיעתה של האימפריה הביזנטית, ולאחריו המשיכו הסלג'וקים בכיבוש אסיה הקטנה, ושבטים אוע'וזים החלו מתיישבים בה. השלטון המרכזי של סולטנות רום בקוניה יישב שבטים אלה באזורי הספר כדי להגן עליהם מפני הביזנטים. על שבטים אלה הושמו שליטים שכונו אוצ' בֵיים (יחיד: אוצ' בֵיי) ומקור המושג במילה הטורקית העתיקה "uç" שמשמעה "סְפר" (בטורקית מודרנית "קצה" "סוף"). השבטים תוגמלו כספית וזכו לסיוע צבאי, ובתמורה חבו אימונים לסולטנות רום. עם זאת, עם פלישת המונגולים מהמזרח, נחלש כוחם של הסלג'וקים, והבֵיים אזרו אומץ להכריז על עצמאותם בפומבי. יתר על כן, כאשר השלטון הסלג'וקי המרכזי בקוניה התפורר, הצטרפו בֵיים רבים למנהיגים האצילים הסלג'וקים ("אטאביי" - Atabey או Atabeg, מ"אטא" - "אב", ו"ביי" - "אדון") אשר יחד עם אנשי דת מוסלמים ולוחמים, נסו מפני המונגולים לכיוון השטחים שבשליטת הביזנטים, ושם הקימו את נסיכויותיהם. על מנת לשלוט בנסיכויות אלה, נסמכו הבֵיים על לוחמים מוסלמים דתיים שנמלטו אף הם מפרס ומטורקסטן, והרחיבו את תחום ההשפעה של אדוניהם באופן הדרגתי. הערים הביזנטיות הנחלשות לא הצליחו להתמודד עוד עם הכוחות שקמו עליהן, ונסיכויות נוספות קמו במערב אסיה הקטנה, אגב מאבקי כוח עם הביזנטים, ההוספיטלרים ועם חיילים מג'נובה. כמו כן רווחו מאבקי כוח בין הנסיכויות לבין עצמן.

הנסיכויות הבייליקיות באסיה הקטנה במאות ה-11 וה-12 התרכזו במרכזה ובמזרחה, למעט נסיכות צ'קה ביי, שהשתרעה באזור איזמיר למשך שני עשורים בסוף המאה ה-11:

בייליק (נסיכות) טורקית עיר בירה תקופה
צ'קה ביי İzmir Çaka איזמיר 1081-1098
דנישמנד Danişmendliler סיווס 1092-1178
דילמצ'ואולו Dilmaçoğulları ביטליס 1085-1192
סלטוקלו Saltuklu ארזורום 1092-1202
ארטוקלו Artuklu לפי התקופה: הסנקיף, מרדין,
הרפוט (כיום אלזי)
1102-1408
אחלטשה Ahlatşahlar אחלט 1100-1207
אינלאואולו İnaloğulları ביטליס 1098-1183
מנגיצ'לי Mengüçlü ארזינג'ן ואחר כך דיבריאי 1071 עד מחצית המאה ה-13
ארביל Erbil ארביל 1146-1232
צ'ובוקאואולו Çubukoğulları צ'מישגזק 1085-1092?

עד סופה של המאה ה-13 השתלטו הטורקים עד כל חופיו המערביים של הים האגאי. בתחילה היו נסיכות קרמנאואולו (Karamanoğlu) שבירתה בקאראמאן ונסיכות גרמיינאואולו (Germiyanoğulu) שבירתה בקיטהייה (Kütahya) - שתיהן במרכז אסיה הקטנה - החזקות מבין כעשרים הנסיכויות, אולם לאחר מכן החלה להתבלט נסיכות אוסמנאואולו (Osmanoğlu) שבצפון מערבה. עות'מאן הראשון (1258-1326) שהעניק לנסיכות זו את שמה השתלט על חופיו המערביים של ים השיש בתחילת המאה ה-14. לקראת סופה של המאה התפשטו העות'מאנים מזרחה לעבר אסיה הקטנה באמצעות קשרי נישואין או רכש כספי. נסיכות קרמנאואולו ניסתה להגן על מעמדה האזורי באמצעות מאבקים חוזרים ונשנים, ותוך גיוס כוחות זרים לצדה (ממלוכים, ביזנטים, הונגרים ועוד), אך בכל פעם הפסידה לעות'מאנים ואיבדה מכוחה. נסיגה של ממש בהתקדמותם של העות'מאנים חלה בשנת 1402, כאשר הפסידו לטימור לנג בקרב אנקרה, אולם הם התאוששו תחת הנהגתם של מהמט הראשון ובנו מורט השני, אשר השיבו את המצב לקדמותו בתוך 25 שנה לערך. המאבק בין הנסיכויות הוכרע על ידי מהמט השני, אשר כבש את שטחיה של נסיכות קרמנאואולו והרחיב את שלטונו על רובה של אסיה הקטנה. סולימאן הראשון ("המפואר") המשיך את מסע הכיבושים והאימפריה העות'מאנית השתרעה על כל שטחיה של טורקיה כיום ומעבר להם. נסיכויות רבות היו הבסיס לחלוקה המנהלית הפנימית באימפריה.

הנסיכויות הלא-מוסלמיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך תקופה זו שרדו שלוש נסיכויות לא-מוסלמיות ברחבי אסיה הקטנה:

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]