גבקליטפה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Turkey nemrut dagi 3.jpg

ערך זה הוא חלק מסדרת הערכים
העוסקים בהיסטוריה של טורקיה

תקופת האבן:
צ'טלהויוק, גבקליטפה, הג'ילר, צ'איאונו
תקופת הברונזה:
טרויה
הממלכה החתית הקדומה
האימפריה החתית
תקופת הברזל:
אוררטו
הממלכות החתיות החדשות
פריגיה, לידיה, קאריה, ליקיה, איוניה
אסיה הקטנה בתקופת הממלכה האחמנית
אסיה הקטנה בתקופה ההלניסטית
אסיה הקטנה בתקופה הרומית
ימי הביניים:
האימפריה הביזנטית
סולטנות רום
ממלכת קיליקיה הארמנית
האימפריה של טרפזונטס
האימפריה של ניקאה
האימפריה הלטינית
הנסיכויות הבייליקיות באנטוליה
האימפריה העות'מאנית
הרפובליקה הטורקית
מלחמת העצמאות של טורקיה
תקופת המפלגה הבודדת
התקופה הרב-מפלגתית
Flag of Turkey.svg

גבּקליטפּה (או גבּקלי טפּה; טורקית Göbeklitepe) הוא אתר ארכאולוגי-פרהיסטורי בן כ-11,500 שנים בדרום-מזרח טורקיה. האתר נבנה על ידי ציידים-לקטים בראשית התקופה הנאוליתית. התגלו בו מבני אבן מונומנטליים, מהעתיקים ביותר הידועים כיום (לצד המגדל בתל יריחו), ועליהם חריטות בדמות בעלי חיים ועיטורים אחרים. חוקרי האתר מפרשים את האתר כמצבור מקדשים ששימש כמרכז אזורי להתכנסות ופולחן, מהעתיקים ביותר של האנושות.

החפירות באתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

האתר מצוי 15 ק"מ מאורפה, בפסגת רכס של גבעות אבן גיר, המהוות את השלוחה הדרום-מזרחית של הרי הטאורוס. פירוש השם הוא "גבעה עם טבור". התל נישא לגובה של 15 מטר וקוטרו כ-300 מטר. הוא התגלה בשנת 1963, בסקר ארכאולוגי שערכה במקום קבוצת מדענים אמריקאים וטורקים. הם נתקלו בכמה אבני גיר גדולות, מלבניות, מעוצבות, ללא ספק מעשה ידי אדם, שבצבצו מהקרקע. החוקרים הניחו שמדובר בקברים ביזנטיים ולא המשיכו את הבדיקה.

ב-1994 קרא ד"ר קלאוס שמידט, ארכאולוג גרמני מאוניברסיטת היידלברג, את הדו"חות שחוברו על המקום והחליט לנסוע לשטח כדי לבחון את הממצאים בעצמו. החל משנת 1995 מבצעים מוזיאון אורפה, המכון הגרמני לארכאולוגיה (DAI) וחוקרים מאוניברסיטת קארלסרוהה, חפירות נרחבות באתר בראשות שמידט.

ממצאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיאור כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]

השכבות העיקריות של האתר מתוארכות לשנת 9500 לפני הספירה בערך, דהיינו לתקופת המעבר ההדרגתי לכלכלה חקלאית, היא התקופה הנאוליתית הקדם-קרמית א'. בשכבות אלה התגלו המבנים המונומנטליים, הפסלים והחריטות, שפורשו כמקדשים הציבוריים העתיקים ביותר שהתגלו אי-פעם. במקום נמצאו גם שרידים של מבנים מאוחרים יותר, משלהי התקופה הנאוליתית, האלף ה-7 וה-6 לפני הספירה. שמידט מעריך כי באתר קיימות גם שכבות קדומות יותר, מסוף התקופה האפיפלאוליתית[1].

לא התגלו במקום עדויות למבני מגורים כפי שידועים מאתרים אחרים בתקופה, או לבעלי חיים וצמחים מבויתים, ולפיכך סבורים שבוני האתר המקוריים היו עדיין ציידים-לקטים וכי לא היה זה אתר מגורים. מרבית הארכאולוגים סבורים כיום שגבקליטפה שירת תפקיד פולחני עבור אוכלוסייה משמעותית של ציידים-לקטים שהתאספו ממרחב גדול למדי. עם זאת, מחקרים גנטיים שנעשו על חיטת בית קדומה מסוג einkorn גילו שהיא בויתה לראשונה ככל הנראה בגבעות קרצ'דג (Karacadag), כשלושים קילומטרים בלבד מהאתר והוצע שביותה קשור לבניית האתר, שכן היה צורך לגדל מזון מספיק למאות ואף אלפי הבונים שנדרשו לעבוד כאן במשך שנים.

לאחר תחילת האלף ה-8 לפני הספירה, כלומר לאחר כ-1500 שנה לפחות של שימוש בו, ננטש האתר המקורי וכוסה באדמה במתכוון ונשאר כך במשך למעלה מאלף שנים, עד שהיה מי שחזר ובנה על גבי השכבה המכוסה, במהלך האלף השביעי והשישי לפני הספירה.

לא הרחק מהאתר נמצאו לפחות עוד שניים או שלושה אתרים עם סימנים לקיומם של עמודי T רבים, ושמידט רואה בהם אתרי פולחן שמסונפים לגבקליטפה. חוקרים אחרים רואים בהם אתרים נפרדים לחלוטין, ששימשו קהילות אחרות.

פירוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

התגלו במקום כעשרים מבנים עגולים, שרק שמונה מהם נחפרו עד עתה. הגדול שבהם קוטרו כ-30 מטר. קירותיהם עשויים מאבני גוויל, הנתמכות במגליתים או עמודי אבן גיר, בצורת האות "T", שגובהם 3 עד 5 מטר בדרך כלל, אף כי הגדול בהם מגיע לכ-6.9 מטר. בסך הכל נחשפו עד כה למעלה משישים עמודי אבן גיר או מגליתים שכאלה, כאשר ידוע על עוד למעלה ממאתיים, שעדיין קבורים באדמה. משקלו של כל עמוד כ-7 טונות. במחצבה הסמוכה התגלה עמוד שננטש באמצע הסיתות ומשקלו 50 טונות. במרכז כל מבנה מעוגל שכזה ניצבו שתי אבנים תומכות נוספות, שהן בדרך כלל הגבוהות ביותר. חלק מעמודי האבן לא הושלמו.

לאורך צִדם החיצוני של הקירות נמתח ספסל נמוך. הרצפה עשויה מאבן גיר כתושה ואפויה (טראצו).

באתר ובמחצבה נראים ציורים של בעלי חיים רבים ושונים, בדרך כלל על עמודי האבן, אם כי נראה שחלק מאלה נמחקו במכוון, אולי כהכנה לציורים חדשים, או כחלק מנטישת האתר. בנוסף נתגלו במקום גם פסלים של בעלי חיים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יובל נח הררי, קיצור תולדות האנושות, הוצאת דביר, 2011, עמודים 98-94.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קואורדינטות: 37°13′24″N 38°55′21″E / 37.2233°N 38.9224°E / 37.2233; 38.9224