הנס כריסטיאן אנדרסן
הנס כריסטיאן אנדרסן (דנית: Hans Christian Andersen, להאזנה (מידע · עזרה), 2 באפריל 1805 - 4 באוגוסט 1875) היה סופר ומשורר דני שנודע במעשיות ובסיפורי הילדים שלו.
סיפוריו מיועדים לא רק לילדים כי אם גם למבוגרים. כתב גם מחזות, רומנים וספרי מסע.
תוכן עניינים |
משפחתו וילדותו [עריכה]
אנדרסן נולד בשכונות העוני של העיר אודנזה, דנמרק ב-2 באפריל 1805. אביו, הנס אנדרסן, היה סנדלר משכיל. אמו, אן מרי אנדרסדטר, הייתה כובסת. אף על פי שאמו הייתה חסרת השכלה, היא פתחה בפני אנדרסן הצעיר את עולם הפולקלור. אמו נפטרה בשנת 1833, לאחר שהתמכרה לשתיית אלכוהול. אחותו למחצה של אנדרסן, קארן מרי, עבדה ככל הנראה כיצאנית, ויצרה קשר עם אחיה פעמים ספורות בלבד בטרם מותה בשנת 1846. המשפחה הייתה ענייה והתגוררה בדירה בת חדר אחד.
בשנת 1816 נפטר אביו, ואנדרסן הפסיק ללכת לבית הספר. הוא בנה תיאטרון בובות קטן והיה מעסיק עצמו בתפירת בגדים לבובות. הוא אהב מאוד ספרות, במיוחד את המחזות של לודוויג הולדברג וויליאם שייקספיר, והיה ממחיז אותם בעזרת בובותיו.
אחר כך עבד אנדרסן תקופה קצרה כשוליה של חייט, והחל לעבוד במפעל טבק. בגיל 14 עבר אנדרסן לקופנהגן במטרה לפתוח בקריירה של שחקן, הוא בורך בקול טנור מצוין. למרות הקשיים הצליח אנדרסן לסלול את דרכו לתיאטרון המלכותי. אותו נאלץ לעזוב לאחר שהשתנה קולו.
בשנת 1822 קיבל אנדרסן מלגה לבית הספר היסודי של סלגלס מקולין, במאי בתיאטרון המלכותי. אנדרסון היה בן 17 ולמד עם ילדים בגילאי 12. הוא התגורר בביתו של המנהל, מייסלינג, שניסה לעזור לו להשתלב בחיים ולהתגבר על רגישותו המוגזמת. מאוחר יותר התקבל אנדרסן לאוניברסיטת קופנהגן שם השלים את חינוכו.
חייו כסופר [עריכה]
בשנת 1822, עוד בטרם נכנס לבית הספר היסודי של סלגלס, פרסם אנדרסן את ספרו הראשון. ב-1829 זכה להצלחה יחסית בעקבות פרסום הספר "מסע ברגל מתעלת הולמנס לנקודה המזרחית של אמגר" שכלל קובץ סיפורים דמיוניים.
בשנת 1831 החל אנדרסן לטייל בכל רחבי אירופה, והוא כתב תיאורי מסע על שבדיה, ספרד, איטליה, פורטוגל והמזרח התיכון. במהלך טיוליו פגש אנדרסן בויקטור הוגו, בהיינריך היינה, בבאלזאק, באלכסנדר דיומא ובצ'ארלס דיקנס.
את פריצת הדרך שלו כסופר עשה אנדרסן בשנת 1835, עם פרסום "המאלתר". היה זה ספר אוטוביוגרפי שתיאר את כניסתו של ילד עני אל החברה. הספר זכה להצלחה ובמשך חייו של אנדרסן היה למפורסם שבכתביו. ב-1837 פרסם אנדרסון את "רק כנר", שנחשב לטוב שברומניו. לאחר מכן הפנה אנדרסן את מרצו לתיאטרון, עד 1840, אז פרסם את קובץ הסיפורים "ספר התמונות ללא תמונות". למרות הצטיינותו בכתיבת סיפורי אגדות, שאף אנדרסן להתקדם ולהצליח כנובליסט וכמחזאי.
בין השנים 1835 - 1872 פרסם אנדרסן סיפורי אגדות לילדים. הוא היה מפרסם את סיפוריו בכל שנה בחג המולד, כאשר השתמש בסיפורים ששמע בילדותו ובהדרגה החל להמציא סיפורים משלו. הקובץ השלישי, שפורסם ב-1837, הכיל את "בגדי המלך החדשים" ו"בת הים הקטנה". סיפורים מפורסמים נוספים שפורסמו בקבצים אלו הם "הברווזון המכוער", "הנסיכה על העדשה", "חייל הבדיל" ו"מלכת השלג". הוא נהיה ידוע כאבי האגדות המודרניות, שכן חלק גדול מאוד מסיפוריו היה מקורי: רק אחדות מבין האגדות היו מבוססות על פולקלור.
בחג המולד ב-1872 פרסם אנדרסן את קובץ האגדות האחרון. באביב אותה שנה נפגע אנדרסן באופן חמור לאחר שנפל ממיטתו, ומאז לא החלים לגמרי. הוא נפטר ב-4 באוגוסט 1875 בבית בשם "רולייד" בסמוך לקופנהגן והוא בן 70. נטמן בבית הקברות אסיסטנס שבקופנהגן.
ב-14 בדצמבר 2012 פורסם כי באוקטובר 2012 נמצאה יצירה אבודה של אנדרסן בשם "נר החלב", שכתב בגיל 18. אורך היצירה הינו שישה דפים.
סיפורים ידועים [עריכה]
- בגדי המלך החדשים
- בת הים הקטנה
- הברווזון המכוער
- אצבעונית
- מוכרת הגפרורים הקטנה
- מלכת השלג
- איש הברזל (אין קשר לסיפור הקומיקס איירונמן).
- הנסיכה על העדשה
- חייל הבדיל
אנדרסן בתרבות [עריכה]
- בשנת 1952 הופק סרט מוזיקלי על ידי פרנק לואסר המבוסס על הביוגרפיה של האנס כריסטיאן אנדרסן בכיכובו של דני קיי. הסרט זכה להצלחה גדולה והיה מועמד באותה שנה לשישה פרסי אוסקר.
לקריאה נוספת [עריכה]
- ק.ב. בורנט, בן הסנדלר – חיי האנס כריסטיאן אנדרסן, תרגום מ. בן אליעזר, עם עובד, 1960
ראו גם [עריכה]
קישורים חיצוניים [עריכה]
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- Hans Christian Andersen כולל רשימת סיפורים מלאה (וקישורים אליהם)
- כשלושים סיפורים מאת אנדרסן, בתרגום דוד פרישמן באתר פרויקט בן-יהודה
- אריאנה מלמד, "הברווזון המכוער של הסיפרות , מתוך ynet ספרים, 01.10.03
- אלי אשד, "הנס כריסטיאן אנדרסן :גירסת היקום החלופי"
- אתר המוקדש לזכרו של הסופר
- הנס כריסטיאן אנדרסן באתר 'דףדף'
- מבחר סיפורים מוקלטים פרויקט גוטנברג
- נועה מנהיים, אנדרסן, הברווזון המהולל, באתר הארץ, 9 בינואר 2013