הסכם קלוג-בריאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הסכם קלוג-בריאנד (הידוע גם בשם "ההסכם לשלום עולמי") נחתם ב-27 באוגוסט 1927. חתמו על ההסכם 15 מדינות: ארצות הברית, צרפת, הממלכה המאוחדת, איטליה, יפן, רפובליקת ויימאר (גרמניה), דרום אפריקה, הודו, אוסטרליה, קנדה, ברזיל, ארגנטינה, ספרד ומספר מדינות נוספות‏[1].

טיוטה ראשונה של ההסכם הופץ בין המדינות באפריל 1928‏[2]. בעקבות הערות של בריטניה, הוכנס לתוך ההסכם סעיף הקובע שאם אחת המדינות פותחת במלחמה פוקעת המחויבות של שאר המדינות החתומות‏[3]. ביולי 1928 הופץ ההסכם בין 15 מדינות ולאחר שאלו הסכימו לחתום עליו‏[4] אורגן טקס החתימה בפריז‏[5].

ההסכם היה הצהרה למניעת שימוש במלחמה תוקפנית ואסר על שימוש במלחמה כמדיניות לאומית למעט במקרה של הגנה עצמית.

ההסכם נרשם בסדרת האמנות של חבר הלאומים ב-4 בספטמבר 1928.

ההסכם נקרא על שם מחבריו מזכיר המדינה האמריקאי פרנק קלוג ושר החוץ הצרפתי אריסטיד בריאן

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

P La Liberte.png ערך זה הוא קצרמר בנושא היסטוריה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.