הצלת יהודי דנמרק

הצלת יהודי דנמרק היה מבצע הצלה בימי השואה שבמסגרתו הוברחו אלפי יהודי דנמרק, מתחת לאפם של הנאצים, בסירות דיג אל החוף המזרחי של המדינה, לעבר שוודיה הנייטרלית. על אף שחלק קטן נתפסו על ידי הגרמנים, 98.1% מיהדות דנמרק שרדו את השואה.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-9 באפריל 1940 פלשו לדנמרק כוחות גרמניה הנאצית (מבצע וזר - Weserübung), אף על פי שהכריזה על עצמה מדינה נייטרלית. דנמרק נכנעה לאחר שעות ספורות של קרבות. בהסכם הכניעה אפשרו הנאצים לדנים לשמור על מוסדות השלטון – המלך כריסטיאן העשירי נותר בראש המדינה, והפרלמנט והממשלה הדנית תפקדו לכאורה כרגיל. למעשה, היה מעמדה של דנמרק דומה יותר למדינה גרורה של גרמניה מאשר למדינה כבושה. היא אף חתמה על הסכם אנטי-קומינטרן וניתקה את יחסיה הדיפלומטיים עם בעלות הברית, אך לא השתתפה בלחימה לצד מדינות הציר.

מצבה המיוחד של דנמרק איפשר לה, בין היתר, גם להתנגד ליישום המדיניות הגזענית הנאצית כלפי היהודים. במהלך 1940 לא הופעלו צעדים נגד היהודים וכשהיינריך הימלר העלה בפני מפקד המשטרה הדנית, באפריל 1941, את שאלת היהודים, הלה השיב לו שיש בדנמרק רק מעט יהודים ושתושבי דנמרק אינם רואים בעיה ביהודים בארצם. תשובה זאת שחזרה על עצמה בדיונים אחרים בין הגרמנים לשלטונות דנמרק הביאה את השליטים הגרמנים שלא לכלול את הנושא היהודי בדיווחיהם, שמא יעלה ויביא לפיצוץ בין הגרמנים לדנים^[1].

בשנת 1943 התגברו גילויי ההתנגדות של הדנים נגד הגרמנים. רוב היהודים נשארו פסיביים מחשש שמא העלאת פרופיל תהיה לרעתם, אך קבוצה קטנה של סטודנטים יהודיים זרים חיפשה דרכים לברוח מדנמרק. ניסיונות ראשוניים לברוח ברכבת לטורקיה נכשלו ולאחר מכן בסוף מרץ 1943 נעשה ניסיון מוצלח לברוח לשוודיה בסירת דייגים^[2].

ב-29 באוגוסט 1943 הגרמנים פיזרו את הממשלה הדנית והכריזו על ממשל צבאי במסגרת מבצע ספארי. ב-8 בספטמבר 1943 שלח המושל הגרמני של דנמרק מברק לברלין בו כתב שהשעה הבשילה לפתור את הבעיה היהודית בדנמרק, וב-18 בספטמבר נשלחה הוראה של היטלר להפעיל את הפתרון הסופי בדנמרק. המועד להתחלת איסוף היהודים נקבע ללילה שבין 1–2 באוקטובר 1943^[3].

תיאור המבצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-28 בספטמבר 1943 הדליף דיפלומט גרמני, גאורג פרדיננד דוקוויץ, את התוכנית לגירוש יהודי דנמרק להנס הדטופט, יו"ר המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הדנית, וזה העביר את הידיעה למחתרת הדנית ולראשי הקהילה היהודית^[3].

ייתכן כי ורנר בסט, המנהל האזרחי של דנמרק הכבושה (1942–1945) מטעם גרמניה הנאצית, חיבל בתכניות לרכז את האוכלוסייה היהודית בדנמרק כדי להימנע מלעורר את האוכלוסייה הדנית הכללית נגד גרמניה. בהצלת יהודי דנמרק, מסלול הבריחה העיקרי היה חציית מצר ארסונד לשוודיה בסירה. ייתכן שבסט הודיע למקורב יהודי על הכנסת סירות הסיור הגרמניות באזור בתקופה זו לשיפוצים. אך הרשויות הדניות העריכו כי יד ימינו של בסט, דוקוויץ, הוא שהשיג את המידע על הגירוש המתוכנן ותרם להחלטת היהודים לברוח. במהלך משפטו בדנמרק התעקש בסט כי היהודים הצליחו לברוח מכיוון שהוא-עצמו סיפק את התאריכים לדוקוויץ.^[4]

היהודים ירדו למחתרת והתחבאו אצל ידידים דנים. כ-1,500-2,000 יהודים הוסתרו בבית החולים ביספביירג. הידיעה על איסוף יהודי דנמרק הועברה גם לשוודיה, אשר הכריזה שתיתן מקלט לכל יהודי דנמרק^[5] והובהר שהכוונה גם ליהודים שאינם אזרחי דנמרק^[6]. החל מתחילת אוקטובר דווח בעיתונות בשוודיה ובעולם על מעצרים של יהודים בדנמרק ועל יהודים שברחו לשוודיה. כך, ב-4 באוקטובר דווח כי 600 יהודים כבר הגיעו לשוודיה^[7] וב-24 באוקטובר דווח שרוב יהודי דנמרק כבר בשוודיה^[8]. בין המגיעים לשוודיה היה נילס בוהר^[9].

בארגונה של המחתרת הדנית הוסעו היהודים, מתחת לאפם של הגרמנים, אל החוף המזרחי של המדינה, ובתוך מספר ימים הוברחו אלפי היהודים בסירות דיג אל שוודיה הנייטרלית. להצלחת המבצע עזרו גם פעילי מחתרת בשורות המשטרה, כמו דיבי קנוד.

במבצע הברחת יהודי דנמרק באוקטובר 1943 השתתפה גם הסירה גרדה III ששימשה למתן שרות למגדלורים.

כ-7,200 מיהודי דנמרק (שהיו 90% מיהודי דנמרק) הוברחו לשוודיה. 492 יהודים נתפסו על ידי הגרמנים ונשלחו למחנה טרזיינשטט שבצ'כוסלובקיה. גם לאחר מעצרם המשיכה ממשלת דנמרק לעקוב אחר מצבם ושלחה להם חבילות תרופות ומזון.^{[דרושה הבהרה]} אף על פי כן, כ-150 איש מיהודי דנמרק שנתפסו נרצחו בשואה. המשלוח האחרון של יהודים שנעצרו על ידי הנאצים יצא מדנמרק ב-23 בנובמבר 1943^[10].

הסברים היסטוריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

היסטוריונים וחוקרים ניסו לתת הסברים שונים להתגייסות העם הדני למען יהודי דנמרק. ישנם שני הסברים נפוצים לתופעה זו:

ההסבר הראשון הוא לוגיסטי לחלוטין. הוא מסביר את ההתגייסות בכך שלטובת הדנים עמדו התנאים הגאוגרפיים הנוחים ביותר: קהילה קטנה יחסית של יהודים (ההערכות לאותה תקופה מדברות על כ-8,000 יהודים) וקרבה של מדינה נייטרלית. שוודיה הייתה במרחק הפלגה קצר יחסית (אך מסוכן אמנם) מקופנהגן, שם שכנה עיקר יהדות דנמרק.
הסבר נוסף הוא צורת הלאומיות הדנית. החל מאמצע המאה ה-19 החלה מתפתחת בדנמרק צורת לאומיות המתבססת יותר על קהילתיות, דהיינו על היותה קהילה קטנה ותומכת. זאת לאחר שהדנים נכשלו בביסוס עצמם כמעצמה באותה תקופה. לאומיות זו עוצבה באופן משמעותי על ידי תנועת בתי החינוך העממיים ואותה הלאומיות היא שראתה בתמיכה בקבוצת מיעוט בעם כסימן וחיזוק לאותה גאווה לאומית.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על מנת לחלוק כבוד למבצע ההצלה יוצא הדופן, החליט יד ושם לטעת בשדרת חסידי אומות העולם עץ לכבודה של המחתרת הדנית. לא הייתה זו הענקת אות חסיד אומות העולם שמוענק ליחידים ולא לקבוצות, אך הדבר נעשה ברוח בקשתם של חברים במחתרת הדנית שביקשו מיד ושם שלא להכיר במצילים דנים בודדים. עם זאת מספר דנים, שמעשי ההצלה שלהם היו יוצאי דופן, זכו גם באופן אישי בתואר חסידי אומות העולם.^[11]

המשורר נתן אלתרמן כתב על המבצע את שירו "הלשון השוודית" שפורסם באוקטובר 1943 בטור השביעי בעיתון "דבר".^[12]

בינואר 1962 נקראה הכיכר המרכזית של שכונת בית הכרם בירושלים "כיכר דניה" על שמה של דנמרק.

בשנת 1968 שונה שמה של כיכר בעיר קופנהגן לישראלס פלאדס.

בשנת 1970 נקרא בית ספר בירושלים בשם דנמרק כהוקרה לעם הדני על הצלת יהודי המדינה בתקופת השואה.

בחודש אוקטובר 1973 הנפיק השרות הבולאי בול ומעטפת יום ההופעה, לזכר הצלת יהודי דנמרק.^[13]

בחודש יוני 2013 נחנך בחיפה, בחוף דדו שליד תחנת חוף הכרמל, הפסל "המיית הימים" (The Murmur of the Seas) של הפסל והאמן דן רייזנר העוסק בהצלת יהודי דנמרק באוקטובר 1943.^[14] שם הכיכר הפך ל"כיכר דנמרק". הפסל נחנך במעמד השר הדני לענייני מדע, חדשנות והשכלה גבוהה, מורטאן אוסטרגארד, שגרירת דנמרק ליסלוטה פלסנר וראש העיר חיפה יונה יהב. שגרירת דנמרק פנתה אל הקהל בעברית ואמרה שבזכות דן רייזנר העיר חיפה יפה עוד יותר. גודל הסיפור הזה בכך, לפי פרשנותו של רייזנר, שזו הייתה הצלת אנשים על ידי אנשים. בניגוד לאנדרטאות אחרות העוסקות בטרגדיה ביקש רייזנר דווקא לציין את הסוף הטוב של הסיפור - ביצירה שהיא צבעונית, שמחה, וקינטית כשהמשוטים זזים בתגובה לבריזה הבאה מהים, ובכך "משיטים" את הסירה לחוף מבטחים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אגה ברטלסן, אוקטובר 43, ירושלים: מ. ניומן, 1955.
נחום פונדק, בדנמרק זה לא יכול לקרות: מבצע הברחת יהודי דנמרק לשוודיה באוקטובר 1943, תל אביב: זמורה-ביתן, 1996.
לני יחיל, הצלת היהודים בדניה: דמוקרטיה שעמדה במבחן, ירושלים: מאגנס ויד ושם, תשכ"ז.
אורנה קרן-כרמל, האמת האפורה : הצלת יהודי דנמרק בשואה בתרבות הזיכרון בישראל, זמנים: רבעון להיסטוריה 141 (2019) 64-75

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצלת יהודי דנמרק, באתר יד ושם
רונן בודוני, "הדנים ראו בנו שכנים וחברים, לא יהודים", באתר ynet, 25 באפריל 2006
שלומי רייסקין, ביבליוגרפיה - יהודי דנמרק באתר "דעת"
ההצלה הגדולה, מתוך ה-8 במאי
לני יחיל, הייחוד שבהצלתם של יהודי דניה: ניסיון לאבחנה שיטתית של תנאי הצלה, אתר יד ושם
דנמרק, 1943, בביצוע פרד סמול, סרטון באתר יוטיוב אודות הצלת יהדות דנמרק
"המיית הימים", בביצוע דן רייזנר, סרטון באתר יוטיוב אודות עשיית הפסל
סרטון אודות חניכת הפסל "המיית הימים" בחיפה
צבי לביא, "עשינו זאת, כי זו הייתה חובתנו האנושית", מעריב, 6 באוקטובר 1963
נחום פונדק, "וכי יכולנו לנהוג אחרת", דבר, 9 באוקטובר 1963, המשך
נחום פונדק, מחתרת דאנית להברחת יהודים, דבר, 11 באוקטובר 1963
אוריאל לוי, ‏כיצד ניצלו יהודי דנמרק בשואה, ומדוע זכו הדנים בתואר חסידי אומות העולם?, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 20 בספטמבר 2017
The Danish network that defied Hitler -מאתר ה-BBC
איתמר אייכנר, בעליית הגג, מול הגסטפו: הצלת יהודי דנמרק, באתר ynet, 28 באוקטובר 2018
עומר ברקמן, ‏מיתוסים בהצלת יהודי דנמרק בשואה, ישראלים ‏9, 2019, עמ' 25–44
דיויד סטברו, יהודי דנמרק הצליחו לחמוק מידי הנאצים. זה לא קרה במקרה, באתר הארץ, 25 בינואר 2023

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ The Rescue of the Danish Jews: Moral Courage Under Stress, pages 28-29
^ The Rescue of the Danish Jews: Moral Courage Under Stress, pages 39-40
^ ¹ ² The Rescue of the Danish Jews: Moral Courage Under Stress, page 46
^ * Brustin-Berenstein, Tatiana (1989). "The Historiographic Treatment of the Abortive Attempt to Deport the Danish Jews". In Michael Marrus (ed.). The Nazi Holocaust. Part 5: Public Opinion and Relations to the Jews in Nazi Europe. Westport, CT: Meckler, pp. 570–571 ISBN 978-3-11184-855-6.
^ שוודיה פותחת שעריה ליהודי דאניה, דבר, 3 באוקטובר 1943
^ שוודיה חסידת אומות העולם, דבר, 8 באוקטובר 1943
^ דאניה מתנגדת לגירוש היהודים, דבר, 5 באוקטובר 1943
^ יהודי דאניה רובם בשבדיה, משמר, 24 באוקטובר 1943
^ יהודי דאניה, משמר, 1 בנובמבר 1943
^ השיירה האחרונה, משמר, 26 בדצמבר 1943
^ הצלת יהודי דנמרק, המחתרת הדנית, באתר "יד ושם"
^ נתן אלתרמן, הלשון השוודית, דבר, 8 באוקטובר 1943
^ מידע על בול 30 שנה להצלת היהודים בדנמרק, באתר התאחדות בולאי ישראל
מידע על מעטפת יום ראשון הצלת היהודים בדנמרק, באתר התאחדות בולאי ישראל
^ חנוכת הפסל "המיית הימים" בחיפה

[1] The Rescue of the Danish Jews: Moral Courage Under Stress, pages 28-29

[2] The Rescue of the Danish Jews: Moral Courage Under Stress, pages 39-40

[עמוד46-3] ¹ ² The Rescue of the Danish Jews: Moral Courage Under Stress, page 46

[4] * Brustin-Berenstein, Tatiana (1989). "The Historiographic Treatment of the Abortive Attempt to Deport the Danish Jews". In Michael Marrus (ed.). The Nazi Holocaust. Part 5: Public Opinion and Relations to the Jews in Nazi Europe. Westport, CT: Meckler, pp. 570–571 ISBN 978-3-11184-855-6.

[5] שוודיה פותחת שעריה ליהודי דאניה, דבר, 3 באוקטובר 1943

[6] שוודיה חסידת אומות העולם, דבר, 8 באוקטובר 1943

[7] דאניה מתנגדת לגירוש היהודים, דבר, 5 באוקטובר 1943

[8] יהודי דאניה רובם בשבדיה, משמר, 24 באוקטובר 1943

[9] יהודי דאניה, משמר, 1 בנובמבר 1943

[10] השיירה האחרונה, משמר, 26 בדצמבר 1943

[11] הצלת יהודי דנמרק, המחתרת הדנית, באתר "יד ושם"

[12] נתן אלתרמן, הלשון השוודית, דבר, 8 באוקטובר 1943

[13] מידע על בול 30 שנה להצלת היהודים בדנמרק, באתר התאחדות בולאי ישראל
מידע על מעטפת יום ראשון הצלת היהודים בדנמרק, באתר התאחדות בולאי ישראל

[14] חנוכת הפסל "המיית הימים" בחיפה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]