הדלפה
הדלפה היא העברת מידע מסווג או פנימי בחשאי ובאופן בלתי מוסמך לגורם חיצוני, בעיקר אמצעי התקשורת.
תוכן עניינים |
[עריכה] היקף המושג
המושג הדלפה מתייחס העברת מידע מסווג או פנימי בחשאי ובאופן בלתי מוסמך לגורם חיצוני. אולם לא כל הוצאה כזאת של מידע נקראת הדלפה. כאשר המידע מועבר לגורם תקשורתי או פעיל פוליטי אופוזיציוני נהוג כמעט תמיד לכנות את העברת המידע הדלפה. לעומת זאת, כאשר המידע מועבר לגורם עוין ו/או כאשר מטרת העברת המידע היא לפגוע בארגון ממנו מוצא המידע, היא נקראת ריגול ולא נהוג להתייחס אליה כאל הדלפה. עם זאת נהוג להשתמש במושג הדלפה לגבי העברת חומרי חקירה לחשוד המשתמש בחומרי החקירה המודלפים לשבש את החקירה.
[עריכה] המניעים להדלפה
מאחורי כל הדלפה עומד מקור שיש לו אינטרס מסוים. אינטרס כזה יכול להיות:
- "בלון ניסוי", שהוא אמצעי שמשתמשים בו בעיקר גורמים פוליטיים כדי לעמוד (באמצעות הדלפה) על תגובות הציבור לתוכניותיהם העתידיות, לפני שהם מתחייבים פומבית לתוכניות אלה.
- סיוע לקידומו האישי של המקור, של ארגונו או של אדם או ארגון אחר.
- הכשלת מהלך מתוכנן (או קידום מתוכנן) של אדם או ארגון כלשהו.
- אזרחות טובה - המקור מבקש לחשוף שחיתויות ו/או לתקן ליקויים.
- טובת הנאה שמקבל המקור מהעיתונאי או אמצעי התקשורת שאליו הוא הדליף את המידע.
- דאגה לפרסום כתבה עיתונאית כנגד יריב אותו מעוניינים להשחיר בתקשורת[1]
עיתונאות חופשית אינה יכולה להתקיים ללא הדלפות, מפני שבמקרה כזה היה עליה להסתמך רק על מידע הנמסר בידי דוברים וגורמים רשמיים, שמטבע הדברים מוציאים לתקשורת רק את מה שברצונם לפרסם.
[עריכה] הדלפות מפורסמות
- פרשת מסמכי הפנטגון שהודלפו על ידי דניאל אלסברג לניו יורק טיימס.
- פרשת ווטרגייט, שבעקבותיה התפטר נשיא ארצות הברית ריצ'רד ניקסון בשנת 1974. בעת חקירת הפרשה נעזרו עיתונאי הוושינגטון פוסט במקור שזכה לכינוי גרון עמוק שלימים התברר כסגן ראש הFBI.
- פרשת חשבון הדולרים, שהובילה להתפטרותו של ראש הממשלה יצחק רבין בשנת 1977
- הדלפת רשימת ה-11 לעיתון הארץ שעסק בחשיפת ראשי הפשע בישראל
- הדלפת הכוונה להפציץ את הכור הגרעיני העיראקי לשמעון פרס בשנת 1981
- ההדלפה שהביאה להפסקת מבצע משה להעלאת יהודי אתיופיה בשנת 1985
- הדלפת סודות הקריה למחקר גרעיני בידי מרדכי ואנונו בשנת 1986
- הדלפת "מסמך שטאובר", מסמך צבאי סודי שעסק באסטרטגיה הישראלית במשא ומתן עם סוריה, על ידי בנימין נתניהו בהיותו ראש האופוזיציה בנאום בכנסת ב-1994 [2][3].
- פרשת סיריל קרן, שהדליפה עו"ד ליאורה גלט-ברקוביץ' בשנת 2003
- הדלפת הוראת הרמטכ"ל דן חלוץ למכור את תיק ניירות הערך שלו ביומה הראשון של מלחמת לבנון השנייה בשנת 2006
- הדלפת מאות אלפי מסמכים מסווגים של ארצות הברית על ידי האתר ויקיליקס בנובמבר 2010.
[עריכה] המאבק בהדלפות
הרשויות עושות מאמצים להאבק בהדלפות. האמצעי החמור ביותר הינו פתיחת חקירה פלילית והעמדה לדין של מדליפים, אם כי הליך זה הוא נדיר. דוגמה למקרה כזה הוא חשיפתה והעמדתה לדין של ליאורה גלט-ברקוביץ' כמדליפת חקירת אריאל שרון בפרשת סיריל קרן.
עם זאת, לעתים המדינה מעניקה חסינות למדליף על מנת לעודד מאבק בשחיתות. כך למשל, סגן ניצב אפרים ארליך, שהדליף מידע שהביא להקמת ועדת זיילר זכה לחסינות לקראת עדותו בוועדה[4].
סוגיה אחרת היא האם יש לחברי כנסת חסינות מהותית כאשר הם מדליפים מידע סודי שהגיע אליהם. במקרה של נתניהו ומסמך שטאובר, פסק בית המשפט העליון כי אין להעמיד את נתניהו לדין על חשיפת המסמך כי עשה זאת ללא תכנון מקודם ורק נגרר לכך מקריאת ביניים של שמעון פרס[5].
דרך נוספת להאבק בהדלפות הינו פורסם מוקדם ומסודר של הנושא כדי למנוע פרסומים מגמתיים שמקורם בהדלפות. עם זאת, בפסק דין של בג"ץ נקבע שדבר זה אינו מצדיק פרסום ביקורת לפני סיום הליך מסודר של בירור הביקורת[6].
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
- אחריות עיתונאית או "האם לירות בשליח"? באתר מט"ח
- רפי מן, כשבטחון שדה פשט על גלי-צה"ל, באתר העין השביעית, 8 באפריל 2010
[עריכה] הערות שוליים
- ^ בג"ץ 9492/96
- ^ רונית ורדי, ליאורה לא לבד, באתר גלובס, 12 במרץ 2004
- ^ נתניהו, בנימין, באתר נענע 10, 15 באוקטובר 2006
- ^ בג"ץ 788/08, פסק דין מג' בתמוז תשס"ח, סעיף ב'
- ^ ראו דברי סוזי נבות [1]
- ^ בג"ץ 7805/00, סעיף 21
