הקארסט הסלובקי
 | |||||||||
| מערת דומיצה | |||||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||
| מידע כללי | |||||||||
| תאריך הקמה | 2002 | ||||||||
| גוף מנהל | רשות הפארק הלאומי הקרסט הסלובקי | ||||||||
| נתונים ומידות | |||||||||
| שטח | 346.11 קמ"ר | ||||||||
| גובה ממוצע |
925 מ'  | ||||||||
| מיקום | |||||||||
| מדינה |
 סלובקיה | ||||||||
| קואורדינטות | 48°35′00″N 20°36′00″E / 48.58333°N 20.60000°E | ||||||||
| http://www.saske.sk/cave/slk/ | |||||||||
  | |||||||||
הקרסט הסלובקי (בסלובקית: Slovenský kras) הוא רכס הרים קרסטי בהרי סלובנסקה רודוהורייה (Slovenské rudohorie) בדרום סלובקיה, המהווים בתורם חלק מהרי הקרפטים. הקרסט הסלובקי הוכרז כאזור נוף מוגן לראשונה בשנת 1973 וב-1 במרץ 1977 הוכרז כשמורה ביוספרית. ב-1995 זכו מספר מערות ברחבי הרכס למעמד של אתר מורשת עולמית יחד עם מערות נוספות בפארק הלאומי אגטלק שבתחומי הונגריה השוכן מדרום לו, וב-1 במרץ 2002 הוא הוכרז כ"פארק הלאומי הקרסט הסלובקי" (Národný park Slovenský kras). הרכס והפארק משתרעים על שטח של 346,110 דונם בתחומי מחוז קושיצה, ולהם אזור חיץ המקיף 117,410 דונם נוספים.
גאולוגיה, גאוגרפיה ואקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מבחינה גאולוגית עשוי הקרסט הסלובקי משתי שכבות. השכבה התחתונה היא שכבה בלתי חדירה של אבן חול, אבן גיר וצפחה מתור הטריאס המוקדם, ומעליה שכבת אבן גיר ודולומיט בעובי של שני ק"מ מהטריאס האמצעי והמאוחר.
רמת הגיר נחרצה על ידי נהרות שיצרו בה עמקים עמוקים, והיא מתאפיינת בכל התופעות האופייניות לנוף הקרסטי, ובמיוחד בבולענים. בולענים אלה מגיעים בממוצע לרוחב של 100 מטר ולעומק של 20 מטר, ולרוחק מקסימלי של עד 250 מטר ולעומק של עד 45 מטר. באזור מאות מערות שהידועות שבהן הן מערת דומיצה (Domica) שאורך מעבריה מגיע ל-25 ק"מ ואלה חוצים את הגבול להונגריה, מערת אוחטינסקה ארגוניטובה (Ochtinská aragonitová), מערת גומבסצקה (Gombasecká) ומערת יסובסקה (Jasovská) הפתוחות כולן לקהל. מערות אחרות הן מערת קרסנוהורסקה (Krásnohorská) ומערת הרושובסקה (Hrušovská), ותופעה ייחודית, בהתחשב בגובה הטופוגרפי של האזור, היא קיומן של שתי "מערות קרח" - מערת דובשינסקה לאדובה (Dobšinská ľadová) ומערת סילצקה לאדניצה (Silicka ľadnica).
באזור זורם נגר עילי רק בין אגני ההרים והוא מנוקז במלואו אל נהר סלאנה (Slaná) הנשפך בסופו של דבר אל נהר טיסה בהונגריה. על יובליו של הסלאנה נמנים השטיטניק (Štítnik) והטורניה (Turňa), ושלושת הנהרות ניזונים גם מזרימת מים קרסטית תת-קרקעית. זרימה זו נעשית במערכת תת-קרקעית מורכבת, שעיקרה בסלע שהונח במקום בתקופת הטריאס האמצעית על מצע הקרקע האטום. המקור העיקרי לנגר התת-קרקעי הוא ממשקעים המחלחלים ישירות אל תוך הקרקע, אולם גם מנגר עילי. בשטח מספר אגמים קרסטיים שהידוע שבהם הוא אגם ישטריצ'ייה (Jašteričie jazero), וההר הגבוה ביותר הוא הר ילני (Jelení vrch) הנישא לגובה של 947 מטר.
האקלים ממוזג, יבשתי ולח ובו ארבע עונות מובחנות, וקיץ ממושך יחסית. טמפרטורות המינימום נעות בין C°-3 ל-6-°C בהתאם לגובה הטופוגרפי, וטמפרטורות המקסימום מגיעות ל-C°16 עד C°18 בהתאמה. כמות המשקעים השנתית עומדת על 650 עד 800 מ"מ בממוצע, ושלג מכסה את האזור משך 40 עד 50 ימים בשנה בממוצע.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפי ממצאים ארכאולוגיים שימשו מספר מערות כמקום מגורים, פולחן וקבורה כבר לפני 38,000 עד 30,000 שנים, וייתכן שאף קודם לכן. המערות שימשו כמקום מגורים ומסתור בעונות החורף בתקופת האבן החדשה ומערת דומיצה סיפקה ממצאים עשירים במיוחד מתקופה זו. בעונות הקיץ נהגו תושבי האזור להתפזר ברחבי הרמה הקרסטית.
בתקופת הברונזה, מסוף המאה ה-15 לפנה"ס ועד לתחילת המאה ה-8 לפנה"ס, גדל היישוב באזור, ובשתיים מהמערות נחשפו שרידי קברים. מסכות פולחן עשויות מגולגולת אדם ושברי עצמות שהתגלו באזור רומזים על קיומה של תרבות קניבלית, ותרבות זו הותירה אחריה כלים לא רק מארד אלא גם מעופרת.
היישוב בקרסט הסלובקי המשיך והתקיים גם בעת תרבות האלשטאט בתקופת הברזל, אך בניגוד ליישובים הקודמים, הותיר זה את חותמו בעיקר על פני הקרקע, בדמות יישובים מבוצרים עם חומות שנישאו לגובה של עד שלושה מטרים. תרבות לה טן הקלטית (המאה ה-4 לפנה"ס עד המאה ה-1 לפנה"ס) הותירה גם היא שרידים במערות ועל פני הקרקע, ומטבעות רומיים מתקופת הקיסר מרקוס אורליוס מעידים על נוכחות אנושית בסביבה במאה ה-2.
כתובת הוסיטית משנת 1447 מ-1452 נחקקה על קירותיה של מערת יסובסקה, והתיעוד המדעי הראשון של האזור הוא מהמאה ה-16. מפות ראשונות הופיעו בתחילת המאה ה-18 וב-1846 הייתה מערת יסובסקה לראשונה שנפתחה לקהל הרחב. לחלק מהמערות מסורת ארוכה של טיפולים רפואיים בבעיות כמו קצרת ומחלות ריאה אחרות.
החי והצומח[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפלורה בקרסט הסלובקי היא עירוב של צמחיית הרים קרפטית עם צמחייה האופיינית למישורי הונגריה, כשהראשונה גדלה בחלקים העליונים והחשופים של הרמה ובעמקים הקרים, בעוד שהאחרת משתרעת על מורדות הגבעות הדרומיים והיבשים יחסית. בשל עובדה זו מהווה האזור את הנקודה הדרומית ביותר לחלק ממיני הצמחים ההרריים והצפונית ביותר למספר מינים ים-תיכוניים. כ-70% מהשטח מכוסים ביערות של מספר מיני אלון ומספר מיני עצים נוספים כמו האשור.
על היונקים בקרסט הסלובקי נמנים הזאב המצוי, השונר הצפוני, האייל האציל, אייל הכרמל, חזיר הבר, חתול הבר והגירית המצויה. תשומת לב מדעית מיוחדת מושך עולם החי התת-קרקעי המתקיים במערות הקרסטיות, והכולל תולעים, חיפושיות, סוגים שונים של רכיכות וסרטנאים ו-21 מיני עטלפים.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של הקארסט הסלובקי- הפארק באתר לשכת התיירות של סלובקיה
- הפארק באתר הרשמי Slovakia.travel
 | |
|---|---|
|