פרשוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פרשוב
Prešov
Coa Slovakia Town Eperjes.svg Flag of Prešov.svg
Eperjes - Church.jpg
מבט מהאוויר על העיר
מדינה / טריטוריה Flag of Slovakia.svg  סלובקיה
מחוז מחוז פרשוב
ראש העיר מילאן בנץ'
שטח 70.40 קמ"ר
גובה 250 מטרים
תאריך ייסוד 1247
אוכלוסייה
 ‑ בעיר

91,650‏  (נכון ל-2006)
קואורדינטות 49°00′06″N 21°14′22″E / 49.0016666666667°N 21.2394444444444°E / 49.0016666666667; 21.2394444444444קואורדינטות: 49°00′06″N 21°14′22″E / 49.0016666666667°N 21.2394444444444°E / 49.0016666666667; 21.2394444444444
אזור זמן UTC +1
www.presov.sk
כנסייה בפרשוב

פרשוב (סלובקית: Prešov; פולנית Preszów; גרמנית: Eperies) היא עיר במזרח סלובקיה, המשמשת כבירת מחוז פרשוב (סלובקית: Prešovský kraj), המחוז הגדול ביותר במדינה. עם אוכלוסייה של כ-91,000 נפש, היא העיר השלישית בגודלה בסלובקיה לאחר הבירה ברטיסלבה והעיר קושיצה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזור פרשוב ידוע כמיושב מאז תקופת האבן הקדומה, ונתגלו בו כלים ועצמות ממותות המתוארכים כבני 28,000 שנה. סלאבים יישבו את האזור מאז המאה הרביעית או החמישית. בסוף המאה ה-11 הפכה העיר חלק מממלכת הונגריה, ובעיר התיישבו חיילים מדיארים. במאה ה-13 עברו אל העיר מתיישבים גרמנים-קרפטיים מאזור ספיש.

התיעוד הכתוב הראשון על פרשוב הוא מ-1247. ב-1299 קיבלה העיר זכויות מוניציפליות, וב-1374 הוכרזה כעיר מלכותית חופשית. כתוצאה, התפתחו בעיר המלאכה והמסחר, בעיקר יצוא יין מאזור נהר טיסה לפולין. במאה ה-15 הצטרפה פרשוב לפנטפוליטנה, ברית בין חמש ערים במזרח סלובקיה של היום.

ב-1572 החלה כריית מלח בסוליבר הסמוכה לפרשוב (כיום חלק מן העיר), דבר שהעלה את חשיבותה של פרשוב, וב-1647 היא הייתה לבירת המחוז. ב-1667 נוסד בעיר הקולג' האוונגליסטי לותרני. ב-1687 הוצאו להורג 24 מנכבדי העיר ומאציליה בעוון תמיכה במרד האנטי-הבסבורגי בהנהגתו של אימרה טוקולי.

בתחילת המאה ה-18 הצטמצמה משמעותית אוכלוסיית העיר בעקבות מגפת דבר וגל שריפות, לכדי 2,000 נפש. במחצית השנייה של המאה השתקמה העיר, חזרה לפעילות המלאכה והמסחר, והוקמו בה בתי חרושת חדשים. ב-1752 הוצף מכרה המלח בסוליבר, ומאז מתבצעת הפקת המלח במקום באמצעות הרתחה ואידוי של מי מלח.

לאחר אביב העמים ב-1848 הונהגה מדיניות ריכוזית, ופרשוב הייתה לחלק ממחוז קושיצה תוך שהיא מאבדת את מעמדה כבירת מחוז וכעיר מלכותית חופשית. בעקבות נסיונות ה"הונגריזציה" של שלטונות הונגריה באותה תקופה, הפכה השפה ההונגרית לשפת מערכת החינוך.

ב-1873 הגיעה לעיר מסילת ברזל אך ב-1887 פרצה שוב שריפה גדולה, שכילתה חלק ניכר מן העיר. במהלך עבודות השיקום שלאחר השריפה שוכללה תשתית העיר והוקמו בה רשתות הטלגרף, החשמל הטלפון והביוב. בתקופה זו קיבלה העיר את פניה המוכרות כיום. עם תום מלחמת העולם הראשונה ב-1918 בהתפרקות האימפריה האוסטרו הונגרית הייתה פרשוב לחלק מרפובליקת צ'כוסלובקיה שאך נוסדה.

במלחמת העולם השנייה הייתה העיר הסמוכה קושיצה וסביבותיה שמדרום לפרשוב חלק מן השטחים שנמסרו בהסכם להונגריה, אך פרשוב נותרה כחלק מסלובקיה. מוסדות סלובקיים רבים עברו מקושיצה לפרשוב, עובדה שהעצימה את חשיבותה של העיר. לאחר המלחמה הייתה העיר למרכז תעשייתי חשוב, ואוכלוסייתה גדלה בהדרגה לכדי 28,000 ב-1950, 52,000 ב-1970, ו-91,000 ב-1990.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר ממוקמת בצפון החלק המזרחי של סלובקיה, בשפלת קושיצה ומרוחקת כ-33 מהעיר קושיצה, מוקפת בהרי סלנסקה וברמת שריש. דרך העיר זורמים הנהרות טוריסה וסקצ'וב. גובה העיר העתיקה הוא כ-255 מטר מעל פני הים.

העיר מורכבת מ-4 חלקים עיקרים: פרשוב, סוליבר, שלגוויק וניז'נה שבסטובה.

אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטמפרטורה הממוצעת בעיר היא 8.6°C. החודש החם ביותר בשנה הוא יולי עם טמפרטורה ממוצעת של 19.5°C. החודש הקר ביותר בשנה הוא ינואר עם טמפרטורה ממוצעת של -3.5°C.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוכלוסיית העיר 91,205 תושבים, נכון לשנת 2005. צפיפות האוכלוסייה בעיר היא 1303 נפש לקמ"ר, נכון לשנת 2004.

ההתפלגות האתנית של התושבים היא כדלקמן: 93.7% סלובקים, 1.4% צוענים, 1.2% רותנים, 1.1% אוקראינים, 0.8% צ'כים ו-0.2% מדיארים. מבחינת דת, 66.8% משתייכים לכנסייה הקתולית-רומית, 8.9% יוונים-קתולים, ו-4.8% לותרנים. 13.6% מגדירים עצמם כחסרי השתייכות דתית (נתוני מפקד 2001). מספר היהודים כיום זניח מבחינה סטטיסטית.

סמל העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסמל הוא בצורת מגן הוא מחולק בעזרת רצועות לרוחב. ברצועה העליונה מופיעים 3 ורדים אדומים על רקע כסוף.הרצועה שמתחתיה אדומה אחריה כסופה וכך הלאה. הסמל מכיל 5 רצועות סך הכול כולל הרצועה עם הוורדים. הדף עם סמלי העיר בעבר ובהווה מתוך האתר הרשמי של העיר.

אדריכלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלב ההיסטורי של פרשוב מהווה חלון ראווה לסגנונות האדריכלות הגותית, הבארוק והרוקוקו, ולאורך הרחובות המרכזיים של העיר העתיקה סדורים כנסיות ומבנים אחרים בסגנונות אלה. תקופת השלטון הקומוניסטי בצ'כוסלובקיה המאוחדת הותירה בעיר את חותמה בדמות מבני שלטון כעורים בהשפעה סובייטית בסמוך למרכז ההיסטורי של העיר, ושיכוני בטון עתירי ממדים בשכונות הפרברים.

יהודי פרשוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד מלחמת העולם השנייה ישבה בעיר קהילה יהודית אמידה ומשגשגת, שבשיאה הגיעה לכ-4,000 נפש - כחמישית מאוכלוסיית העיר. כיום בעיר קהילה קטנה בת כמה עשרות חברים, מרביתם בגילאים מתקדמים.

התיישבות יהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיר פרשוב עצמה לא הורשו יהודים להתיישב עד סוף המאה ה-18, אך בכפרי מחוז שאריש (שפרשוב היוותה את מרכזו) ישבו יהודים עוד מימי קדם. ישנן השערות כי יהודים ראשונים הגיעו לאזור עם הלגיונות הרומיים לאחר כיבוש ממלכת יהודה. עדות כתובה ראשונה לנוכחות יהודים באזור היא מן המאה ה-10.

היהודי הראשון שהורשה להתיישב בעיר פרשוב היה מארק הולנדר, סוחר עשיר מגליציה שנהנה מקשרים טובים עם בית המלוכה של האימפריה האוסטרו הונגרית. הוא קבע בפרשוב את ביתו במחצית שנות השמונים של המאה ה-18. בעקבותיו זרמו יהודים נוספים מגליציה, וכן יהודי הסביבה מכפרי מחוז שאריש. מוסדות יהודיים החלו לקום בעיר, וב-1830 נוסדה קהילה רשמית, שבראשה עמד ליאו הולנדר, בנו של מארק הולנדר. בעקבות כך נוסדו בעיר בית מדרש (1831), בית ספר יהודי (1846), בית כנסת (1849) וחברה קדישא (1850). כ-200 יהודים התגוררו באותה עת בעיר.

האמנציפציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האמנציפציה הגיעה להונגריה בשנת 1867, עם חקיקתו בפרלמנט של חוק שביטל את כל המגבלות המפלות יהודים לרעה. כתוצאת החוק החלו מהגרים יהודים מארצות הסביבה לזרום להונגריה, ובמקביל החל תהליך של התבוללות תרבותית ולשונית, בעיקר בערים. תהליכים אלה הביאו לפילוג ולקרע ביהדות הונגריה, בין האורתודוקסים שדבקו בהלכה על פי השולחן ערוך לבין הניאולוגים שדגלו בהתחדשות, התערות בסביבה ומודרניזציה. גם על קהילת פרשוב לא פסח פילוג זה. הקהילה הוותיקה שנוסדה בידי הולנדר וחבריו השתייכה לזרם הניאולוגי, אך מהגרים חדשים לעיר השתייכו בעיקר לזרם האורתודוקסי, ועם הזמן היוו את רוב היהודים בעיר. החל מ-1871 נוסדה רשמית קהילה אורתודוקסית בעיר, ויהדות פרשוב נתפצלה לשתי קהילות נפרדות, שהקימו מערכים מקבילים של מוסדות – בתי כנסת, בתי מדרש, בתי ספר ובתי קברות.

בית הכנסת הגדול בפרשוב

בין מלחמות העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם תחילת המאה ה-20 פרחה הקהילה היהודית. בני הקהילה עשו חיל כלכלי ותרבותי, והתבלטו במוסדות ההשכלה הכלליים כתלמידים וכמורים. התפתחות הקהילה נעצרה עם מלחמת העולם הראשונה, שהסתיימה בפירוק האימפריה האוסטרו הונגרית ובייסוד צ'כוסלובקיה שפרשוב נכללה בה תוך התנתקותה מהונגריה. לאחר המלחמה שבה הקהילה האורתודוקסית לגדול תוך תגבורה בהגירה מכפרי הסביבה, כאשר במקביל נחלשה הקהילה הניאולוגית, שקשריה עם בודפשט ויתר ערי הונגריה שבהן התקיימו קהילות ניאולוגיות התרופפו. בשנות ה-30 הגיע מספר היהודים בפרשוב ל-4,300 נפש, מרביתם (כשלושה רבעים) אורתודוקסים.

בתקופה שבין שתי מלחמות העולם החלה להתעורר הפעילות הציונית בפרשוב, בעיקר בקרב בני הקהילה האורתודוקסית, בעוד בקרב הקהילה הניאולוגית גברה נטיית ההתבוללות. בעיר פעלו הפלגים השונים של התנועה הציונית – סוציאליסטים, ליברלים (הציונים הכלליים) ורוויזיוניסטים. גם תנועות הנוער הציוניות של הפלגים השונים פעלו בעיר – השומר הצעיר, בני עקיבא, בית"ר ומכבי הצעיר. בראש הסניף המקומי של התנועה הציונית עמד ד"ר קרול פרבשטיין, שגם עמד בראש המפלגה היהודית שפעלה בזירה הפוליטית הצ'כוסלובקית.

בשנת 1928 הגיע מפולין הרב משה חיים לאו (אביו של ישראל מאיר לאו, לימים הרב הראשי לישראל) לכהן כרב הקהילה האורתודוקסית בפרשוב. הרב לאו הקים בעיר את ישיבת "תורת חיים" שבה למדו כ-200 תלמידים מכל רחבי אירופה המזרחית, מהם קמו רבנים בולטים. לאחר שבע שנים, ב-1935, עזב את הקהילה בצו השלטונות, כיוון שלא החזיק באזרחות מקומית. הוא חזר לפולין, וכיהן כרב העיר פיוטרקוב עד להירצחו בשואה במחנה ההשמדה טרבלינקה. על פי עדות נפגש הרב משה חיים לאו בשעותיו האחרונות עם מגורשים מבני קהילת פרשוב בטרבלינקה שהגיעו בסמוך להגעת הטרנספורט מהגטו בפיוטריקוב. הוא קרא לבני שני הקהילות אותן הנהיג לקדש שם שמים במותם.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1938 התפרקה צ'כוסלובקיה בעקבות הסכם מינכן, ופרשוב הפכה חלק ממדינה סלובקית פשיסטית הניזונה מאידאולוגיה נאצית. במדינה גברה ההסתה האנטישמית, ובהדרגה החלה חקיקה המגבילה את זכויותיהם הפוליטיות, האזרחיות והכלכליות של היהודים. ב-1939, בעקבות הפלישה הנאצית לפולין ופרוץ מלחמת העולם השנייה, הגיע לפרשוב זרם פליטים יהודים מפולין, ומספר היהודים בעיר עלה לכ-5,000. יהודי העיר סייעו לקליטת המהגרים, ותנועות הנוער נרתמו לפעילות הברחת פליטים להונגריה והלאה.

באביב 1941 הייתה פרשוב העיר הראשונה בסלובקיה בה נדרשו יהודיה לענוד סימן זיהוי על שרווליהם. בפרשוב, כבערי סלובקיה האחרות, נחשפו היהודים להתפרעויות של המון מוסת שתקף פיזית את גופם ורכושם. בינואר 1941 הועלה באש בית הכנסת "היכל אברהם" כחלק מהתפרעות כזאת, אירוע שנודע כ"ליל הבדולח של פרשוב". בהדרגה נשללו מן היהודים זכויותיהם הכלכליות, עסקיהם נסגרו, רכושם הוחרם, ובאזורים מוגדרים בעיר נדרשו יהודים להתפנות מבתיהם. יהודים הוצאו ממערכת החינוך הממלכתית, ורופאים יהודים סולקו מעבודתם (מה שהותיר את העיר כמעט ללא רופאים). באוקטובר 1941 הגיעו לעיר פליטים רבים מבין יהודי ברטיסלבה שגורשו מעירם. בזמן זה החלו יהודי העיר להישלח לעבודות כפייה.

במרץ 1942 החל גירוש יהודי פרשוב למחנות ההשמדה בפולין. ראשונות רוכזו ונשלחו לאושוויץ בנות הקהילה הצעירות, ולאחריהם הגיע תורם של הרווקים בני 15-35 באפריל 1942. לאחר מכן החל איסוף המשפחות לגירוש – המסה הקריטית של יהדות סלובקיה, שנשלחו במספר טרנספורטים לגטאות שונים במחוז לובלין בפולין עד יוני 1942 ומשם הועברו עם היהודים המקומיים אל מותם בעיקר במחנות ההשמדה סוביבור וטרבלינקה. אחרוני היהודים נשלחו באוקטובר אותה שנה, בעיקר זקנים, נכים וחולים סופניים. בעיר ובסביבתה נותרו יהודים בודדים במחבוא. כמה יהודים מצאו מקלט בין חומות המנזר הפרנציסקני בעיר. 22 מתושבי פרשוב הוכרו לימים כחסידי אומות העולם על חלקם בהסתרת והצלת יהודים.

ב-1944, עם ההרעה הדרסטית במצב היהודים בהונגריה הסמוכה, שבו לפרשוב ולסביבותיה יהודים שמצאו בהונגריה מקלט כל עוד נחשבה בטוחה יחסית. מרביתם, יחד עם יתרת יהודי מחוז שאריש, פונו למערב סלובקיה עם ההתקדמות הסובייטית ממזרח. בשלב זה נותרו בפרשוב 115 יהודים בלבד.

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצבא האדום כבש את פרשוב ב-19 בינואר 1945, וקומץ ניצולים יצאו ממחבואיהם או שבו ממרחקים, בסך הכול 716 איש, מתוכם 110 ילדים. הקהילה המצומקת, שכל רכושה נבזז ומרבית חבריה הושמדו, החלה לשקם עצמה ולבנות חיים יהודיים-קהילתיים ככל שאפשרה המציאות הפוליטית החדשה של מדינה קומוניסטית. הגירה מן העיר, עלייה לישראל ותהליך אתאיזציה בהנחיה קומוניסטית האיצו את הצטמקות הקהילה על פני העשורים הבאים, וגודלה הגיע לכדי כמה עשרות חברים בלבד.

לאחר סיום העידן הקומוניסטי של צ'כוסלובקיה הוזרמו כספים ממשלתיים ובינלאומיים לשיקום, שיפוץ ושימור מוסדות הקהילה. עם פירוקה של צ'כוסלובקיה והקמת רפובליקת סלובקיה הוחזרו לפרשוב אוספי המוזיאון היהודי, שאוחסנו בפראג מאז המלחמה. בית הכנסת האורתודוקסי שופץ בעזרת תרומות מחו"ל למלוא תפארתו, בחזיתו הוצבה אנדרטה לזכר בני הקהילה שנספו בשואה, וחלק מהמבנה הוסב למוזיאון קטן שבו מוצגים אוספי היודאיקה הקהילתיים. כמה עשרות יהודים מתגוררים כיום בפרשוב, רבים מהם בגיל שיבה.

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גיורא עמיר, פרשוב - סיפורה של קהילה יהודית, אחת מני רבות, הוצאת בית עלים 2002

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]