התנועה ההוסיטית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

התנועה ההוסיטית היא הכינוי לכנסייה שהקים יאן הוס הצ'כי בתחילת המאה ה-15 בבוהמיה ובמורביה. התיקון הדתי שחולל נחשב למעין "קדם רפורמציה" שכן הוא הקדים בכמאה שנים את התנועה הפרוטסטנטית. חסידי התנועה כונו הוסיטים.

הרקע לרפורמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאות ה-14 וה-15 גברה השחיתות בקרב הכנסייה הקתולית, אנשי הדת מונו שלא על פי החוק הכנסייתי ולא שמרו על טוהר מידותיהם. בנוסף, בקרב הבוהמים והמורבים גברה הרתיעה מהשלטון הדתי של הכנסייה הקתולית השוכנת ברומא, וגבר הרצון להקים כנסייה לאומית צ'כית.

תוצאות הרפורמה בבוהמיה ובמורביה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההוסיטים, שהיו יכולים להתעמק בתנ"ך מפני שהאפיפיור לא היה הסמכות המפרשת הבלעדית של כתבי הקודש הנוצריים, הזדהו עם אירועים מהתנ"ך ועם דמויות תנ"כיות. ההוסיטים קראו לעיר שביצרו בשם "תבור", ולנהר בשם "ירדן". בנוסף, מעמד השפה הצ'כית עלה על חשבון הלטינית והגרמנית.

החל מהמאה ה-16 בוהמיה ומורביה נשלטו על ידי בית הבסבורג. במחצית הראשונה של המאה ה-16 תושבי המקום נהנו מאוטונומיה דתית אף על פי שבית הבסבורג היה קתולי. פריחת האזור מבחינה כלכלית הוא שגרם לקתולים מבית הבסבורג לא להתערב בענייני הדת של הצ'כים.

ההתנגדות לתנועה וחיסולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במחצית השנייה של המאה ה-16 אירופה הייתה מחולקת לקתולים ולפרוטסטנטים, והכנסייה הקתולית החריפה את פעולותיה כנגד תנועות רפורמה שסטו מהדוגמה הקתולית. בית הבסבורג נהיה לחיל החלוץ של הקונטרה-רפורמציה, ולכן שליטי בית הבסבורג נלחמו בתנועה ההוסיטית. ההוסיטים השיבו מלחמה. ב-1618 ההוסיטים השליכו מבניין העירייה בפראג שני מושלים מבית הבסבורג. התגובה לא איחרה לבוא, ובשנת 1620 בית הבסבורג חילק את בוהמיה ואת מורביה. תחת השלטון הקנאי של בית הבסבורג התנועה ההוסיטית נמחקה והשפה הצ'כית נשכחה למשך 200 שנים. תושבי בוהמיה ומורביה חזרו בעל כורחם לכנסייה הקתולית. כיום לא נשארו מאמינים הוסיטים, והצ'כים משתייכים לכנסייה הקתולית.

יחס היהודים לתנועה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקרב קהילות יהודיות התנועה ההוסיטית נתפסה כמעין "התייהדות" של נוצרים המבקשים לחזור אל הנצרות הקדומה יותר, ואל מקורותיה היהודיים. כמו כן, יהודים ראו בתנועה ההוסיטית מרידה נגד הסמלים המובהקים של הכנסייה הקתולית, שבאה לידי ביטוי בניתוץ פסלים ובחזרה למקורות המקראיים של הדת. בחיבור שנכתב בסוף המאה ה-15 על ידי סופר יהודי, מתואר יאן הוס כמי שתקף בחריפות את הכמורה הקתולית בארצו על מנת "להגדיל אמונת ישראל"[דרוש מקור].