אייל אציל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgאייל אציל
אייל אציל (זכר)
מצב שימור

מצב שימור: ללא חשש (LC)

נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששconservation status: least concern
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: יונקים
סדרה: מכפילי פרסה
משפחה: אייליים
תת־משפחה: איילים (תת-משפחה)
סוג: אייל
מין: אייל אציל
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Cervus elaphus
‏(ליניאוס)
תחום תפוצה
Red deer (Cervus elaphus) reconstructed and recent.png

██ תפוצה בעבר

██  תפוצה כיום

אייל אציל או אייל אדמוני (שם מדעי: Cervus elaphus) הוא יונק צמחוני בן למשפחת האיילים. האייל האדמוני הוא הנפוץ והמוכר באיילים והוא זכה לפרסום במיתוסים רבים ובאגדות. בעיני האדם האייל האדמוני היה סמל היופי והעדינות.

תפוצה ומקומות מחיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האייל האדמוני חי באירופה, באסיה ובצפון אפריקה. הוא נפוץ ברוב יערות אירופה ובאסיה בין טורקיה לקשמיר. האייל האדמוני הובא על ידי האדם לאוסטרליה, לניו זילנד ולדרום אמריקה ובאזורים אלה אוכלוסייתו של האייל האציל משגשגת.

על-פי ממצאים ארכאוזואולוגיים, האייל האדמוני היה מצוי גם בארץ ישראל, ונעלם ממנה לא יאוחר מהמאה ה-16 לספירה‏[1].

האייל האדמוני חי בעיקר ביערות (גם בנשירים וגם במחטניים) ובערבות עשב.

אייל אציל זכר

תזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמו כל קרוביהם, האיילים האדמונים הם צמחוניים ומעלי-גירה מובהקים. הם ניזונים מעשב, עלים, פרחים, פירות וקליפות עצים.

מאפיינים פיזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אייל אציל רץ

גובהם בכתפיים של הזכרים הוא בין 1.3-1.7 מטר. משקלם מגיע עד 300 ק"ג ואורך גופם מקצה האף ועד זנבם הקצרצר מגיע עד 2.5 מטר. אורך קרניו המסועפות של הזכר מגיע עד 120 ס"מ. מבנה גופה של הנקבה עדין יותר ויותר קליל. צבעם הוא חום-אדמדם.

רבייה וחיזור[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונת הרבייה היא הסתיו. הזכרים נאבקים זה בזה בנגיחות בקרניהם המסועפות והמנצח זוכה בנקבות ואוסף סביבו הרמון שלם.

זכרים נאבקים

לאחר הריון הנקבה אשר נמשך 25-35 שבועות הנקבה עוזבת את העדר למקום מסתור שקט ובטוח בו היא תוכל להמליט. בהמלטה מגיח לעולם עופר יחיד ודי מפותח: רואה, שומע, פרוותי ולאחר זמן קצר הוא יכול כבר לקום על רגליו ולהתחיל ללכת.

פרוותו של העופר צבועה בחום בהיר ומנוקדת בנקודות לבנות וכך הוא מוסווה בין עצי היער על רקע האור והצל וקשה לראותו כי קרני האור נשברות על גופו.

כשהוא נולד, העופר צמוד לקרקע ולא זז בכלל. כל פרק זמן באה אמו ומיניקה אותו. לאחר כשבועיים חוזרים העופר עם אמו לעדר. האיילה מיניקה את העופר במשך כשבעה חודשים. תוך כדי היניקה העופר כבר מתחיל לאכול עשב ופרוותו הולכת ומתכהה בבוא הסתו, וקרניו של העופר מתחילות לבצבץ. בגיל 6-7 יגיעו הזכרים לממדים המתאימים וקרניהם יגדלו לתפארת.

זוג איילים אצילים, הזכר בעל הקרניים והנקבה נטולת קרניים

האייל והאדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך שנים רבות היה ציד האיילים ענף ספורט מקובל באירופה ואוכלוסייתם התמעטה. כיום האיילים האצילים מוגנים על פי החוק. עם התמעטות אויביהם הטבעיים התרבו האיילים האצילים יתר על המידה מעבר ליכולת מקומות המחיה שלהם ונוצרה בעיה של התפוצצות אוכלוסין. כדי למנוע תופעה זו, רשויות שמורות הטבע באירופה מספקות רישיונות לציד איילים מבוקר. מכך נהנים שני הצדדים - הרישיונות לציד האיילים מכניסים הכנסה נאה לרשויות שמורות הטבע, ובמקביל מווסתים את אוכלוסיית האיילים האצילים.

בישראל החלו בשנים האחרונות לגדל את האייל האדמוני לצורך בשרו. בעניין כשרותו, ישנו פולמוס בקרב הרבנים בארץ‏[2].

אויבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אויביהם הטבעיים העיקריים של האייל האדמוני הם הדוב, הזאב, והגרגרן. את העופרים טורפים יונקים יותר קטנים כמו השונר והשועל.

האייל רץ מהר מאוד ומסתמך על מהירותו הרבה. אם זה לא עוזר, האייל משתמש בקריאות ובנהמות, ואם גם זה לא עוזר האייל ינגח בקרניו האדירות. הנקבות נטולות הקרניים מסתמכות על ריצתן המהירה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Tsahar E, Izhaki I, Lev-Yadun S, Bar-Oz G (2009) Distribution and Extinction of Ungulates during the Holocene of the Southern Levant. PLoS ONE 4(4): e5316.
  2. ^ זהר עמר וא' זיבוטפסקי, כשרות האיל והצבי, תחומין, כט (תשס"ט), עמ' 162-172