הרודס אטיקוס
הרודס אטיקוס (ביוונית: Ἡρώδης ὁ Ἀττικός; מופיע גם בהיפוך: אטיקוס הרודס; ידוע גם בשמו הרומי לוקיוס ויבוליוס היפרכוס טיבריוס קלאודיוס אטיקוס הרודס מאראתוניוס, בלטינית: Lucius Vibullius Hipparchus Tiberius Claudius Atticus Herodes Marathonios; בערך 101–177) היה רטוריקן ופילוסוף יווני בן האסכולה הסטואית, מתומכי הסופיסטיקה השנייה של פילוסטרטוס (שהייתה מעין תנועת תחייה של תרבות יוון הקלאסית), איל הון, פילנתרופ ידוע ואזרח רומי נכבד אשר כיהן כקונסול רומא.
תוכן עניינים |
מוצאו [עריכה]
הרודס אטיקוס נולד בעיר מרתון שבאטיקה למשפחה נכבדת בעלת עושר אגדי: סבו, היפרכוס (נולד ב-40), שהחזיק לפי ההערכות בסכום של 100,000,000 ססטרטים,[1] היה האיש העשיר ביותר בעולם ההלניסטי בזמנו;[2] אך הקיסר דומיטיאנוס חמס את כל כספו, וייתכן כי אף ציווה להורגו. אביו של הרודס, אטיקוס (נולד ב-65), חי בצנעה עד לעלייתו של נרווה לשלטון בשנת 96, שאז "מצא" חלק מן האוצר של אביו חבוי בחורבותיו של בניין. בעזרת סכום זה רכש אביו של הרודס מושב בסנאט הרומי (98), ושימש כנציב יהודה.
הרודס עצמו טען כי הוא צאצא ישיר של קימון, מילטיאדס, תסאוס וקקרופס, כמו גם של איקוס (Aeacus; מלכו המיתולוגי של האי איגינה) ושל האל יופיטר.
תולדות חייו [עריכה]
הרודס אטיקוס זכה לחינוך אשר כלל לימודי רטוריקה ופילוסופיה.[3] הקיסר אדריאנוס מינה אותו למושל ערי האימפריה החופשיות בפרובינקיית אסיה בשנת 125. הרודס שב לאתונה, התפרסם כמורה ובהמשך נבחר למשרת ארכון. בשנת 140 הביאו הקיסר אנטונינוס פיוס לרומא כדי שיחנך את בניו המאומצים מרקוס אורליוס ולוקיוס ורוס, וכמחווה של כבוד ותודה מינה אותו ב-143 לקונסול. הרודס נשא לאישה את אספסיה אניה רגילה (Aspasia Annia Regilla).
בנוסף ליצירתו הספרותית, הרים הרודס מספר פרויקטים ציבוריים:
- הרחיב את אצטדיון פאנאתינאיקו באתונה (שנבנה בשנת 329 לפנה"ס), על מנת שיוכל להכיל 50,000 צופים (140 לספירה)
- בנה ב-161 את האודאון במדרון הדרומי של גבעת האקרופוליס באתונה, לכבודה של אשתו
- תיאטרון בקורינתוס
- אצטדיון בדלפי
- בתי מרחץ בתרמופילאי
- אקוודוקט בעיר קנוסה (Canusium; כיום ידועה בשם Canosa di Puglia) שבאיטליה
- אקוודוקט בעיר אלכסנדריה של טרואד (Alexandria Troas) שעל חופי הים האגאי ביוון
- נימפאון[4] באולימפיה (160 לספירה)
- מפעלי צדקה שונים עבור אנשי תסליה, אפירוס, האי אביה, בויאוטיה ופלופונסוס.
הרודס היה ידוע באהבותיו הפדרסטיות. חיבתו לתלמידו פולידקס (Polydeukes או Polydeukion) עוררה שערורייה – לא בשל מינם או הבדלי גילאיהם של הנאהבים, כמו בשל האינטנסיבית שבה התנהלה, אשר נחשבה מופרזת ובלתי-הולמת. כאשר מת הנער בטרם זמנו, הקדיש הרודס מספר פסלים ומונומנטים לזכר אהובו, בחקותו את מעשיו של אדריאנוס לאחר מותו של אנטינוס.
לוקיאנוס מסאמוסאטה סיפר על מסורת אשר התגלגלה אליו, ולפיה הפילוסוף הקיניקן דמונקס הגיע אל הרודס נושא מכתב מפולידקס המת. עולז למשמע דבריו, שאל אותו הרודס מה נכתב בו; דמונקס השיב כי הנער כתב שהוא עצוב על כך שהרודס לא יצא לחפש אותו.[5][6]
לקריאה נוספת [עריכה]
Papalas, A. J., "Herodes Atticus: An essey on education in the Antonine age", History of Education Quarterly, Vol. 21, No. 2 (Summer, 1981), pp. 171-188. (באנגלית)
קישורים חיצוניים [עריכה]
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
הערות שוליים [עריכה]
- ^ סווטוניוס, חיי שתים עשר הקיסרים - אספסיאנוס האלוהי, 13
- ^ David S. Potter, The Roman Empire at Bay - AD 180-395.
- ^ יובנליס, סאטירה 3.
- ^ מבנה בצורת חצי עיגול שנבנה כגומחה (אקסדרה).
- ^ Giovanni Dall'Orto, ERODE ATTICO (איטלקית).
- ^ לוקיאנוס מסאמוסאטה, דיאלוגים ומכתמים (Dialogs and Epigrams).
