הרכבת התחתית של בודפשט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרכבת התחתית של בודפשט
BKV metro.svg
מידע
עיר: בודפשט
מועד פתיחה: 1896
אורך המערכת: 31.7 קילומטרים
מספר תחנות: 40 (12 נוספות בבנייה)
מספר קווים: 3 (אחד נוסף בבנייה)
נוסעים ביום: 1.27 מיליון
נוסעים בשנה: 350 מיליון[1]
רוחב מסילה: 1,435 מילימטרים
מפעילה: BKV
תרשים המערכת
Budapest-metro.png

הרכבת התחתית בבודפשטהונגרית: Budapesti metró) היא אחת ממערכות הרכבת התחתית הראשונות בעולם. היא פועלת ברציפות משנת 1896 וקדמה לה רק הרכבת התחתית של לונדון. מערך הרכבת התחתית בבודפשט מורכב משלושה קווים שנפגשים בכיכר דאאק פרנץ (Deák Ferenc tér) שבמרכז פשט ואורכם הכולל מגיע לכ-32 קילומטרים. כל אחד מהקווים מסומן במספר סידורי ובצבע משלו. קו רביעי נמצא בבנייה והקטע הראשון שלו מתוכנן להיפתח באביב 2014. כמו כן, קיימת תוכנית מגירה מוכנה לבניית קו רכבת תחתית נוסף שיזכה לסימון M5.

סקירה כללית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כניסה לקו הצהוב M1

בהיותה של מערכת הרכבת התחתית אחת מהראשונות בעולם, היא השפיעה על עיצובן של מערכות רכבת תחתית רבות בעולם, כולל כאלה הגדולות ממנה בהרבה. כך למשל, הכניסות המקוריות לתחנות הרכבת התחתית של ניו יורק עוצבו על פי הדגם של הרכבת התחתית של בודפשט.

לתחנות בקו M1 (הצהוב) יורדים בעזרת מדרגות בלבד, משום שהקו קרוב יחסית לפני הקרקע. בקווים האחרים מותקנים דרגנועים כמעט בכל תחנה, וישנן מספר תחנות שבהן מותקנות מעליות.

הרכבת התחתית כחלק ממערך תחבורה כולל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרכבת התחתית בבודפשט מקושרת היטב לאמצעי תחבורה נוספים ומהווה חלק מרשת תחבורה ציבורית מסועפת המשמשת את בירת הונגריה. שלוש תחנות הרכבת הגדולות של העיר מקושרות ביניהן על ידי הרכבת התחתית ומאפשרות לנוסעים ברכבת התחתית להגיע בקלות לכל חלקי הונגריה ואירופה. גם תחנות רכבת נוספות ומרכזיות פחות, כמו למשל תחנות הרכבת באויפשט (Újpest) ובקובאניה (Kőbánya) (במסלול הקו M3 - הכחול), נמצאות ליד תחנות רכבת תחתית. כמו כן, קיימת קישוריות טובה בין הרכבת התחתית לרכבת הפרברית. הקו האדום M2 מקושר בתחנות ארש וזר טרה (כיכר ארש וזר - Örs vezér tere) ובאטיאן טר (כיכר באטיאן - Batthyány tér) עם רכבות הפרברים (HÉV, Helyiérdekű Vasút) הנוסעות לפרברים המזרחיים והצפוניים של בודפשט. הקישוריות של הרכבת התחתית אינה מוגבלת לתחבורה מסילתית בלבד: בבודפשט ישנם קווי אוטובוס וחשמלית רבים העוצרים בתחנות הרכבת התחתית. קווים אחרים מקשרים בין תחנות קצה של הרכבת התחתית לתחנות הרכבת הפרברית. כמו כן, קיימים שני קווי אוטובוס, 78e ו-14e, הנוסעים במסלוליהם של קווי הרכבת M2 ו-M3 בהתאמה.

רכבות בשירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רכבת בשירות בקו M1
פנים הרכבת בקו M1

הרכבות המשרתות בקו המילניום (M1) שונות מן הרכבות המשרתות בקווים M2 ו-M3.

הרכבות בקו M1 יוצרו על ידי החברות "Villamossági Művek" ו-MÁVAG בשנת 1973. בכל רכבת בקו שלושה קרונות שלא ניתן לעבור ביניהם. אורכן של רכבות אלה הוא 29.56 מטרים, רוחבן 2.35 מטרים, משקלן 36.96 טונות ומנועיהן מופעלים בעזרת מתח חשמלי של 550 וולט. הרכבות בקו זה צבועות בצהוב, וקרונותיהן צרים יחסית, מספר מקומות הישיבה בהן מועט והן עמוסות בדרך כלל.

בקווים M2 ו-M3 הרכבות הנמצאות בשירות פעיל הן מתקופת השלטון הקומוניסטי. רכבות אלה נהוגות על ידי שני נהגים והן דומות לאלה המשמשות ברכבות התחתיות של מוסקבה, פראג, ורשה וערים מזרח אירופיות רבות נוספות. לרכבות בקו M2 חמישה קרונות ובקו M3 שישה. רכבות אלו הוכנסו לשירות בשנת 1968. אורכם של הקרונות ברכבות אלה הוא 18.8 מטרים, רוחבם 2.67 מטרים, משקלם 32.5 טונות והם יכולים להגיע למהירויות של עד 90 קילומטרים לשעה. קיבולת כל קרון עד 155 נוסעים.

הרכבות בכל הקווים נמצאות בפיקוח הנהג שנעזר לשם כך במראות ובמצלמות המכסות את כל הרציפים. הדלתות בכל הקווים נפתחות ונסגרות אוטומטית, ומערכות הכריזה הן בהונגרית בלבד.

שעות פעילות ותדירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שעות הפעילות של הרכבת הן בין 4:30 בבוקר ל-23:10 בלילה. מספר הנוסעים הממוצע ביום הוא כ-860 אלף. שעות השיא הן בין 6 ל-8 בבוקר ובין 2 ל-5 אחר הצהריים.[2] בשעות אלו עוצרות במרבית התחנות רכבות כל 2‏-3 דקות, לעומת שעות השפל שבהן יורדת תדירות הרכבות לאחת בכל 10 דקות. בימי מנוחה וחגים פועלות הרכבות בדרך כלל רק עד 3 אחרי הצהריים.

לנוחות הנוסעים, מוצבים ברוב התחנות בקווי M2 ו-M3 שעונים דיגיטליים המראים את הזמן שעבר מאז שעזבה הרכבת האחרונה את התחנה ואת הזמן הנותר עד להגעת הרכבת הבאה.

כרטיסים ומחירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחיר נסיעה בודדת ברכבת התחתית נקבע ל-320 פורינט (200‏-250 פורינט לערך היו דולר אחד בשנים האחרונות). ישנם גם כרטיסים מיוחדים כמו למשל "כרטיס קטע" לנסיעות קצרות התקף לשלוש תחנות בלבד, או כרטיס הכולל גם אפשרות ללהחלפה במחיר מוזל. למעט כרטיס הקטע התקף לחצי שעה בלבד, כל הכרטיסים האחרים תקפים לשעה שלמה והם זהים לכרטיסים האחרים של מערך התחבורה הציבורית בבודפשט.

בנוסף, נמכרים גם: כרטיס יומי, כרטיס תייר (לשלושה ימים), כרטיס שבועי וכרטיס חודשי. ישנם גם כרטיסים מוזלים לאוכלוסיות מיוחדות וכרטיס "Budapest Card" שמאפשר נסיעה חופשית בכל כלי התחבורה בבודפשט למשך מספר ימים.[3]

קווי הרכבת התחתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קו מסלול פתיחה אורך תחנות
BKV m 1 jms.svgBKV metro.svg Vörösmarty tér ↔ Mexikói út 1896 4.4 ק"מ 11
BKV m 2 jms.svgBKV metro.svg Déli pályaudvar ↔ Örs vezér tere 1970 10.3 ק"מ 11
BKV m 3 jms.svgBKV metro.svg Újpest Központ ↔ Kőbánya-Kispest 1976 17 ק"מ 20
BKV m 4 jms.svgBKV metro.svg Kelenföldi pályaudvar ↔ Bosnyák tér 2012 בבנייה (14)

היסטוריית הקווים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקו הצהוב M1[עריכת קוד מקור | עריכה]

המסלול הישן של הקו הצהוב בכיכר הגיבורים (Hősök tere)
תחנת "אופרה" של הקו הצהוב

המטרה המקורית של קו זה הייתה לספק אמצעי תחבורה נוח לפארק העירוני של בודפשט, וזאת על אף ששדרת אנדראשי שהובילה לפארק ממרכז העיר הייתה שדרה מודרנית ומתקדמת ביותר לפי מונחי המאה ה-19. בשנת 1870 אישרה האסיפה הלאומית ההונגרית תוכנית לבניית קו רכבת תחתית בבודפשט, והחברה הגרמנית Siemens & Halske AG זכתה להיות החברה שתבצע את העבודות. עבודות ההקמה החלו בשנת 1894 ותוכננו להסתיים בשנת 1896, שהייתה שנת האלף לכיבוש הונגריה בידי המדיארים. 2,000 פועלים הקימו את הקו בשיטת חפור וכסה, והוא נחנך ב-2 במאי 1896 בידי הקיסר פרנץ יוזף.

הקו החדש זכה להיקרא "קו המילניום" או Földalatti (פירוש השם: Föld הוא "אדמה" בהונגרית, alatt משמעותו "מתחת" - וזאת על משקל ה-Underground הלונדונית). בקו נסעו בשנותיו הראשונות 35,000 אנשים ביום, ונכון ל-2007 עלה המספר ל-103 אלף אנשים. בראשיתו לא היה הקו תחתי לגמרי, ורק 3.22 מתוך 3.68 הקילומטרים שלו עברו מתחת לאדמה. עד שנת 1973 חיבר הקו את כיכר וורושמרטי שבמרכז העיר לגן החיות שבפארק העירוני של בודפשט, תוך כדי מעבר מתחת לשדרת אנדראשי. המסלול זכה בתחילה להצלחה רבה, אך קו הרכבת התחתית לא תוחזק כראוי ומצבו הלך והידרדר עם השנים וביתר שאת לאחר מלחמת העולם הראשונה. בשנת 1923 יזמה ממשלת הונגריה, כממשלה של מדינה עצמאית, שיפוץ כולל בקו הצהוב: התחנות שופצו, הרכבות חודשו ואף זכו למנועים חזקים יותר. כמו כן הוחלפו דלתות הרכבות מדלתות הזזה רגילות לדלתות כפולות הנפתחות לכיוונים מנוגדים.

לאחר מלחמת העולם השנייה גדלה אוכלוסיית בודפשט בקצב מהיר ובצורה ניכרת, ובמקביל קו המילניום הפך לעמוס מתמיד. על מנת להתמודד עם כמות הנוסעים המוגדלת שופצו והורחבו הרציפים בתחנות לאורך הקו שהוארך ב-1,250 מטרים בשנת 1973. הארכה זו, היחידה שבוצעה עד כה, המשיכה את תוואי הקו אל מעבר לפארק העירוני עד לתחנה ומוסך תפעולי לידה שנבנו ברחוב מקסיקו (Mexikói út). באותה שנה החלה חברת התחבורה של בודפשט (BKV) להפעיל את הרכבת התחתית והיא ממשיכה בכך עד היום.

הקו הצהוב הוא הקצר ביותר במערכת הרכבת התחתית אך המפואר שבהם משום שהוא שומר על מראהו המקורי מסוף המאה ה-19. בסוף המאה העשרים שופץ הקו באופן מקיף לכבוד חגיגות המאה לקיומו, בין היתר שוחזרו התחנות למראן המקורי והנסיעה בקו זה הפכה למוקד תיירותי בעיר. בקו ישנן אחת עשרה תחנות, שמונה מהן הן התחנות המקוריות של הרכבת משנת 1896 ושלוש האחרות נוספו בזמן הרחבתו של הקו. כל תחנה מקורית היא גם מוזיאון קטן עם תמונות ומידע המספר את סיפורה. בנוסף נמצא בתחנת Deák Ferenc tér מוזיאון המוקדש בעיקרו לקו המילניום.

כיום, אורכו של הקו הוא 4.4 ק"מ, אך למרות אורכו הקצר יחסית, הוא עובר באתרים מוכרים רבים של בודפשט. תחנת המוצא Vörösmarty tér נמצאת בכיכר שזהו שמה (כיכר ורשמארטי), וממנה יוצא מדרחוב הקניות הראשי, מדרחוב ואצי. התחנה הבאה בקו היא Deák Ferenc tér שנמצאת בלב לבה של בודפשט, ובה גם מצטלבים שלושת קווי הרכבת התחתית. תחנת Opera נמצאת ליד האופרה הוותיקה והידועה של בודפשט. תחנות עיקריות נוספות בקו הן תחנת Hősök tere, הנמצאת על יד כיכר הגיבורים שבכניסה לפארק העירוני, ותחנת מרחצאות סייצ'ני (Széchenyi Fürdő), הנמצאת בלב הפארק העירוני ובקרבת המרחצאות המפוארים בבודפשט וגן החיות המפורסם.

הקו האדום M2[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחנת Stadionok בקו M2

התוכניות לבניית קווי רכבת תחתית נוספים בכיוונים צפון-דרום ומזרח-מערב החלו להירקם כבר ב-1895 והסקיצות הראשוניות לקווים M2 ו-M3 שורטטו ב-1942. התוכנית להקמת קו שינוע בכיוון מזרח-מערב החלה לקרום עור וגידים לאחר תום מלחמת העולם השנייה והגידול הרב באוכלוסיית בודפשט, שבא בעקבותיה. העבודות על הקו החלו בשנת 1950, והוא אמור היה להיפתח בשנת 1954. עד שנת 1953 נכרו כבר 3 קילומטרים של מנהרה, אך בעיות פוליטיות ותקציביות גרמו להקפאת הבנייה. בינתיים שונה מעט תוואי הקו, ובניית הקו חודשה רק כעבור עשר שנים, בשנת 1963. בסופו של דבר נפתח הקטע הראשון בקו (בין Deák Ferenc tér ל-Örs vezér tere) ב-4 באפריל 1970. הקו החדש, שמיוצג על ידי צבע אדום, תוכנן במקור כדי לחבר בין שתי תחנות הרכבת הגדולות בבודפשט: דלי (התחנה הדרומית) וקלטי (התחנה המזרחית). הקטע השני בקו (בין Deák Ferenc tér ל-Déli pályaudvar) נפתח ב-22 בדצמבר 1972 והביא את הקו לאורכו הנוכחי של 10.3 ק"מ. כיום זהו הקו היחיד שחוצה את הדנובה ומקשר במנהרה תת-קרקעית בין שני חלקי בודפשט. הקו עובר באתרים מרכזיים רבים בעיר, כך שחוץ משתי תחנות הרכבת הקו עובר, בין היתר, גם ליד כיכר סל קלמן (לשעבר כיכר מוסקבה) (תחנת Moszkva tér), הפרלמנט ההונגרי (תחנת Kossuth Lajos tér), בית המלון אסטוריה (תחנת Astoria) והאצטדיון הלאומי על שם פרנץ פושקש בתחנת Stadionok (לשעבר Népstadion). התחנות בקו זה הן העמוקות ביותר בכל המערכת, ובו נמצאת גם התחנה התחנה העמוקה ביותר - תחנת Moszkva tér.

בסתיו של שנת 2003 החלו בקו עבודות שיפוץ[4] נרחבות וחלקים ממנו נסגרו לסירוגין לתנועת רכבות. העבודות נמשכו עד שנת 2007 וכללו שיפוץ של 8 תחנות, כך שבתום השיפוץ תחנות אלה הפכו למודרניות ביותר במערכת. בשנת 2004 שופצו התחנות Blaha Lujza tér ו-Kossuth Lajos tér, ב-2005 שופצו ,Batthyány tér Keleti pályaudvar ו-Astoria, ואילו ב-2006 שופצו Moszkva tér ,Deák Ferenc tér ו-Déli pályaudvar. ישנה תוכנית לקשר קו זה לרכבת הפרברים, אך לפי שעה אין להצעה זו תומכים רבים.

הקו הכחול M3[עריכת קוד מקור | עריכה]

המוסך התפעולי Kőbánya-Kispest של קו M3

הקו הכחול M3 הוא הקו החדש והארוך ביותר בעיר. הוא מקשר בין אזור התעשייה ב-Kőbánya שבדרום העיר לשכונת אויפשט (Újpest, פירוש מילולי: פשט החדשה) שבצפונה. התוכניות להקמתו החלו לתפוס תאוצה בשנת 1963 והבנייה החלה ב-1970, מספר שבועות לאחר פתיחת הקטע הראשון בקו M2. הקטע הראשון של הקו נחנך בשנת 1976 כשאז גם הוצגה חלוקת הצבעים לקווים כפי שהיא מקובלת היום. בתחילה כלל הקו שש תחנות, וב-1980 נוספו לו חמש תחנות בקטע שבין Nagyvárad tér - Kobánya-Kispest. הקו הורחב עוד מספר פעמים: ב-1981 (בין Deák Ferenc tér ל-Lehel tér), ב-1984 בקטע שבין תחנות Lehel tér ו-Árpád híd וב-1990 הורחב בצפונו עד לתחנת Újpest-Központ והגיע לאורכו הנוכחי של עשרים תחנות הפרושות לאורך כ-17 ק"מ. התוואי הסופי של הקו עדיין לא נקבע ומשום כך הקו אינו מקושר לשיכון המגורים הגדול Káposztásmegyer שנמצא ליד שכונת Újpest ולמספר תחנות רכבת. כמו כן, מוסך תפעולי בצפון הקו לא נבנה עדיין ונמצא בשלבי תכנון.

מסלול הקו הוא מצפון לדרום, ורובו מקביל לדנובה מכיוון מזרח. לאורך קו ארוך זה ישנן מספר תחנות הנמצאות בסמיכות לאתרים מוכרים בעיר. כך לדוגמה: תחנת Ferenciek tere, נמצאת בסמוך לכיכר מרכזית בעלת שם זהה, תחנת Arany János utca נמצאת מעט דרומית לבזיליקת סן סטפן המפורסמת, תחנת Kalvin tér נמצאת במרחק הליכה מהשוק המקורה של בודפשט ואילו תחנת Nyugati palyaudvar נמצאת על יד תחנת רכבת בעלת שם זהה וגם ליד מרכז הקניות WestEnd שהוא הקניון הגדול במזרח אירופה.

תוכניות פיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחנת Keleti pályaudvar המשופצת

הרחבת קווים קיימים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנן תוכניות להאריך את שלושת קווי הרכבת הקיימים כדי ליצור קישוריות טובה יותר בין הרכבת התחתית לבין שאר אמצעי התחבורה הציבורית בבודפשט וסביבותיה. תוכניות אלה כוללת הארכה של הקו M1 אל מעבר לרחוב מקסיקו עד לתחנת הרכבת ב-Rákosrendező ובכך לקשר אותו לרשת הרכבות הארצית והאירופית.

ארגון Városi és Elővárosi Közlekedési Egyesület (התאגדות התחבורה הציבורית העירונית והפרוורית) הציג תוכנית שמטרתה לאחד בין קו M2 עם הרכבת הפרוורית (HÉV) מכיוון Gödöllő שבמזרח העיר. עיריית בודפשט לא אישרה את התוכנית במתכונתה הנוכחית, אך ייתכן כי הצעה זו תיושם בעשור השני של המאה.

תוכנית נוספת מציעה להאריך את הקו הכחול M3 צפונה ל-Káposztásmegyer ודרומה עד לנמל התעופה הבינלאומי של בודפשט, Ferihegy, ייתכן שאף בשנים הקרובות. עם זאת, תוכנית ההארכה עד ל-Ferihegy איבדה מהפופולריות שלה משום שתוכניות חדשות מציעות קישור רכבתי בין נמל התעופה לבין תחנת הרכבת המזרחית (Keleti pályaudvar).

קו הרכבת M4 (הקו הירוק)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקו יחבר את צפון מזרח העיר (פשט) לדרום מערבה (בודה) ויהיה הקו השני שיחצה את הדנובה. על נחיצותו של הקו הוסכם כבר ב-1972 במסגרת תוכנית פיתוח של בודפשט וסביבותיה. הוחלט אז שעבודות ההקמה יחלו בשנת 1978, אך מספר דחיות הובילו להקפאת הפרויקט. בסופו של דבר, בהסכם שנחתם ב-14 במאי 2003 בין הממשלה לעיריית בודפשט, נקבע התוואי הסופי של הקו M4 כפי שהוא היום.[5] ההכנות להקמת הקו החלו עוד לפני כן בשנת 2002 ברחובות Bartók Béla ו-Fehérvári. עבודות אלה כללו שחזור והעתקת תשתיות, כמו גם בניית מעברים להולכי רגל שעתידים לשמש את הרכבת התחתית. עבודות הבנייה של הקו עצמו החלו מעל הקרקע בשנת 2005 בכיכר בארוש, וב-27 במרץ 2006 הונחה אבן הפינה לרכבת התחתית.

הקטע הראשון בין תחנת הרכבת Kelenföldi pályaudvar שבכיכר Etele tér לתחנת הרכבת המזרחית, באורך של 7.5 ק"מ, צפוי להיות מושלם ב-2013 ולהכיל עשר תחנות. הקטע השני בין תחנת הרכבת המזרחית לכיכר Bosnyák יהיה באורך של 3 ק"מ, יכלול ארבע תחנות וייפתח לפי התוכניות ב-2014. לאחר השלמת שני הקטעים, יחצה הקו החדש, אשר יכונה M4 וייוצג על ידי הצבע הירוק, את הקו M2 בתחנת Keleti pályaudvar ואת הקו M3 בתחנת Kálvin tér. הרציפים בכל התחנות המתוכננות לאורך הקו יהיו באורך של 80 מטרים. הצפי הוא, כי לאחר השלמת הקו הוא ישרת מדי יום 600,000 איש שייסעו ברכבות חדישות שתוכננו במיוחד. רכבות אלה יהיו אוטומטיות לחלוטין ולא יהיה בהן צורך בנהג, אך למרות זאת עדיין יהיו נהגים בקו שתפקידם יסתכם בבדיקה שהכל פועל כשורה. בשעות השיא יצאו רכבות אלה בכל דקה וחצי, ובשעות השפל - אחת לעשר דקות.

קו הרכבת M5[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנה תוכנית מפורטת לבניית הקו M5 שמטרתו המרכזית היא לחבר בין רכבות הפרוורים הצפוניות והדרומיות. על פי התוכנית, הקו צפוי לנסוע לאורך שתי גדות נהר הדנובה ולחצות אותו דרך האי מרגרט שבמרכזו. הקטע הראשון של הקו צפוי להיבנות לקראת אמצע העשור השני של המאה ה-21, ולחבר את Kaszásdûlõ לכביש Könyves Kálmán körút. על פי התוכנית, קו זה עתיד לחצות את כל הקווים האחרים במערכת. הוא יחתך עם הקו M1 בתחנה שבכיכר Oktogon, עם הקו M2 בתחנת Astoria ועם הקווים M3 ו-M4 (שבנייתו עתידה להסתיים עד אז) בתחנת כיכר קלווין (Kálvin tér).

מוזיאון הרכבת התחתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במוזיאון הרכבת התחתית

מוזיאון הרכבת התחתית נפתח בשנת 1975 ליד תחנת Deák Ferenc tér, שהיא התחנה היחידה בה עוצרים שלושת קווי הרכבת. המוזיאון נבנה בקטע נטוש של מנהרת הרכבת התחתית אשר שימשה עד שנת 1955 כדפו של הקו היחיד דאז, קו M1. תצוגות המוזיאון מתארות את העבר, ההווה והעתיד של הרכבת התחתית של בודפשט ומתמקדות בעיקר בקו המילניום. במוזיאון מוצג קטע משומר של תחנת Gizella tér (כיום Vörösmarty tér) כפי שנראתה לפני תחילת השיפוצים של 1973. בחלק אחר של המוזיאון מוצגת ההיסטוריה של קו המילניום באנגלית ובהונגרית. כאן נמצאות גם רכבות מקוריות ששירתו בקו המילניום ואפילו קטע קצה מסילה הכולל ציוד מקורי שהובא במיוחד מהדפו הישן של קו M1 בתחנת Artézi fürdő (כיום Széchenyi fürdő). ציוד זה הובא מהתחנה כאשר הפסיקה לשמש כתחנת קצה, וזאת לאחר בניית תחנה נוספת בקו - תחנת Mexikói út. בתצוגת קבע נוספת במוזיאון מוצגים דגמים מפורטים של קרונות רכבת שונים מכל קווי הרכבת התחתית. בנוסף מוצגים דגמים נוספים הקשורים ברכבת, כמו למשל קטעי מנהרה וכן הסברים, מסמכים, תצלומים וחפצים מקוריים שיצאו משימוש.[6]

הרכבת התחתית של בודפשט בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחנת Újpest Központ בקו M3

הרכבת התחתית של בודפשט זכתה לאורך שנות קיומה לאזכורים רבים בתרבות ובתרבות הפופולרית. סרטים רבים צולמו בה בחלקם או ברובם. עם סרטים אלה נמנה הסרט ההונגרי "קונטרול" (בהונגרית: Kontroll) משנת 2003 בבימויו של נמרוד אנטל. הסרט עוסק בחבורת טיפוסים צעירים סוריאליסטיים המועסקים כפקחים ברכבת התחתית. הסרט האפל אך המשעשע מציג נקודת מבט מעניינת על הרכבת ועל אלה הקשורים אליה. "קונטרול" קצר שבחים רבים וזיכה את הבמאי שלו בפרס מצלמת הזהב לסרט הביכורים הטוב ביותר בפסטיבל קאן.

סרט אחר שקטעים ממנו צולמו ברכבת התחתית הוא סרט האימה-הרפתקאות "מלחמות האופל" (במקור: Underworld) של לן וייסמן משנת 2003.

קיים משחק סימולציה חינמי הניתן להורדה מרשת האינטרנט שמאפשר להיכנס לנעליו של נהג קטר בשלושת קווי הרכבת התחתית של בודפשט.[7][8]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


ערך מומלץ
Article MediumPurple.svg