וילהלם גוסטלוף (אונייה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
וילהלם גוסטלוף
Bundesarchiv Bild 183-H27992, Lazarettschiff "Wilhelm Gustloff" in Danzig.jpg
"וילהלם גוסטלוף" כאוניית בית-חולים, 1939
דגם של "וילהלם גוסטלוף" באנדרטת הזיכרון בלבואה (Laboe)
תיאור כללי
סוג אונייה אוניית נוסעים
צי ארגון חזית העבודה הגרמנית באמצעות חברת הספנות המבורג סוד
דגל הצי הגרמני
ציוני דרך עיקריים
מספנה בלום את פוס
תחילת הבנייה 1 באוגוסט 1936
הושקה 5 במאי 1937
הוכנסה לשירות 15 במרץ 1938
גורלה הופקעה על ידי הקריגסמרינה ב-1 בספטמבר 1939; הוסבה לאוניית בית-חולים ב-20 בנובמבר 1940, טורפדה וטבעה ב-30 בינואר 1945
מקום טביעתה 55°04′12″N 17°24′36″E
נתונים כלליים
הדחק 1,200 טונות
תפוסה 25,484 טון תפוסה (ברוטו)
אורך 208.50 מטרים
רוחב 23.59 מטרים
שוקע 4.8 מטרים
מהירות 15.5 קשרים (29 קמ"ש)
גודל הצוות 417 אנשי צוות (כאוניית נוסעים), 173 אנשי צוות (כאוניית בית חולים), 1,465 נוסעים (מתוכנן)
טווח שיוט 12,000 מייל ימיים במהירות 15 קשרים
הנעה 4 מנועי דיזל מתוצרת MAN, בהספק 9,500 כוחות סוס
צורת הנעה 2 מדחפים ארבעה-להביים
אשקף (חלון) שנמשה מטרופת האונייה ב-1988

"וילהלם גוסטלוף" (גרמנית: Wilhelm Gustloff) הייתה אוניית נוסעים גרמנית, שהוטבעה בים הבלטי ב-30 בינואר 1945, בשלהי מלחמת העולם השנייה, על ידי צוללת סובייטית. על סיפונה נמצאו פליטים גרמנים וחיילים מן הצבא והצי, שפונו ממזרח פרוסיה לאחר שכותרה על ידי הצבא הסובייטי. על פי אחת ההערכות טבעו עם האונייה 9,343 נוסעים, והאסון נחשב לגדול האסונות הימיים בהיסטוריה. האונייה נקראה על שם וילהלם גוסטלוף, המייסד והמנהיג של סניף המפלגה הנאצית בשווייץ, שנורה למוות ב-1936 על ידי הסטודנט היהודי דוד פרנקפורטר.

תולדות האונייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"וילהלם גוסטלוף" הייתה אוניית הנוסעים הראשונה שנבנתה במיוחד עבור "כוח באמצעות שמחה" (Kraft durch Freude, KdF), ארגון הבת של חזית העבודה הגרמנית. הקד"פ הוקם כדי להעניק לפעילי המפלגה ולפועלים הגרמנים ומשפחותיהם פעילויות נופש ותרבות, ובכלל זה קונצרטים, הפלגות נופש ועוד. עד אביב 1939 הייתה "וילהלם גוסטלוף" אוניית הדגל של צי אוניות הנוסעים של קד"פ, אז נסתיים תפקידה האזרחי, ומזמן זה ואילך שרתה את צורכי הצבא והצי הגרמניים. בקיץ 1939 גויסה האונייה להחזרת חיילי לגיון הקונדור מספרד לאחר ניצחון הכוחות הלאומניים בהנהגת פרנקו במלחמת האזרחים. מספטמבר 1939 עד נובמבר 1940 שרתה "וילהלם גוסטלוף" כאוניית בית-חולים, ובמשימתה הראשונה בים הבלטי הובילה 650 חיילים פולנים פצועים.

ב-20 בנובמבר 1940 הוחל בפירוק הציוד הרפואי מן האונייה, והיא נצבעה מחדש בצבע אפור של הצי במקום צבעי הלבן-ירוק של אוניית בית החולים. בשל ההסגר הימי שהטילה בריטניה על חופי גרמניה, לא יכלה לצאת לים, ועל כן שימשה למגורי כ-1000 חניכים של בסיס ההדרכה של הצוללות בנמל גוטנהפן (גדיניה). למעלה מארבע שנים הייתה "וילהלם גוסטלוף" קשורה לרציף בנמל עד השבתה לשירות בים במסגרת מבצע חניבעל.

מבצע חניבעל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפלגתה האחרונה של האונייה נעשתה ב"מבצע חניבעל" שיזם קרל דניץ, מפקד הצי הגרמני. מטרת המבצע הייתה לחלץ את אנשי הצי מפרוסיה המכותרת על ידי הצבא הסובייטי, ומשימתה של "וילהלם גוסטלוף" הייתה לפנות אזרחים, מלחי הצי וחיילים גרמנים פצועים מנמל גוטנהפן אל קיל. רשימות הצוות והנוסעים של האונייה מנו סך הכל 6,050 איש, אך מספר זה לא כלל את הפליטים הרבים שעלו על סיפונה מבלי שהדבר יירשם בניירותיה הרשמיים. היינץ שון (Heinz Schön), ניצול האונייה בעצמו ומי שערך מחקר מקיף אודותיה בשנות השמונים והתשעים של המאה העשרים, הגיע למסקנה כי "וילהלם גוסטלוף" נשאה צוות של 173 איש (מחיל העזר של הצי), 918 קצינים, נגדים וחיילים מדיביזיית ההדרכה השנייה של צי הצוללות, 373 נשים סייעות מחיל העזר של הצי, 162 חיילים פצועים קשה ו-8,956 פליטים – סך הכל 10,582 נוסעים ואנשי צוות. האונייה נבנתה אומנם עבור 1,456 נוסעים, אך על ידי ניצול חללי הנופש הציבוריים שלה היה בה די מקום להסעת אנשים רבים נוספים למרחק קצר. ברם, האונייה נשאה פחות ממחצית ציוד ההצלה שנדרש עבור הנוסעים הנוספים.

האונייה יצאה מגוטנהפן בבוקר 30 בינואר 1945 יחד עם אוניית הנוסעים "הנזה" (Hansa), שהייתה גם היא עמוסת פליטים וחיילים, כשהשתיים מלוות על ידי שתי ספינות טורפדו. עקב תקלות ב"הנזה" ובאחת מספינות הטורפדו, שלא איפשרו להן להוסיף ולהתקדם, המשיכה "וילהלם גוסטלוף" לבדה כשהיא מלווה על ידי ספינת טורפדו אחת - "לובה" (Löwe). על סיפונה של "וילהלם גוסטלוף" נמצאו ארבעה רבי-חובלים, שלושה מהם אזרחים ואחד איש הצי המלחמתי, שלא יכלו להסכים על הדרך הטובה ביותר להגנת האונייה מפני התקפת צוללות. בניגוד לעצתו של רב החובל של הצי, לויטננט-קומנדר וילהלם צאן (Wilhelm Zahn), איש צוללות שהציע להפליג במים רדודים, קרוב לחוף וללא אורות, החליט רב החובל האזרחי הבכיר, פרידריך פטרסן (Friedrich Petersen), לצאת אל מים עמוקים יותר. מאוחר יותר, כשנודע לו בקשר על התקרבותה של שיירת שולות מוקשים גרמנית, הורה להדליק את אורות הניווט של האונייה, כדי להימנע מהתנגשות בחשיכה, אך בעשותו כן הפך את "וילהלם גוסטלוף" מטרה קלה לזיהוי על ידי הצוללות הסובייטיות המשחרות לטרף. מאחר שהאונייה הייתה חמושה בתותחי נ"מ, עשתה דרכה כשהיא מואפלת, לא נשאה אורות זיהוי של אוניית בית חולים והובילה אנשי צבא – לא עמדה לה החסינות שמעניק החוק הבינלאומי לאוניית בית חולים.

הטבעת "וילהלם גוסטלוף"[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצוללת הסובייטית S-13, בפיקודו של קפיטן אלכסנדר מרינסקו, זיהתה מיד את "וילהלם גוסטלוף" וירתה שלושה טורפדות אל צדה השמאלי. הדבר אירע מעט אחרי השעה ‎ 21:00 CET ‏, כשהאונייה מרוחקת כ-20 מייל (30 קילומטרים) מן החוף, בין גרוסנדורף ולבה (Łeba). הטורפדו הראשון פגע בצדו השמאלי של החרטום והשני מאחוריו, קצת לפני האמצעית. הטורפדו השלישי חדר אל חדר המכונות, ושיתק את תנועת האונייה ואת אספקת החשמל. "וילהלם גוסטלוף" נטתה שמאלה וחרטומה החל שוקע.

רבים מתו כתוצאה מפגיעתם הישירה של הטורפדות או טבעו בזרמי המים שחדרו לאונייה. אחרים נדרסו למוות בריצה המבוהלת מבטן האונייה אל סירות ההצלה שעל הסיפון, או קפצו אל מימיו השחורים והקפואים של הים הבלטי וטבעו. טמפרטורת המים באותה תקופה של השנה היא בדרך כלל בסביבות 40C. ברם, אותו יום היה קר במיוחד, טמפרטורת האוויר בין מינוס 10 למינוס 18 מעלות, המים היו מכוסים שדות קרח צף. עדים שניצלו סיפרו אחר כך על ילדים שנאחזו בחוזקה בהוריהם ועל נשים שניסו להציל את ילדיהן, אך אלה נסחפו הרחק עם הגלים ורבים מהם לא נראו עוד. ילדים קטנים, שהולבשו באפודות ההצלה, טבעו משום שהאפודות היו גדולות על מידותיהם וצפו במים כשראשיהם מטה ורגליהם מעלה.

פחות מ-45 דקות לאחר ההתקפה טבעה "וילהלם גוסטלוף", כשחרטומה שוקע ראשון. האוניות הגרמניות הצליחו להציל רק חלק מנוסעיה: ספינת הטורפדו T-36 חילצה מן המים 564 איש; ספינת הטורפדו "לובה" - 472; שולת המוקשים M341 משתה מן המים 37 איש; אוניית הקיטור "גוטינגן" הצילה 28; הספינה למשיית טורפדות TF 19 ‏(Torpedofangboot) - שבעה; אוניית המשא "גוטלנד", שניים; וספינת הסיור V1703 הצילה תינוק אחד בלבד. מספרים אלו לקוחים ממחקרו של היינץ שון, ממנו עולה כי סך הכל אבדו בהתקפת הטורפדות 9,343 גברים, נשים וילדים – מה שהופך את טביעת "וילהלם גוסטלוף" לאסון הימי הגדול ביותר בהיסטוריה.

במאמר שנתפרסם בכתב העת Sea Classics, מציין אירווין קאפס (Irwin Kappes) כי היו באונייה למעלה מ-6,000 נוסעים. הוא מציין גם, כי אוניית הליווי "לובה" הגיעה אל "וילהלם גוסטלוף" 15 דקות לאחר שנפגעה, והעלתה אל סיפונה ניצולים רבים ככל שיכלה לשאת. הוא מוסיף וכותב, כי קפטן הניגסט, מפקד הסיירת "אדמירל היפר", שהיא עצמה הובילה 1,500 מפונים, קיבל דיווח מן הצופים שלו כי "וילהלם גוסטלוף" מותקפת על ידי טורפדות, ולכן בחר שלא לעצור ולאסוף ניצולים. קאפס מוסר, כי מספר האנשים שטבעו עם האונייה היה 5,348. מקור מידע זה היה ספרו של היינץ שון, "Die Gustloff Katastrophe", אשר מאוחר יותר תיקן את המספר.

משדר הטלוויזיה Unsolved History של ערוץ "דיסקברי" ביצע ניתוח ממוחשב של הטביעה, תוך שימוש בתוכנה maritime EXODOS. ההערכה היא, כי 9,400 איש נספו באסון, שהם 85% מ-10,600 האנשים שהיו באונייה. ניתוח זה הביא בחשבון את צפיפות האנשים באונייה, המבוססת על עדויות הניצולים, והדמיה של נתיבי המילוט ואפשרויות ההישרדות בתוך פרק הזמן בו האונייה טבעה.

המחלוקת[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך המלחמה טבעו אוניות רבות שהובילו אזרחים, הן בצד בעלות הברית הן בצד מדינות הציר. ברם, בהתבסס על האומדנים האחרונים של מספר הנוסעים באונייה ועל מספרם של אלו שניצלו, הטרגדיה של "וילהלם גוסטלוף" נחשבת לאסון הימי הגדול ביותר בהיסטוריה כתוצאה מטביעתה של אונייה בודדת. גינטר גראס, בראיון שפורסם בעיתון "ניו יורק טיימס" ב-8 באפריל 2003, אמר: "אחת מבין הסיבות הרבות מדוע כתבתי את "בהילוך של סרטן" הייתה הרצון להרחיק את הנושא מן הימין הקיצוני... הם אמרו כי הטרגדיה של "גוסטלוף" הייתה פשע מלחמה. היא לא הייתה. היא הייתה נוראה, אך היא הייתה תוצאה של המלחמה, תוצאה איומה של המלחמה."

על פי הגרסה הסובייטית, למעלה מאלף קצינים גרמנים, ובהם 70-80 אנשי צוללות, טבעו עם ה"גוסטלוף". הנשים באונייה תוארו על ידי שופרות התעמולה הסובייטיים כנשות אס-אס ממחנות הריכוז הגרמניים.

טרופת האונייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"וילהלם גוסטלוף" נמצאת ב- 55.07°N 17.41°E, מרחק 30 קילומטרים מן החוף, מזרחית ללבה (Łeba, 17.33E) ומערבית לוולדיסטלבובו (Władysławowo, 18.24E), בעומק של 44 מטרים. המקום הוכרז אתר זיכרון, שאסור לצלול כדי למשות את שרידיו. במפות ימיות פולניות הוא מצוין כ"מכשול לשיט מס' 73". זוהי אחת הטרופות הגדולות ביותר הנחות על קרקעית הים הבלטי.

ספרים, וסרטים דוקומנטריים ודרמטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גינטר גראס. בהילוך של סרטן - נובלה. מגרמנית: רחל בר-חיים. תל אביב, זמורה-ביתן, מוציאים לאור, תשס"ה-2004.

ספרים בגרמנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

היינץ שון, ההיסטוריון והסופר הגרמני ואחד הניצולים של "וילהלם גוסטלוף", הוא הפורה ביותר מבין אלה העוסקים בנושא.

  • Schön, Heinz. Der Untergang der "Wilhelm Gustloff". Tatsachenbericht eines Überlebenden. (The sinking of the "Wilhelm Gustloff". Factual account of a survivor.) Karina-Goltze-Verlag K.-G., Göttingen 1952;
  • Schön, Heinz. SOS Wilhelm Gustloff. Die größte Schiffskatastrophe der Geschichte. (SOS Wilhelm Gustloff. The biggest shipping disaster in history.) Motorbuch Verlag Pietsch, Stuttgart 1998.
  • Schön, Heinz. Die Gustloff - Katastrophe. Bericht eines Überlebenden über die größte Schiffskatastrophe im Zweiten Weltkrieg. (The Gustloff catastrophe. Account of a survivor of the biggest shipping disaster in the Second World War.) Motorbuch Verlag, 2002
  • Schön, Heinz. Die letzte Fahrt der Wilhelm Gustloff. Dokumentation eines Überlebenden. (The last trip of the Wilhelm Gustloff. Account of a survivor.) Motorbuch Verlag, Stuttgart 2008.
  • Günter Grass.Im Krebsgang. Göttingen, Steidl Verlag, 2002.

ספרים באנגלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • A.V. Sellwood: The Damned Don't Drown. The Sinking of the Wilhelm Gustloff. Annapolis, Naval Institute Press, London 1973..
  • John Ries: History's Greatest Naval Disasters. The Little-Known Stories of the Wilhelm Gustloff, the General Steuben and the Goya. In The Journal of Historical Review, 1992, vol. 12, no. 3, pp. 371-381.

סרטים דרמטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Nacht fiel über Gotenhafen - ("לילה ירד על גוטנהפן"), סרט עלילתי, 1959.
  • Die Gustloff (סרט טלוויזיה), 2008.

סרטים דוקומנטריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Killer Submarine, 1999;
  • Die große Flucht. Der Untergang der Gustloff - ("הבריחה הגדולה. הטבעת גוסטלוף"), 2001;
  • Ghosts of the Baltic Sea, 2006.

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]