ויליאם מולוי
 | |
| ויליאם מולוי מרצה על הארכאולוגיה של רפה נוי בשנת 1975, לרגל קבלת פרס או'היגינס, הכבוד האזרחי הגבוה ביותר בצ'ילה. | |
| לידה |
3 במאי 1917 סולט לייק סיטי, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
25 במרץ 1978 (בגיל 60) לאראמי (ויומינג), ארצות הברית |
| מדינה |
ארצות הברית |
| מקום קבורה |
Tahai |
| השכלה | |
  | |
ויליאם תומאס מולוי (באנגלית: William Thomas Mulloy; 3 במאי 1917 – 25 במרץ 1978) היה אנתרופולוג אמריקאי. אף שמחקריו המוקדמים ביססו את שמו כחוקר מעולה ומפקח מיומן בעבודת שטח בארכאולוגיה של המישורים של אמריקה הצפונית, הוא ידוע בעיקר בזכות מחקריו על הפרהיסטוריה של פולינזיה, במיוחד חקירותיו על ייצור, הובלה והקמת הפסלים המונומנטליים על אי הפסחא המכונים מואי.
ראשית חייו והשכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מולוי נולד ב-3 במאי 1917 בסולט לייק סיטי, בנם היחיד של ויליאם תומאס מולוי האב, כרטיסן בחברת הרכבת יוניון פסיפיק, וברברה סינסוט מולוי. אחותו הגדולה, מרי גרייס מולוי שטראוך, זיהתה ועודדה את התעניינותו המוקדמת בארכאולוגיה. בהזדמנות בהם ביקר בילדותו בביתה במסה שבאריזונה, היא הייתה מסיעה אותו למזבלה בעיר, שם בילה ימים כל פעם בניהול מחקרי שיכוב משלו ודיווח בהתלהבות על תוצאותיו למשפחתה בתקופת הערב.
מולוי קיבל תואר ראשון באנתרופולוגיה מאוניברסיטת יוטה, שם התבלט גם בלימודים וגם בקבוצת ההיאבקות. בשנים 1938–1939 עבד בסקר הארכאולוגי של מדינת לואיזיאנה (Louisiana State Archaeological Survey) כארכאולוג שדה. באזור הביצות (הבאייו (אנ')) של לואיזיאנה הוא חלה במלריה. מלואיזיאנה עבר מולוי לאילינוי, שם החל לימודי תואר שני באוניברסיטת שיקגו, אז אחד מבתי הספר לתארים מתקדמים בעולם לאנתרופולוגיה וארכאולוגיה. בקיץ 1940 פיקח מולוי על עבודות שטח ארכאולוגיות בפואבלו בוניטו בקניון צ'אקו, בניו מקסיקו. שם, בקרב העובדים בשטח, הוא פגש את אשתו לעתיד, אמילי רוס (Emily Ross), בוגרת מגמת ארכאולוגיה באוניברסיטת ניו מקסיקו.
לימודיו לתואר שני הופסקו, זמן קצר לאחר המתקפה על פרל הארבור, מולוי התגייס לצבא ארצות הברית. הוא שירת תחילה בבית הספר לארטילריה ולסקרים במחנה רוברטס (Camp Roberts) בקליפורניה. מתוך הכרה בכישוריו ובאינטליגנציה שלו, שלח אותו הצבא לבית הספר למועמדים לקצונה בדקוטה הצפונית. בשנת 1943 קיבל מולוי דרגת קצין בחיל המודיעין הנגדי. כמי שהצטיין בבלשנות למד מולוי תחילה יפנית ולאחר מכן הפך למדריך בשפה היפנית על מנת להכין קציני צבא ארצות הברית לקראת הפלישה והכיבוש של יפן. כקצין מילואים התקדם מולוי לדרגת מייג'ור.
לאחר סיום מלחמת העולם השנייה חזר מולוי ללימודי תואר שני בשיקגו עם אשתו אמילי ובתם התינוקת קאתי, שנולדה בשנת 1945. כסטודנט לתואר שני הוא עבד במפעלי הפלדה, במוסכי הרכבת וכשרת בבניין דירות בדרום שיקגו. לאחר קבלת תואר שני מאוניברסיטת שיקגו בשנת 1948, קיבל מולוי תפקיד הוראה במה שהייתה אז המחלקה לאנתרופולוגיה, סוציולוגיה וכלכלה באוניברסיטת ויומינג (אנ'), והעביר את משפחתו ללאראמי, שם נולדו גם בנו, פטריק, וגם הבת השנייה, בריג'יד.
חמש שנים לאחר שהצטרף לפקולטה בוויומינג, חזר מולוי לשיקגו והגן בהצלחה על עבודת הדוקטורט שלו, "מתווה היסטורי ראשוני למישורים הצפון-מערביים" (A Preliminary Historical Outline for the Northwest Plains), שהיא עדיין עבודה סטנדרטית בתחום החברה האינדיאנית של המישורים של אמריקה הצפונית. אוניברסיטת שיקגו העניקה לו תואר PhD בשנת 1953.
אוניברסיטת ויומינג[עריכת קוד מקור | עריכה]
אפילו כחבר סגל זוטר באוניברסיטת ויומינג, מולוי התבלט כמורה. ג'ורג' קאר פריסון (George Carr Frison; 1924–2020), שהיה פרופסור לאנתרופולוגיה, נזכר שכאשר הגיע בגיל 37 לאוניברסיטת ויומינג בשנת 1962 כתלמיד שנה ראשונה, שלמעט מרצה אורח מדי פעם, מולוי לימד את כל הקורסים שהאוניברסיטה מציעה באנתרופולוגיה.
מלבד פרופסור פריסון, כוללים סטודנטים לשעבר של מולוי באוניברסיטת ויומינג את הסנטור האמריקני לשעבר מוויומינג, אלן ק. סימפסון; צ'ארלס לאב, גאולוג בפקולטה של מכללת ווסטרן ויומינג וחוקר בגאולוגיה והארכאולוגיה של אי הפסחא; ד"ר דניס ג'יי סטנפורד, יו"ר המחלקה לאנתרופולוגיה של המוזיאון הלאומי להיסטוריה של הטבע במכון הסמית'סוניאן בוושינגטון די. סי.; וסרחיו ראפו האואה (Sergio Rapu Haoa), המנהל לשעבר של המוזיאון האנתרופולוגי באי הפסחא והמושל הראשון שהיה יליד האי.
במהלך שלושת העשורים של הקריירה האקדמית שלו בלאראמי, קיבל מולוי את ההוקרה של תלמידיו ועמיתיו לסגל. נוכחותו המרתקת בכיתה הביאה לו הוקרה כמו פרס אומיקרון דלתא קאפה (Omicron Delta Kappa) על הוראה מצטיינת. החברה הארכאולוגית של ויומינג (Wyoming Archaeological Society) כוננה לכבודו את מלגת ויליאם מולוי (William Mulloy Scholarship) בשנת 1960. בשנת 1964 הוא זכה בפרס ג'ורג' דיוק האמפרי כמצטיין הפקולטה (George Duke Humphrey Distinguished Faculty Award). בשנת 1976 העניקה לו אוניברסיטת ויומינג את התואר הגבוה ביותר שלה, דוקטור לשם כבוד (.LL.D).
בשנת 1968 הקים מולוי את "המוזיאון האנתרופולוגי של ויומינג" ושימש כאוצר שלו עד מותו. האוסף האישי שלו של אמנות עממית מודרנית של אי הפסחא מהווה כיום חלק מ"מוזיאון האמנות של אוניברסיטת ויומינג".
ארכאולוגיה של המישורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מולוי ביצע פרויקטים מחקריים נרחבים בארכאולוגיה של האינדיאנים של המישורים באמריקה הצפונית (אנ'). הוא חקר אתרים בניו מקסיקו, ויומינג ומונטנה. במונוגרפיות שכתב על אתר האגן (Hagen) בגלנדיב (אנ') במונטנה ובאתר מק'קיין (McKean) במחוז קרוק בוויומינג משתמשים עדיין בצורה נרחבת.
בתחילת הקריירה שלו, מולוי ניתח ופירש את הנתונים שנאספו באתר מחנה פרהיסטורי ליד רד לודג', במונטנה על ידי צוותים מהמכון הארכאולוגי במונטנה במהלך עבודתם בשטח בשנת 1937 וב-1938. הוא החליף את ה. מלוויל סייר (H. Melville Sayre) כמנהל פרויקט במערת פיקטוגרף (Pictograph Cave) ליד בילינגס במונטנה מאוקטובר 1940 ועד פברואר 1942.
בין השנים 1951 ל-1954 פיקח מולוי על חקירת אתר הריגת הביזונים בן 8,000 שנה ליד לאראמי. האתר, על שמו של ג'יימס אלן מהיישוב קודי, בוויומינג, שהביא את המקום לתשומת ליבו של מולוי בשנת 1949, הניב סוג של ראשי חנית ארוכים קעורים ששימשו את פלאו-אינדיאנים לציד ביזון אוקידנטאליס במהלך תקופת הפליסטוקן. מולוי תיאר את הדוגמה המיומנת להפליא של שברור אלכסוני מקבילי של ראשי חנית אלן.
בשנת 1955 שירת מולוי יחד עם ד"ר ה. מארי וורמינגטון, אז מנהלת מוזיאון קולורדו להיסטוריה של הטבע, שנחשבה למיומנת ביותר של הארכאולוגיה של מישורי אמריקה הצפונית, כמנהלים משותפים בעבודות הסקר הארכאולוגיות באלברטה, בקנדה שנערכו בחסות קרן מוזיאון גלנבואו (אנ').
ארכאולוגיה של אי הפסחא[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1955, בעקבות משלחתו המפורסמת של קון-טיקי (1947), אסף החוקר הנורווגי תור היירדאל צוות מומחים לביצוע מחקר ארכאולוגי באתרים שונים ברחבי פולינזיה המזרחית. בהמלצת ד"ר ה. מארי וורמינגטון, הזמין היירדאל את מולוי להשתתף במשלחת הארכאולוגית הנורווגית (1955–56). בפנמה הצטרף מולוי לארנה סקושילד מאוניברסיטת אוסלו, קרלייל סמית', מאוניברסיטת קנזס, אדווין נ. פרדון, ג'וניור, ממוזיאון מדינת אריזונה באוניברסיטת אריזונה, וגונסאלו פיגוראה גרסיה-הוידוברו, סטודנט לארכאולוגיה מאוניברסיטת צ'ילה על סיפונה של כריסטיאן ביילנד (Christian Bjelland), ספינת מכמורת נורווגית שכורה. מלבד אי הפסחא, צוות הארכאולוגים ביקר ברפה איטי, טובואיי וראיוואוואה (אנ') באיי אוסטרל, כמו גם את היווא אואה (אנ') ונוקו היווא (אנ') באיי מרקיז במהלך סיורם בן עשרה חודשים. יחד עם עמיתיו החל מולוי בחקירות ראשוניות של האתרים הארכאולוגיים המועטים של אי הפסחא. צוות המחקר הבינלאומי שזימן היירדאל יחד פרסם לאחר מכן את תוצאות חקירותיהם בכרך הראשון של "הארכאולוגיה של אי הפסחא" (Archaeology of Easter Island, 1961).
זמן קצר לאחר הסקר הראשוני שלו על אי הפסחא, זיהה מולוי את המאפיינים הארכאולוגיים העשירים של האי, את חשיבותו להבנת הפרהיסטוריה של האוקיינוס ואת הפוטנציאל שלו להפוך למוזיאון הפתוח המצטיין של התרבות הפולינזית. משנת 1955 ועד מותו בטרם עת בשנת 1978, הגיע מולוי יותר מעשרים פעמים לאי הפסחא.
עם הגעתו לאי הפסחא בשנת 1955, פגש מולוי את האב סבסטיאן אנגלרט (אנ'), כומר קתולי מבוואריה, וחבר המסדר הקפוצ'יני, שמולוי פיתח כלפיו יחס של כבוד רב בשל הבנתו את התרבות והפרהיסטוריה של אי הפסחא. בתקופת שירותו כמיסיונר באי הפסחא, ריכז האב סבסטיאן רשימות שיטתיות בארכאולוגיה, באתנולוגיה ובשפה של האי, שאותם שיתף עם מולוי, שמצא בהם מקור חשוב למחקר מקורי בכל ההיבטים של תרבות אי הפסחא. מאוחר יותר ערך מולוי ותרגם סדרה של הרצאות ששודרו ברדיו בנושא האתנולוגיה והפרהיסטוריה של אי הפסחא שהכין האב סבסטיאן במקור לאנשי חיל הים הצ'יליאניים שהוצבו באנטארקטיקה. בתמיכת מולוי, פורסמו הרצאות אנגלרט בארצות הברית תחת הכותרת "אי במרכז העולם" (Island at the Center of the World).
הפרויקטים של מולוי באי הפסחא כוללים את חקירת מתחם אקיווי-ואייטקה (אנ') ואת השחזור הפיזי של אהו אקיווי (1960); חקירתם ושיקומם של אהו קו טה ריקו ואהו ואי אורי ומתחם הטקסים טאהאי (אנ') (1970); חקירה ושחזור של שני אהו בהאנגה קיואה (Hanga Kio'e, 1972); חקירה ושיקום של הכפר הטקסי באורונגו (1974) וסקרים ארכאולוגיים רבים אחרים ברחבי האי. בפרט, פרויקטי השחזור של מולוי באי זיכו אותו בכבוד הגדול של תושבי אי הפסחא, שרבים מהם שיתפו איתו פעולה במקומות רבים. בין משתפי הפעולה העיקריים שלו היו חואן אדמונדס רפהנגו (Juan Edmunds Rapahango), מרטין רפו פואה (Martín Rapu Pua) וחרמן הוטו טאווה (Germán Hotu Teave), שבתו, מלניה קרולינה הוטו היי (Melania Carolina Hotu Hey), היא המושלת לשעבר של הפרובינציה של אי הפסחא.
בשנת 1978, כהוקרה על פועלו המצטיין שלא על מנת לקבל פרס למען קהילת אי הפסחא, מונה מולוי לאזרח המהולל של אי הפסחא (Hijos Ilustres de Rapa Nui), על ידי ראש העיירה חואן אדמונדס רפהנגו. מוקדם יותר באותה שנה העניקה לו ממשלת צ'ילה את הכבוד האזרחי הגבוה ביותר, "אורדן דה דון ברנרדו או'היגינס" (Orden de Don Bernardo O'Higgins).
מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]
מולוי מת מסרטן הריאה בלאראמי ב-25 במרץ 1978. שרידיו נקברו באי הפסחא, כשקברו צופה אל מתחם הטקסים טאהאי, אחד ממיזמי השיקום החשובים שלו. בטקס הקבורה נכחו אלמנתו, אמילי רוס מולוי, בנו פטריק, בתו בריג'יד ונכדו פיניאס קלי. עמיתים וחברים הצטרפו לאנשי קהילת אי הפסחא במתן כבוד לאיש שעבודתו הביאה את האי שלהם לידיעת העולם.
אנדרטת מולוי בטאהאי כוללת כתובות בשלוש שפות: רפה נוי, אנגלית וספרדית. ברפה נוי כתוב כתוב: "במחקר וקימום הפנים החיות (מואי), הוא הראה לנו אהבתו הגדולה לרפה נוי" (Hai hāpī, hai haka tutu‘u i te ‘ariŋa ora, to‘ona here rahi mo Rapa Nui i haka tikea mai ai). ההנצחה באנגלית קובעת: "על ידי שחזור העבר של האי האהוב שלו הוא גם שינה את עתידו." לבסוף, המחווה בספרדית אומרת "כמו שעבודותיו היו גדולות, כך גם אהבתו והקרבתו לרפה נוי" (Grande fue - como sus obras - su amor y entrega a Rapa Nui).
פרויקטי השיקום של מולוי באהו אקיווי, בכפר הטקסי אורונגו, במתחם וינאפו, אהו קו טה ריקו, אהו ואי אורה ושאר המרכז הטקסי בטאהאי מהווים כיום חלק בלתי נפרד מהפארק הלאומי רפה נוי, שהוגדר על ידי ארגון אונסק"ו כאתר מורשת עולמית.
לאחר מותו, במאי 1978, הכריזו נאמני אוניברסיטת ויומינג עליו כפרופסור מצטיין (Distinguished Professor) לאנתרופולוגיה. בשנת 1997 הקימה המחלקה לאנתרופולוגיה באוניברסיטת ויומינג את סדרת ההרצאות השנתית מולוי (Mulloy Lecture Series) כהוקרה על גישת "ארבעת התחומים" של מולוי, אשר שילבה ארכאולוגיה, אנתרופולוגיה פיזית, אנתרופולוגיה תרבותית ואנתרופולוגיה בלשנית (אנ') לתוכנית מאוחדת באוניברסיטת ויומינג. בשנת 2003, עשרים וחמש שנים לאחר מותו, צירף אותו מינהל המכללה לאמנויות ומדעים באוניברסיטת ויומינג לרשימת אנשי סגל הפקולטה שהצטיינו בעבר.
בן טיפוחיו של מולוי, סרחיו ראפו האואה (Sergio Rapu Haoa) מאי הפסחא, השלים תואר ראשון באנתרופולוגיה באוניברסיטת ויומינג והמשיך ללימודי תואר שני באוניברסיטת הוואי. עם שובו לאי הפסחא, ניהל ראפו את מוזיאון הארכאולוגיה של האי וערך פרויקטים של מחקר ושיקום משלו, במיוחד באהו נאו נאו בחוף אנקנה (אנ') שבאי. מאוחר יותר הפך ראפו למושל אי הפסחא הראשון שהיה יליד האי.
הספרייה האישית של מולוי מהווה את הליבה של אוסף המחקר השוכן כיום באי הפסחא במוזיאון האנתרופולוגי על שם האב סבסטיאן אנגלרט (אנ'). במשך שנים רבות, הוחזקה ספריית ויליאם מולוי בוויניה דל מאר, צ'ילה על ידי קרן אי הפסחא (אנ') האמריקאית, שתמכה בה, הוסיפה לאוסף שלה ותכננה את העברתה בסופו של דבר לאי.
אמילי רוס מולוי, שמתה בשנת 2003 בביתה באולאפו במולוקאי בהוואי, קבורה כעת עם בעלה בטאהאי. לזוג מולוי שלושה ילדים, קאתי, פטריק ובריג'יד; שלושה נכדים, ושני נינים. שניים מנכדי מולוי, הם ילידים אתניים של אי הפסחא באמצעות אביהם, גיירמו נהו פאטה.
מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Mulloy, W.T. 1943 A Prehistoric Campsite Near Red Lodge, Montana. American Antiquity 9:170-179.
- Mulloy, W.T. 1953. A Preliminary Historical Outline for the Northwestern Plains. Chicago: Ill. University of Chicago.
- Mulloy, W.T. 1954. The Ash Coulee Site. American Antiquity 25:112-116.
- Mulloy, W.T. 1954. The McKean Site in Northeastern Wyoming. Southwestern Journal of Anthropology 10:432-460.
- Mulloy, W.T. 1959. The Ceremonial Center of Vinapu. Actas del XXXIII Congreso Internacional de Americanistas. San José, Costa Rica.
- Mulloy, W.T. 1968. Preliminary Report of Archaeological Field Work, February–July, 1968, Easter Island. New York, N.Y.: Easter Island Committee, International Fund for Monuments.
- Mulloy, W.T. 1970. Preliminary Report of the Restoration of Ahu Vai Uri Easter Island. Bulletin of the International Fund for Monuments, No. 2.
- Mulloy, W.T. 1974. Contemplate the Navel of the World. Americas 26 (4): 25-33.
- Mulloy, W.T. 1975. Investigation and Restoration of the Ceremonial Center of Orongo, Easter Island. Bulletin of the International Fund for Monuments, No. 4.
- Mulloy, W.T., E.C. Olson, R. Snodgrasse, and H.H. Turney-High. 1976. The Hagen Site: A Prehistoric Village on the Lower Yellowstone. Lincoln, Neb.: J & L Reprint Co.
- Mulloy, W.T., and G. Figueroa. 1978. The A Kivi-Vai Teka Complex and its Relationship to Easter Island Architectural Prehistory. Honolulu: Social Science Research Institute, University of Hawaii at Manoa.
- Mulloy, W.T., and S.R. Fischer. 1993. Easter Island Studies: Contributions to the History of Rapanui in Memory of William T. Mulloy. Oxford: Oxbow Books.
- Mulloy, W.T., World Monuments Fund, and Easter Island Foundation. 1995. The Easter Island Bulletins of William Mulloy. New York; Houston: World Monuments Fund; Easter Island Foundation.
- Norwegian Archaeological Expedition to Easter Island and the East Pacific, T. Heyerdahl, E.N. Ferdon, W.T. Mulloy, A. Skjølsvold, C.S. Smith. 1961. Archaeology of Easter Island. Stockholm; Santa Fe, N.M.: Forum Pub. House; distributed by The School of American Research.
- Reiter, P., W.T. Mulloy, and E.H. Blumenthal. 1940. Preliminary Report of the Jemez Excavation at Nanishagi, New Mexico. Albuquerque, N.M., University of New Mexico Press.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Englert, S. 1970. Island at the Center of the World: New Light on Easter Island. Trans. and ed. William Mulloy. New York: Scribner.
- Fischer, S.R. 2005. Island at the End of the World: The Turbulent History of Easter Island. London: Reaktion.
- Fischer, S.R. 2002. A History of the Pacific Islands. Basingstoke, Hampshire; New York: Palgrave.
- Heyerdahl, T. 1989. Easter Island: The Mystery Solved. London: Souvenir.
- Heyerdahl, T. 1976. The Art of Easter Island. London: Allen & Unwin.
- Heyerdahl, T. 1960. Aku-Aku: The Secret of Easter Island. New York: Pocket Books.
- Heyerdahl, T. and Ferndon, E. 1961. Archaeology of Easter Island. Reports on the Norwegian Archaeological Expedition to Easter Island and the East Pacific, Volume 1. Monographs of the School of American Research and the Museum of New Mexico, Santa Fe, No. 24, Pt. 1
- Mulloy, E. R. and S. Rapu Haoa. 1977. "Possession, Dependence, and Responsibility in the Rapa Nui Language." Journal of the Polynesian Society 86:7-26.
- Picker, F., and T. Heyerdahl. 1974. Rapa Nui. New York: Paddington Press.
- Routledge, K.P. 1919. The Mystery of Easter Island: the Story of an Expedition. London, Aylesbury, Printed for the author by Hazell, Watson and Viney.
- Wormington, H.M. 1979. Obituary: William Thomas Mulloy, 1917–1978, American Antiquity (44:3) July 513-516.