ועדת ויזל

דו"ח ועדת ויזל נכתב על ידי הוועדה הבין-לאומית לחקר השואה ברומניה. הוועדה הוקמה על ידי הנשיא לשעבר, יון איליאסקו באוקטובר 2003 על מנת לחקור ולפרסם דו"ח על תולדות השואה ברומניה, ולבסס המלצות ספציפיות לחינוך ציבורי בנושא.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוני 2003 פרסמה ממשלת רומניה הודעה בה נקבע שבגבולות רומניה לא התרחשה כל שואה בין השנים 1945-1940. הדבר סתר ראיות שהוכיחו כי רומניה רצחה מאות אלפי יהודים תוך שימוש בכוחות צבא ומשטרה רומניים שפעלו בשטחים בהם היא שלטה באוקראינה, בעיקר בטרנסניסטריה, וגם בשטחי רומניה עצמה. במקביל פורסם מחקר באותה עת של ההיסטוריון הישראלי ז'אן אנצ'ל על תולדות השואה ברומניה, בהוצאת יד ושם, ובו תיעוד מקיף של רצח 420,000 יהודים (240 אלף מהם אזרחי רומניה ו-180 אלף אזרחי ברית המועצות לשעבר, בעיקר מאוקראינה הסובייטית).

מאחר שרשויות רומניה לא חזרו בהן מן ההודעה, פנה יו"ר יד ושם אבנר שלו לשרת החינוך של רומניה, אקטרינה אנדרונסקו, (אנ') וקבע כי מדובר בשקר היסטורי:

"אם גרמניה הייתה מאמצת הבחנה דומה לזו שעושה היום ממשלת רומניה היא הייתה יכולה לטעון כי בשטח גרמניה לא הייתה שואה, היות ורצח שיטתי של יהודי גרמניה נערך רק לאחר שגורשו לאתרי הרצח במזרח אירופה".^[1]

ביולי 2003 התראיין נשיא רומניה יון איליאסקו לעיתון "הארץ" ופרסם שוב הצהרות שגימדו את היקף השואה ואת אחריות רומניה לשואה בשטחים שהיו בשליטתה במלחמת העולם השנייה, וניקה את העם הרומני מרצח יהודים ברומניה בתקופת מלחמת העולם השנייה. אחרי פרסום הראיון הציע אבנר שלו לנשיא רומניה להקים ועדת היסטוריונים שתחקור את הנושא. הפניה זכתה גם לתמיכת מוזיאון השואה בוושינגטון, ארגון בני ברית ומשרד החוץ בישראל.

הקמת ועדת ויזל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לבסוף, ב-22 באוקטובר 2003 הקים נשיא רומניה, יון איליאסקו את הוועדה הבינלאומית לחקר השואה ברומניה. תקציב הוועדה אושר על ידי ממשלת רומניה בהחלטה מס' 227 מיום 20 בפברואר 2004, והרכבה אושר בהחלטת ממשלת רומניה מס' 672 מיום 5 במאי 2004. בראש הוועדה עמד חתן פרס נובל לשלום אלי ויזל ובין חבריה (כמפורט בהמשך) היה גם ז'אן אנצ'ל. סגני יו"ר הוועדה היו פרופ' טוביה פרילינג, ראדו יואניד (לימים שגריר רומניה בישראל) וההיסטוריון הצבאי הרומני מיכאיל א' יונסקו (Mihail E. Ionescu).

הוועדה נפגשה שלוש פעמים, במאי 2004 בוושינגטון די. סי., בספטמבר 2004 בירושלים ובנובמבר 2004 בבוקרשט. הדו"ח הסופי הוגש לנשיא רומניה ב-11 בנובמבר 2004.

חברי הוועדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מזכיר הוועדה: יואן סקורטו (Ioan Scurtu), היסטוריון רומני.
ויורל אקים (Viorel Achim), היסטוריון רומני, מחבר הספר "הצוענים בהיסטוריה של רומניה" (Țiganii în istoria României).
ז'אן אנצ'ל, היסטוריון ישראלי יליד רומניה, מחבר "תולדות השואה - רומניה".
קולט אביטל, פוליטיקאית ודיפלומטית ישראלית ילידת רומניה.
אנדרו בקר (Andrew Baker) חבר הוועד היהודי האמריקאי.
ליאה בנימין (Lya Benjamin), היסטוריונית יהודייה רומניה.
ליביו בריס (Liviu Beris), מהתאחדות ניצולי השואה ברומניה.
רנדולף ל. ברהם (Randolph Braham), היסטוריון יהודי אמריקאי יליד רומניה.
אירינה קאז'אל מארין (Irina Cajal Marin) מפדרציית הקהילות היהודיות של רומניה.
אדריאן צ'יופלנקה (Adrian Cioflâncă), היסטוריון רומני.
יואן צ'יופרקה (Ioan Ciupercă) דקאן הפקולטה להיסטוריה של אוניברסיטת יאשי.
אלכסנדרו אליאס (Alexandru Elias), מפדרציית הקהילות היהודיות של רומניה.
אלכסנדרו פלוריאן (Alexandru Florian), היסטוריון רומני.
מיכאי דינו גאורגיו (Mihai Dinu Gheorghiu), סוציולוג רומני.
הילדרון גלאס (Hildrun Glass), היסטוריון גרמני.
מנחם הכהן, רב ראשי של יהדות רומניה.
ואסילה יונסקו ממרכז הצוענים Aven Amentza.
קורנליו מיכאי לונגו (Corneliu Mihai Lungu), ארכיבר והיסטוריון מהארכיונים הלאומיים המרכזיים בבוקרשט
דניאל מריאסקין (Daniel S. Mariaschin) מארגון בני ברית.
ויקטור אופסקי (Victor Opaschi), יועץ נשיא רומניה לתרבות ודתות.
אנדריי פיפידי (Andrei Pippidi), היסטוריון רומני.
מאיר רוזן, שגריר ישראל ברומניה.
ליביו רוטמן, היסטוריון ישראלי יליד רומניה.
מיכאל שפיר (Michael Shafir), היסטוריון רומני יהודי, בוגר אוניברסיטת תל אביב.
פול שפירו (Paul Shapiro), ממוזיאון ארצות הברית לזכר השואה.
ויליאם טוטוק (William Totok), משורר ופובליציסט גרמני יליד רומניה.
רפאל ואגו, היסטוריון ישראלי יליד רומניה.
ג'ורג'ה וויקו (George Voicu), היסטוריון רומני.
לאון וולוביץ', היסטוריון ישראלי יליד רומניה.

ממצאי הדו"ח[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדו"ח פורסמה הערכה לפיה בין 280,000 ו-380,000 יהודים נרצחו או מתו כתוצאה ממדיניות הרשויות האזרחיות והצבאיות ברומניה. מעל 11,000 צוענים נהרגו אף הם. הוועדה תיעדה גם גילויי אנטישמיות ופעולות אלימות כנגד יהודים ברומניה לפני מלחמת העולם השנייה, תקופה בה אוכלוסיית היהודים ברומניה הייתה בין הגדולות באירופה.

השלכות הדו"ח[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוועדה פרסמה את הדו"ח בסוף 2004, והוא הפך לציון דרך בחקר ההיסטוריה של השואה ברומניה, אשר הודחקה בתקופת המשטר הקומוניסטי שם. רק מעטים היו מודעים אז למידת מעורבותה של רומניה בשואה בכלל, ובפרט למה שעוללו המנהיג אנטונסקו, הצבא, הממשלה והציבור הרומני בכללותו.

ממשלת רומניה קיבלה רשמית את ממצאי הדו"ח והכירה בהשתתפותו המכוונת של המשטר הרומני בראשותו של המנהיג יון אנטונסקו בביצוע השואה. הממשלה התחייבה לפרסם ולהפיץ בין אזרחי רומניה את המידע שהוועדה הציגה, היא התחייבה לפרסם את הדו"ח בפורמט של ספר ברומנית ובאנגלית ולהעביר לידיעת הציבור את דו"ח הוועדה באמצעי התקשורת, בכינוסים בנושא ובהעלאת הדו"ח לאינטרנט. כמו כן התחייבה הממשלה להטמיע את המידע על שואת יהודי רומניה במערכת החינוך הרומנית על ידי הכשרת מורים ויצירת תוכניות לימוד בנושא.

ב-2004 קיימה רומניה את טקס יום השואה הלאומי הראשון שלה. את הטקס הפיק הפרלמנט והוא נועד להתקיים ב-9 באוקטובר כל שנה. תאריך זה הוא סמלי כי בו החל גירוש וריכוז יהודי רומניה ב-1941 בגטאות ובמחנות של עבודת-כפייה. ציון יום זה היה בין המלצות דו"ח ועדת ויזל. המלצות אחרות כללו: הקמת מכון לחקר השואה ברומניה (שהוקם לימים ב-2005), הכללה מפורשת של תולדות השואה ברומניה בבתי הספר הציבוריים באמצעות תוכניות לימודים, בניית אנדרטה לאומית לזכר קורבנות השואה ברומניה, ועוד. תוכניות אלה נמצאות בשלבי תיעדוף וביצוע שונים של ממשלת רומניה. החל מ-2006 לימודי השואה מיושמים מכיתה י' בבתי ספר תיכוניים. כמו כן מתבצע עיצוב אנדרטת הנצחה לקורבנות הצוענים במלחמת העולם השנייה ברומניה. ב-9 באוקטובר 2006 (היום הלאומי לציון השואה ברומניה) הניח הנשיא טראיאן בססקו את אבן הפינה עבור האנדרטה.