קולט אביטל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קולט אביטל
Coavital.jpg
תאריך לידה 1 במאי 1940
תאריך עלייה 1950
כנסות 15 - 17
סיעה ישראל אחת, העבודה-מימד-עם אחד, עבודה-מימד
תפקידים בולטים

קוֹלֵט אביטל (Colette Avital; נולדה ב-1 במאי 1940) היא אשת ציבור ישראלית. מילאה תפקידים דיפלומטיים בכירים והייתה חברת כנסת מטעם מפלגת העבודה. בשנת 2007 הייתה לאישה הראשונה שהציגה מועמדות לתפקיד נשיא מדינת ישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אביטל נולדה ב-1 במאי 1940 בבוקרשט, רומניה. ברומניה נחשבה משפחתה לאמידה ובבעלותה היו בנק ובית-חרושת לעורות. עקב הגדרתה כבורגנית קפיטליסטית, נרדפה המשפחה על ידי המשטר הקומוניסטי.[1] בשנת 1950 עלתה ארצה עם הוריה ואלו השתכנו בלב תל אביב.

אביטל רווקה ומתגוררת בירושלים. היא בעלת תואר ראשון במדע המדינה ותואר שני במינהל ציבורי.

ב-2001 עוטרה באות לגיון הכבוד שהוענק לה על ידי שגריר צרפת בישראל‏[2] וב-2010 עוטרה שוב באות הלגיון - בפעם זו בדרגת קצין.‏[3]

במשרד החוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך לימודיה החלה לעבוד במשרד החוץ כפקידה. מאז ואילך שימשה במגוון תפקידים דיפלומטיים במשרד החוץ: שימשה כמנהלת מדור תכנים במחלקת הסברה, בשנים 1982-1985 שימשה ציר בפריז, בשנים 1988-1992 הייתה שגרירת ישראל בפורטוגל ובשנת 1992 מונתה לקונסול כללי בניו יורק. בשובה לישראל, בשנת 1996, מונתה לתפקיד השלישי בחשיבותו במשרד החוץ כסמנכ"לית האחראית על מערב אירופה. בסה"כ, שירתה במשרד החוץ במשך 38 שנים.

בשנת 1998 הואשמה אביטל בחשיפת מידע פנימי. בעקבות האשמה זו פרשה משירות החוץ ופנתה להתמודד בבחירות הפנימיות של מפלגת העבודה לקראת הבחירות לכנסת החמש עשרה.

חברת הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבחירות 1999 נבחרה לכנסת מטעם מפלגת העבודה, והמשיכה לכהן בה גם בשתי הכנסות שלאחר מכן.

בכנסת ה-16 כיהנה כיו"ר ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות ובכנסת ה-15 כיהנה תקופה קצרה בראשות ועדת האתיקה. כמו כן עמדה בראש ועדת החקירה לבדיקת נושא איתור והשבת נכסים של נספי השואה, אשר הגישה מסקנותיה בינואר 2005.

בכנסת ה-17 כיהנה אביטל כסגנית יושבת ראש הכנסת, מ"מ יו"ר וועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, חברה בוועדת הכנסת, חברה בוועדה למאבק בנגע הסמים, חברה בוועדת חוקה חוק ומשפט ומ"מ בוועדת החוץ והביטחון.

אביטל הייתה המועמדת הרשמית של מפלגת העבודה למשרת נשיא המדינה בבחירות לנשיאות שנערכו בכנסת ב-13 ביוני 2007. מולה התמודדו אז שמעון פרס וראובן ריבלין. היא פרשה מן המירוץ לאחר שקיבלה 21 קולות בלבד בסיבוב הראשון.

במהלך כהונתה, יזמה אביטל תיקון לחוק חינוך ממלכתי, לפיו בין מטרות החינוך הממלכתי בישראל יהיו גם הרחבת אופקיהם התרבותיים של התלמידים וחשיפתם לאמנות. בנוסף, יזמה תיקון לחוק עבודת נשים המאריך את התקופה בה נאסר על מעסיק לפטר עובדת שנעדרה מעבודתה עקב שהייתה במקלט לנשים מוכות מ-60 ימים ל-90 ימים לאחר תום ההיעדרות. כן הייתה שותפה לתיקון חוק הבחירות (דרכי תעמולה), שאסר על פרסום סקרי בחירות בארבעת הימים שלפני הבחירות.

בפריימריז של מפלגת העבודה, אשר נערכו בדצמבר 2008, מוקמה אביטל במקום ה-19 ברשימת המפלגה לבחירות לכנסת השמונה עשרה. בעקבות ירידת כוחה של מפלגת העבודה ל-13 מנדטים, לא זכתה לכהן בכנסת ה-18.

לאחר חברותה בכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז פרישתה מן הכנסת, משמשת אביטל כמנכ"לית המרכז הרעיוני-חינוכי של קרן ברל כצנלסון. ביוני 2009 מונתה ל"יועצת בכירה" בארגון "J Street".‏[4]

ביוני 2012 החלה לשמש יושבת ראש "מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל" לאחר שנבחרה לתפקיד על ידי נציגי העמותות הפועלות למען ניצולי השואה.‏[5][6]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עפ"י "שמעון לא קולט", מאמר ובו ראיון עם אביטל מאת אמירה לם; המוסף "7 ימים", ידיעות אחרונות, 18 במאי 2007
  2. ^ Camera-photo.svg תמונה מטקס הענקת אות הכבוד, באתר האינטרנט הפרטי של אביטל
  3. ^ שגריר צרפת העניק לקולט אביטל את עיטור לגיון הכבוד הצרפתי, באתר שגרירות צרפת בישראל
  4. ^ Amy Spitalnick, Colette Avital Joins J Street as Senior Advisor, באתר J Street‏, 19 ביוני 2009
  5. ^ קולט אביטל נבחרה פה אחד להנהיג את מרכז הארגונים של ניצולי השואה, באתר מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל
  6. ^ איתמר לוין, אתר אינטרנט ירכז את זכויות הניצולים, באתר חדשות מחלקה ראשונה (News1)‏, 4 באפריל 2013