זיגפריד מרכוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
זיגפריד מרכוס
Siegfried Marcus
18 בספטמבר 1831 - 1 ביולי 1898 (בגיל 66)
Marcus sitzend.jpg
המצאות עיקריות
מספר רב של פטנטים בתחום מכניקה , חשמל, תאורה, אלקטרומכניקה, מנועים, מוצרים צבאיים
נתונים נוספים
ארצות מגורים גרמניה,אוסטריה
הערות יהודי
דגם המכונית השני של מרכוס המוצג במוזיאון הטכנולוגי בווינה

זיגפריד שמואל מרכוס (18 בספטמבר 1831 - 1 ביולי 1898), ממציא גרמני יהודי שחי רוב חייו באוסטריה, מחלוצי ממציאי המכונית.

מרכוס היה ממציא יצירתי ורב גוני ובמהלך חייו טיפל בנושאים בנושאים הקשורים למכניקה, חשמל, תאורה, אלקטרומכניקה, מנועים, מוצרים צבאיים וכדומה. נושאים אלו מתבטאים גם במגוון הפטנטים שרשם, לדוגמה: נורות להט אמינות, הדק אלקטרומכני למוקשים ימיים, מכשיר להדפסות ליטוגרפיה, סכין לציד לוויתנים, מפלג (דיסטריביוטר) וקרבורטור למנוע בעירה פנימית ועוד.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרכוס נולד בגרמניה לאביו ליפמן מרכוס ולאימו רוזה. אביו היה איש עסקים וראש הקהילה היהודית בעיירה מלכין. מרכוס פעל בתחילה בגרמניה ובגיל עשרים העביר פעילותו לאוסטריה. בילדותו היה שוליה במקצוע המכונאות בעיירתו. בגיל 14 עבר להמבורג וכעבור שלוש שנים לברלין שם קיבל הכשרה בבית המלאכה שהוקם על ידי סימנס והלסקה.

בשנת 1851, בהיותו כבן עשרים המציא המצאה ראשונה בשטח האלחוט עבורה זכה בפרס מהממשלה הגרמנית. בשנת 1852 עבר לאוסטריה. בתחילה עבד עבור חברה למכניקה, אחר עבור המכון המלכותי לפיזיקה ולאחר מכן עבור המכון הגאולוגי המלכותי. בשנת 1856 פתח בית מלאכה עצמאי להנדסת מכשור.

בשנת 1867 קיבל מדליית כסף להמצאה שהוצגה בתערוכה העולמית שנערכה בפריז ובשנת 1870 התקין מנוע בעירה פנימית על גבי עגלת יד והניע אותה בעזרת דלק. כשניסה את רכבו החדש ברחובות וינה חולל מהומה לא קטנה וניצל רק הודות להתערבותם של ידידים במשטרה המקומית. מרכוס היה האדם הראשון שהניע כלי תחבורה בעזרת בנזין. בין השנים 1870 - 1879 התמקד בפיתוחים בנושאי נורות חשמל. בשנים אלה פיתח בשותפות עם נציגות אדיסון באוסטריה נורת להט חדשנית אמינה ששימשה בהצלחה בחלק ממסילות הרכבת של אוסטריה. בשנת 1873 יצרה חברת Siegel האוסטרית מנוע שתי פעימות על פי שרטוטיו של מרכוס.

בשנת 1887 החל בשיתוף פעולה עם החברה המוראבית Märky, Bromovsky & Schulz שייצרה מכוניות עם מנוע בעירה פנימית בעל שתי פעימות, ולאחר שפג תוקף הפטנט של מנוע ארבע פעימות, ייצרה היזמות גם מכוניות עם מנוע בעל ארבע פעימות. בשנת 1889 המיזם בנה את Second Marcus Car, הדגם השני של מרכוס בעל צילינדר אחד עם ארבע פעימות. דגם זה של מכוניתו המכונה Marcuswagen נמצא במוזיאון לטכנולוגיה בווינה (Technisches Museum Wien).

בשנת 1890 העביר מרכוס את בית המלאכה למקום חדש והתרכז בפיתוח אמצעי ירי לצבא האוסטרי. הוא נפטר באוסטריה ב-1 ביולי 1898 ונקבר בבית הקברות הפרוטסטנטי היטלדורף בווינה. עד מותו, החזיק מרכוס ב-131 פטנטים שנרשמו ב-16 ארצות, אך הוא לא תבע פטנט לגבי מכונית מונעת. בהודעת הפטירה שלו בעיתון הווינאי Wiener Tagblatt צויין שנורת ליבון מבוססת ספירט, הייתה ההמצאה החשובה ביותר שלו.

לאחר מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1910 ביקשה ההתאחדות הגרמנית של בתי החרושת למכוניות להתקין לוח זיכרון בחזית הבית שבו נולד, אך בעל הבית סירב עקב יהדותו של מרכוס. בשנת 1938, לאחר סיפוח אוסטריה לגרמניה, החלו הנאצים בהשמדת רוב המסמכים הנוגעים למרכוס בניסיון להסתיר את העובדה שהמצאת המכונית שלו הקדימה את דיימלר בנץ הגרמנית. קברו של מרכוס חולל, ופסלו בחזית בנין הטכניון של וינה הוסר. דגם המכונית שלו שהוצג במוזיאון הטכנולוגי בווינה, הוסתר בידי עובדי המוזיאון וכך שרד עד ימינו.

ביובל החמישים למותו הועברו עצמותיו לקבר מכובד בבית הקברות המרכזי בווינה וגם פסלו הוצב מחדש.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]