זיכרון לטווח קצר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

זיכרון לטווח קצר הוא זיכרון שבו מאוכסנים באופן זמני פרטי מידע שהתקבלו בחושים השונים מהזיכרון החושי ומקודדים לרוב על בסיס צלילי. המידע שמוחזק בזיכרון לטווח קצר יכול במסגרת תהליך של התגבשות לעבור לזיכרון לטווח ארוך, ממנו יוכלו להישלף שוב לזיכרון לטווח הקצר‏[1] בתהליך של היזכרות.

אחד ממרכיבי הזיכרון לטווח הקצר הוא זיכרון העבודה ויש שונות לגבי התפיסה וההגדרה שלו בתחומי מחקר שונים. בפסיכולוגיה הקוגניטיבית מתייחסים אליו כמודל מורכב של הזיכרון לטווח קצר, אשר מתמקד בתפקיד שלו בביצוע פעולות מנטליות. להבדיל מכך, במדעי המוח מתייחסים אליו באופן הדומה יותר להגדרה הקוגניטיבית של קשב[1].

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הזיכרון לטווח הקצר מיוחס לשינוי הזמני שחל בפעילות החשמלית של נוירונים במסגרת תהליך הלמידה[1]. תהליכי עיבוד המידע המתרחשים במאגר הזיכרון לטווח קצר קובעים האם הוא יגיע אל מאגר הזיכרון לטווח ארוך, או יתפוגג וייעלם‏[2].

הזיכרון לטווח הקצר הוא היחיד אשר נשלט על ידי התודעה[2]. החזקת המידע בזיכרון לטווח קצר מתבססת על החזקה פעילה של המידע במודעות ויש בה גמישות מסוימת בכמות המידע ובמשך הזמן שאפשר לשמור אותו‏[1]. פריטים אלו מקודדים לרוב באופן צלילי-פונולוגי המבוסס על השמיעה. זאת להבדיל מהמידע שלרוב מקודד בזיכרון לטווח ארוך בקוד סמנטי המייצג משמעות מופשטת ומיוצג על ידי שינויים מבניים ויציבים יותר במוח[1].

מגבלת הקיבולת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקיבולת של הזיכרון לטווח קצר מצומצמת למספר מוגבל של יחידות מידע נפרדות המכונות "ביט". קיבולת זו מושפעת מתהליכי בקרה הקשורים לקשב מודעות ורצון והיא מתוארת על ידי המספר הקסום שבע, פלוס או מינוס שתיים[1].

יחידת המידע אינן מתייחסות לכמות האובייקטיבית של פרטי מידע, אלא לתפיסה הסובייקטיבית שלהן על ידי האדם, כך שיחידת מידע יכולה למעשה להכיל מקבץ של פריטים המקושרים זה לזה. דבר זה מאפשר להגדיל את הקיבולת של הזיכרון לטווח הקצר על ידי ארגון של מספר פריטים ליחידת מידע אחת בתהליך שנקרא "הקבצה"‏[1]. יחידת המידע המתקבלת מקיבוץ הפריטים נקראת "גוש" (chunk). הגוש מהווה יחידת משמעות אחת והוא יכול להיות הברה, מילה, משפט או מספר[2].

היכולת לארגן פריטי מידע לגושים ולהעניק להם משמעות מאפשרת לצרף ולהתאים סכמות במסגרת פעולת החשיבה. על כן היא זיכתה את הזיכרון לטווח קצר בכינוי "הזיכרון הפעיל" או "זיכרון עבודה"‏[2]. משום שאין הגבלה על כמות הפריטים שגוש מסוים יכול להכיל, הדבר מאפשר למערכת הקוגניטיבית להתגבר במידה רבה על מגבלת הקיבולת של הזיכרון לטווח הקצר‏[2].

מגבלת הזמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

הזיכרון לטווח הקצר מאופיין בדעיכה המגבילה את משך הזמן שמידע מסוים יכול להישמר בו‏[1]. משך הזמן המיוחס לזיכרון לטווח הקצר משתנה בין שניות בודדות בפסיכולוגיה קוגניטיבית ועד דקות ושעות בספרות הפסיכו פיזיולוגית‏[1].

תהליך השינון הופך את מגבלת הזמן של הזיכרון לטווח קצר לגמישה יותר בכך שהוא מאפשר שימור של המידע למשך זמן ארוך יותר על ידי שימור רמת האקטיבציה הגבוהה של הפריטים המשוננים. עם זאת, השינון יכול לעכב את הדעיכה רק במשך החזרה על הפריטים, כך שבתום החזרתיות הזיכרון יתפוגג שוב‏[1]. עם זאת, ככל שמידע מסוים עובר שינון למשך זמן ארוך יותר, כך גדל הסיכוי שהוא יצליח לעבור לזיכרון לטווח הארוך וכך ישמר ללא צורך בשינון נוסף‏[1].

תהליך השינון המיועד לשמר מידע בזיכרון לטווח הקצר מוגבל גם לקצב השינון המשפיע על כמות יחידות המידע שעליהן ניתן לחזור בטרם תחול דעיכה של יחידת המידע הראשונה ברשימה‏[1]. כמו כן, בעקבות הקידוד הצלילי של הזיכרון לטווח הקצר, היכולת להחזיק בו רשימת מילים מושפעת מגורמים פונולוגיים ואינה מושפעת מגורמים סמנטיים המשפעים על הזיכרון לטווח הארוך‏[1]. עיקרון כל הקצר קודם מסתמך על היבטים אלו של הזיכרון לטווח הקצר.

היבטים נוירולוגיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעולת הזיכרון מתאפשרות הודות למערכת העצבים. החזקה של מידע בזיכרון לטווח קצר מצריכה סינון של מידע לא רלוונטי, אשר מתבצע בגרעיני הבסיס השמאליים ושמירה של מידע רלוונטי, אשר מתבצעת בקורטקס הפרה-פרונטלי הימני‏[3].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא זיכרון לטווח קצר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.00 1.01 1.02 1.03 1.04 1.05 1.06 1.07 1.08 1.09 1.10 1.11 1.12 יונתן גושן־גוטשטיין ודן זכאי (2006). פסיכולוגיה קוגניטיבית - כרך ב – זיכרון. רעננה: האוניברסיטה הפתוחה.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 שרה דרויאן (1999). עקרונות אבולוציוניים בהתפתחות החשיבה. רעננה: רמות.
  3. ^ Neil R. Carlson, (2013). Physiology of Behavior. Boston: Pearson.