סכמה קוגניטיבית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

סכמה קוגניטיבית היא מבנה מנטלי הכולל מכלול של ידע ועמדות של אדם כלפי נושא מסוים (אובייקטים, אנשים ומצבים).

הסכמה מאפשרת לארגן כמויות גדולות של מידע באופן יעיל‏[1]. בהתאם לכך, הסכמה היא אחד המנגנונים הקוגניטיביים המאפשרים לאדם לעצב תפיסת עולם יציבה‏[2]. על פי ז'אן פיאז'ה הסכמות הן יחידות הידע של המבנים ההכרתיים, אשר באמצעותן מתקיימת פעילות הגומלין של האורגניזם עם הסביבה‏[3].

התפתחות ותפקוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסכמה יוצרת מערכת של ציפיות‏[2]. היא מגובשת על ידי האדם, באופן לא מודע, על סמך מידע קודם, כדי להקל עליו להתמודד עם מצבים ואובייקטים חדשים. הסכמה מתגבשת ומתייצבת ככל שההתנסויות, התפיסות והתנהגויות שגרמו להיווצרותה חוזרות ונשנות‏[2].

לאורך כל חייו צובר האדם מערך גדול של סכמות המניעות את ציפיותיו ומארגנות את עולמו‏[4]. בהתאם לכך, לכל אדם יש מערכת סכמות שונה, הנבנית על החוויות וההתנסויות הייחודיות לו‏[2].

הסכמה מספקת דרך התייחסות ומערכת ציפיות כלפי האובייקט או המצב. באופן זה היא מאפשרת להתמודד עם היצף מידע של גירויים מהסביבה לנוכח צוואר הבקבוק של החשיבה האנושית‏[1]. צוואר הבקבוק נוצר משום שהזיכרון לטווח קצר יכול להכיל פחות או יותר שבע יחידות מידע בו זמנית למשך זמן קצר בלבד‏[3].

המערכת הקוגניטיבית האנושית קולטת מידע רב בבת אחת. הקליטה היא השלב הראשון בתהליך התפיסה[3]. לאחר מכן הזיכרון החושי שיש לו קיבולת גדולה מאוד מאפשר די זמן לעיבוד המידע החושי הראשוני שנקלט. דבר זה מאפשר למערכת הקוגניטיבית לבחור אלו פרטים מתוכו יש להעביר לעיבודים נוספים, למערכות הזיכרון המתקדמות יותר, לתהליכי קבלת החלטות ולמנגנוני תכנון התגובה‏[5]. בהקשר זה הסכמות חוסכות מאמץ בכך שהן מספקות מסגרת לארגון ופרוש של מידע חדש על סמך ניסיון העבר[1]. בכך הן מאפשרות לאדם לתפקד ביעילות ולבצע מינימום של טעויות במינימום מאמץ.

השפעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לסכמות יש השפעה רבה על היבטים שונים של החשיבה וההתנהגות[1]. הן מפרשות, מבהירות ומארגנות את עולמו הקוגניטיבי והחווייתי של האדם‏[2]. לצורך כך הסכמות משפיעות על תהליכים מרכזיים כמו קשב, קידוד בזיכרון ושליפה. ליתר דיוק, הן משפיעות על המידע שאליו האדם ישים לב מתוך כלל הגירויים בסביבה, על התהליכים שדרכם מידע זה יאוחסן בזיכרון לטווח ארוך ועל המידה שבה הוא יצליח להיזכר בו בעתיד[1].

בשלב הקידוד של מידע חדש לזיכרון המפורש אנו משתדלים לייחס אותו לסכמות קיימות בזיכרון הסמנטי. במידת הצורך אנו אף נוטים לשנות את המידע החדש, כדי להתאימו לסכמה קיימת כלשהי המצויה בזיכרון הסמנטי. במידה ויש מידע ספציפי שאינו יכול להיכלל בסכמה זו או אחרת בזיכרון הסמנטי, הוא מקודד בזיכרון האירועי. ישנם מספר גורמים הקובעים האם מידע שאינו תואם את הסכמה הקיימת יושמט, ישונה או יקודד בזיכרון האפיזודי. תהליך זה תלוי במידת החשיבות של מידע זה להבנת הסיטואציה ובמידה שבה הוא מקנה את האופי הייחודי שלה‏‏[5].

לאחר שסכמה התגבשה, היא מסננת את הגירויים מהסביבה ומקנה להם מובן ומשמעות על פי המבנה שלה‏[2]. באופן זה הסכמות גורמות לכך שחוויות חדשות מתפרשות על פיהן‏[2]. לעתים אף רב משקלן של הסכמות בתפיסה ובהבנת המציאות מן המשקל שנודע לגירויים הנקלטים באמצעות החושים‏[2].

כל עוד הסביבה תואמת את המבנה הראשוני של הסכמה במידה מספיקה, היא תסייע לאדם להבין את המתרחש סביבו בצורה יעילה. לעומת זאת, במידה ויחול שינוי בסביבה, הסכמה עלולה לגרום לאדם להתעלם ממנו ובכך לפגוע בתפיסת המציאות שלו. במידה והשינוי כה גדול עד שאין לסכמה יכולת להתמודד אתו האדם יחוש תחושת מצוקה והסכמה תאלץ לעבור שינוי מבני. בהמשך נפרט על כך אחת מהאפשרויות הללו בנפרד.

התעלמות משינויים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאמור, הסכמה משפיעה על תהליך הקליטה, הפירוש וההבנה של המתרחש סביבנו‏[2]. בעזרת תהליכים אלו הסכמות מסייעות להבנת העולם[1] ותורמות לארגון קוגניטיבי של המציאות עבור האדם ולקישור בין פרטים. אך מצד שני הן עלולות לגרום למחשבה לא מדויקת ומקובעת. הסכמה מאפשרת לעגן מידע חדש בתוך מבנה קיים. בעקבות זאת קשה מאוד לאחסן בזיכרון מידע שאינו משתלב בסכמה קיימת כלשהי. גם במידה שמידע זה אוחסן בזיכרון, יהיה קשה לשלוף אותו בצורה יעילה‏[6].

לאחר שסכמה התגבשה קשה מאוד לשנות את המבנה שלה‏[2]. למעשה, אחד ממאפייני הסכמות הוא עמידות בפני שינוי, כך שהן נשארו כשהיו גם לנוכח מידע סותר‏[1]. במידה שקיימת אי התאמה בין גירויים שונים ובין מערכת הציפיות שיוצרת הסכמה, אותם נתונים הנוגדים את הסכמה הקיימת יתקשו להיקלט או שלא יקלטו כלל במערכת הקוגניטיבית‏[2]. הסכמות יכולות למנוע מהאדם לשים לב לגירויים שונים משום שהציפיות שהן יוצרות משפיעות על אופן הפניית הקשב‏[7]. תהליך זה של הידמות התפיסה לסכמה חרף קיומו של מידע סותר מכונה אסימילציה (Assimilation)‏[2]. דבר זה יכול להוביל לנטאי בתפיסת המציאות.

בנוסף, העמידות של הסכמות יכולה להוביל לנבואה המגשימה את עצמה. זאת משום שהן נוטות לעצב את ההתנהגות של האדם באופן שיאשר את נכונותן‏[1].

הסתגלות לשינויים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסכמה היא יחידה דינמית הנוצרת בעקבות התנסויות קודמות ומספקת מסגרת להבנה של התנסויות עתידיות‏[3]. כאמור, הסכמה מראה עמידות לשינוים‏[1] במקרים רבים. כאשר נוצר פער קטן בין הציפיות הנובעות מהסכמה ולבין המציאות, היא גורמת לאדם לפרש את המציאות כך שלפערים אלו אין השפעה של ממש או שאין הם נתפסים כלל‏[2].

לעומת זאת, כשהפערים בין הסכמה למציאות גדולים מידי, תהליך האסימילציה אינו יכול לגשר עליהם במסגרת הסכמה הקיימת‏[2]. במצב זה הפער הנתפס בין הסכמה למציאות יכול להוביל לתחושת דחק, שהיא תגובה פיזיולוגית אוטונומית, של עוררות אמוציונלית חזקה. תהליך האקומודציה (Accommodation) נועד לתת מענה למקרים כאלו בכל שהוא משנה את מבנה הסכמה, כדי שתוכל להכיל בתוכה מידע שאינו עולה בקנה אחד עם מרכיביה הישנים. זהו הבסיס להסתגלות לשינוי‏[2].

מבחינה זו הסכמות יכולות להיות גם יחידות גמישות שמתקנות את עצמן בהתמדה, כדי להתאים את עצמן לנתוני מציאות חדשים‏[3]. הסכמות שואפות להגיע אל הצורה הטובה יותר על ידי מגעים חוזרים ונשנים עם הסביבה. במסגרת תהליך זה סכמות המוכיחות הסתגלות ברמה גבוהה יותר ומספקות פתרונות גמישים למצבים משתנים, מחליפות סכמות שרמת הסתגלותן נמוכה יחסית‏[3].

סוגי סכמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאמור, הסכמה היא מבנה קוגניטיבי מופשט. היא כולל קיטלוג של עולם ההתנסויות, הערכים והאירועים המהווים חלק מהוויית של האדם‏[2]. בהתאם לכך, מבנה הסכמות ותוכנן שונה מאדם לאדם. דבר זה מסייע להבין עד כמה מורכבת התודעה האנושית ואת המקור לחלק מההבדלים הבין אישיים בין בני אדם‏[6].

בהתאם לכך, ישנם מספר סוגים של סכמות. בנוסף, הסכמות הן היררכיות. כלומר, סכמה כללית יכולה להכיל מספר סכמות ממוקדות יותר. כך למשל, סכמת אנשים כללית תכלול בתוכה סכמה על החברים וסכמה על המשפחה, ואילו סכמת החברים תכלול בתוכה סכמות על אנשים ספציפיים.

סכמות מושגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סכמה של מושג כוללת את כל האפיונים הרלוונטיים שלו ואת הקשרים שביניהם‏[2]. בהקשר זה, פרוטוטיפ (או אבטיפוס) הוא פרט בעל אוסף של תכונות מאפיינות המייצגות את קבוצתו. הפרוטוטיפ יכול להיות עצם דומם, חיה או אדם.

עמדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – עמדה (פסיכולוגיה)

עמדה היא סכמה מגובשת הבאה לידי ביטוי כנטייה קבועה יחסית של האדם להגיב בדרך מסוימת ועקיבה לסוגים מסוימים של אובייקטים ומאורעות. יש לה מרכיבים מהתחום ההתנהגותי, הריגושי והקוגניטיבי‏[6].

כמו יתר הסכמות העמדה קובעת את הארגון, הפירוש והזכירה של מידע בתחום מסוים‏[6]. בנוסף, בדומה לסכמות אחרות, גם העמדה מפעילה מנגנונים הפועלים לטובת השימור שלה מרגע שהתגבשה‏[2].

סכמות על אנשים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימים מספר סוגים של סכמות המתייחסים לאנשים אחרים בדרכים שונות.

סכמות חברתיות

סכמות חברתיות נקראות גם סטריאוטיפים. הן כוללות את הידע, הנתונים והציפיות שיש לאדם לגבי כל קבוצה חברתית.

הן עלולות להוביל למצב של דעה קדומה‎ בו האדם מפתח רגש כלשהו כלפי אדם אחר רק על סמך השתייכותו לקבוצה חברתית מסוימת. זוהי אחת הדרכים שבהן החשיבה יכולה להשפיע על הרגשות‏[1].

סכמות אנשים

אלו הם מבנים מנטליים המציעים שתכונות וצורות התנהגות מסוימות קשורות אחת לשנייה ושהאנשים המציגים אותן שייכים לסוג מסוים‏[1]. למשל, ערס וחנון הן דוגמאות לסכמות אודות סוגים שונים של אנשים. סכמות אנשים מאפשרות להבין באופן מהיר ומדויק את ההתנהגות של אנשים אחרים‏[1].

קיימות גם סכמות כלפי אנשים ידועים אך שלרוב אינם מוכרים לאדם אישית, כגון נשיא ארצות הברית, וכן סכמות כלליות יותר, כגון השכנים בסביבת מגוריו של האדם. קיימת גם סכמת אנשים כללית: מה האדם חושב על אנשים באופן כללי, האם הוא סומך עליהם ועוד; יש המתייחסים לסכמה זו כסגנון ההתקשרות של האדם.

סכמות על תפקידים ובעלי מקצוע

סכמות אלו מכילות מידע אודות אנשים המבצעים תפקיד מסוים, אשר כולל את דרכי ההתנהגות והמאפיינים שלהם‏[1]. סכמות אלו מתייחסות גם לאנשי מקצוע שונים. לדוגמה, מהו תפקידו של רופא? מה סביר שישאל אותך שומר בחניון? מהו אופן הדיבור המאפיין מורה?

סכמות אירועים / תסריטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סכמות אירועים מכונות גם תסריטים (מהמילה תסריט). אלו הן סכמות מגובשות ביותר, המפרטת סדרה של פעולות האופיינית לסיטואציה מסוג מסוים‏[5]. סכמות האירועים מתארות סיטואציות חברתיות שונות. הן מאפשרות לאדם לדעת למה אפשר לצפות מכל סיטואציה, מהו סדר האירועים הצפוי וכיצד עליו להתנהג‏[1]. למשל, הן מתייחסות לאופן ההתנהגות המצופה מאורח בחתונה, במסיבת יום הולדת, ובבילוי במסעדה.

מידע לגבי סיטואציה שנחשפנו אליה בעבר נשלף מתוך אינטראקציה בין שני המקורות של הזיכרון המפורש. הפרטים הייחודיים של הסיטואציה נשלפים מהזיכרון האירועי וככל שהיו חריגים יותר מהסכמות הקיימות, כך גדל הסיכוי להיזכר בהם. לעומתם, פרטי הסיטואציה התואמים לסכמות ולתסריטים הקיימים לא יישלפו מהזיכרון האפיזודי אלא מהסמנטי. הם יורכבו יחד עם המידע מהזיכרון האפיזודי כדי ליצור את השחזור של הסיטואציה שבה מנסים להיזכר‏[5].

סכמת העצמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הידע של האדם על עצמו יכול להיות מאורגן בסכמה‏[2]. לבני אדם יש תבניות וייצוגים לגבי עצמם כמו שיש להם סכמות וייצוגים לגבי מושגים ותחומים שונים‏[6]. סכמת העצמי כוללת את מה שהאדם יודע על עצמו ומה שהוא מצפה מעצמו. אלו הן מבנים קוגניטיביים המייצגים את ניסיונו של הפרט במגוון תחומים, אשר מפשרים לזהות במהירות מצבים שונים ולקבוע לגביהם עמדות‏[6]. סכמות העצמי מאפשרות לאדם להציב לעצמו מטרות ולהגביר את המוטיבציה והפעילות לשם השגתן‏[6].

סכמות העצמי שונות מסכמות אחרות במספר היבטים. המידע המאוחסן בהן מאורגן בצורה מילולית יותר בהשוואה למידע אודות בני אדם אחרים, אשר נאגר בצורה חזותית. סכמות העצמי טעונות במטען רגשי ובעקבות זאת יש להן השפעה מכרעת על תהליכים קוגניטיביים שונים (כמו תפיסה, זיכרון וחשיבה). הן מורכבות יותר ולכן מצריכות יותר זמן לעיבוד נתונים. סכמות העצמי מאוחסנות בזיכרון לטווח ארוך והן עמידות יותר לשינוי מאשר סכמות מידע אחרות. מסיבה זו החלטה כלשהי של האדם לגבי עצמו היא מהירה יותר ונזכרת יותר מהחלטות לגבי נושאים הקשורים בסכמות אחרות‏[6].

סכמת העצמי מקושרת למושג הערכה עצמית, שהיא עמדה מרכזית שיש לאדם על עצמו והיא מהווה את הליבה של האישיות[6]. ההערכה העצמית קשורה גם לדימוי העצמי והתפיסה העצמית של האדם.

כמות הסכמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

האדם מתחיל לפתח סכמות כבר בגילאי הינקות. הסכמות מתפתחות כתוצאה מיישום חוזר ונשנה שלהן במגוון העצמים שהסביבה מספקת. כתוצאה מכך הסכמות מתרחבות ומתבדלות בתהליכים של הכללה והבחנה‏[3]. תהליך זה הוא חלק מההתפתחות הקוגניטיבית של האדם.

לכמות הסכמות העומדות לרשותו של האדם יש השפעה על יכולת החשיבה שלו. ככל שמספר הסכמות גדל, כך גדלה היכולת להבחין בפרטים ולקלוט מידע רב ומגוון יותר. ריבוי סכמות ממעט את ההכללות המוטעות ומגדיל הסיכוי לשייך מסרים בהתאמה רבה יותר לסכמה‏[6].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.00 1.01 1.02 1.03 1.04 1.05 1.06 1.07 1.08 1.09 1.10 1.11 1.12 1.13 Baron, R. A., and Byrne, D. (2000). Social psychology. Boston: Allyn and Bacon.
  2. ^ 2.00 2.01 2.02 2.03 2.04 2.05 2.06 2.07 2.08 2.09 2.10 2.11 2.12 2.13 2.14 2.15 2.16 2.17 2.18 שאול פוקס (1998). הפסיכולוגיה של ההתנגדות לשינוי. הוצאת אוניברסיטת בר-אילן.
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 3.5 3.6 שרה דרויאן (1999). עקרונות אבולוציוניים בהתפתחות החשיבה. רעננה: רמות.
  4. ^ Lewis, C., & Lovatt, P. J. (2013). Breaking away from set patterns of thinking: Improvisation and divergent thinking. Thinking Skills and Creativity, 9, 46-58.‏
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 יונתן גושן־גוטשטיין ודן זכאי (2006). פסיכולוגיה קוגניטיבית - כרך ב – זיכרון. רעננה: האוניברסיטה הפתוחה.
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 6.4 6.5 6.6 6.7 6.8 6.9 שלמה קניאל, (2006). חינוך לחשיבה: חינוך קוגניטיבי לשליטה על התודעה. רעננה: רמות.
  7. ^ Coren, S., Ward, L. M., & Enns, J. T. (1999). Sensation and Perception. 5th. New York: Harcourt Brace College Publishers.