טכנו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
טכנו
מקורות סגנוניים: אלקטרו, סינתפופ, שיקגו האוס, אינדסטריאל
מקורות תרבותיים: אמצע שנות ה-70 בגרמניה, בלגיה וצרפת, אמצע שנות ה-80 בדטרויט, מישיגן, ארצות הברית; מאוחר יותר בריטניה, הולנד, איטליה
כלים: סינתיסייזר, מכונת תופים, מקלדת אלקטרונית, סמפלר
פופולריות מיינסטרים: בינונית, בעיקר בסוף שנות ה-80 ובשנות ה-90 באירופה, כיום פופולרי יותר במזרח אירופה וברזיל
נגזרות: IDM, טראנס, דראם נ' בייס
תת-סוגות
אסיד טכנו, אמביינט טכנו, מינימאל טכנו, גליצ' טכנו
סוגות היתוך
מיקרו האוס, טק האוס, טק טראנס
סצינות אזוריות
דטרויט טכנו, נורטק, ג'יי טק, יורקשייר טכנו, שראנץ טכנו
נושאים קרובים
רייב, האוס

טכנו (אנגלית: Techno) היא צורת מוזיקה אלקטרונית ששורשיה מגיעים משנות השבעים המאוחרות במערב אירופה [1] ולאחר מכן התפתחה והתבססה כסגנון מוזיקלי בדטרויט, מישיגן במהלך שנות השמונים. [2] הטכנו הושפע רבות משיקגו האוס, אלקטרו, הגל החדש, פאנק וסגנונות פוטוריסטים שהתפתחו בסוף המלחמה הקרה בארצות הברית המתועשת של אותו הזמן. ההצלחה הראשונית של הטכנו אמנם הייתה אזורית, אך בשנות התשעים ההצלחה הגיעה לרמה גלובלית. במשך עשור זה הגיעה הפופולריות של הטכנו באירופה לשיאה, אך כיום פופולריות זאת דעכה. במזרח אירופה ובעיקר ברוסיה ופולין נחשב הטכנו לאחד הסגנונות הפופולריים ביותר.

המונח "טכנו" נובע מהמילה טכנולוגיה. מבקרי מוזיקה, עיתונאים ומעריצי הסגנון נזהרים בשימוש במונח על מנת למנוע בלבול עם סגנונות קרובים אך שונים, כגון האוס, טראנס והארדקור. עם זאת, המונח "טכנו" מתייחס לסגנון ייחודי ולא למונחים כלליים כמו מוזיקה אלקטרונית. [3]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חואן אטקינס מ"שלישיית בלוויל" בהופעה חיה.

הטכנו החל בדטרויט. אבותיו המייסדים הם דריק מיי, קווין סנדרסון וחואן אטקינס שכונו גם "שלישיית בלוויל". שלושתם היו צעירים שהושפעו מהרכבים אלקטרוניים כמו קרפטוורק, שפעלו באירופה באותו זמן, והחלו ליצור במקביל מוזיקה משלהם. בהתחלה הטכנו זכה לפופולריות במועדונים מקומיים, ובמהרה הפך להיות תופעה עולמית. הטכנו התחיל לצבור השפעות והשראות מתחומים תרבותיים שונים: הוא התחבר להוויה הדיסטופית והעתידנית האפלה שניתן לראות במדע בדיוני, וגם להתפתחויות הטכנולוגיות והממוחשבות שהחלו לצבור תאוצה בשנות ה-80.

בתחילה נחשב הטכנו לגרסה הדטרויטית למוזיקת ההאוס, וההשוואה הייתה נכונה בחלקה: הטכנו התבסס גם הוא על מקצב 4 רבעים, עם 130 BPM ומעלה וליצירתו השתמשו היוצרים באותם כלים אלקטרונים בסיסיים. לעומת זאת, גם יוצרי ההאוס הושפעו מגל הטכנו הדטרויטי והסאונד שלהם הפך להיות קשה וכבד יותר.

בתחילת שנות ה-90 המוזיקה האלקטרונית הפכה להיות פופולרית ברחבי העולם בעקבות חשיפת הז'אנר במדיה, מסיבות ועוד, והטכנו השפיע על יצירתם של מספר סגנונות חדשים: IDM, דראם נ' בייס וברייקביט. מהבולטים ביוצרי הטכנו של שנות ה-90 המוקדמות הם ג'ף מילס, קרל קרייג ודרקסיה.

כיום הטכנו ידוע כז'אנר פופולרי בסצנת המועדונים ורחבי העולם, ובמקביל למייסדיו שעדיין נחשבים לפופולריים, עוד שמות ידועים הם ריצ'י הוטין (הידוע בתור פלסטיקמן), קרל קוקס, סוון ואת' ועוד.

מוזיקולגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רולנד TB-303, סינתיסייזר באס.

הבסיס של הטכנו כולל תופים, סינתיסייזרים, אפקטים קוליים ובדרך כלל מקצב 4/4 בסביבות ה-130 BPM ומעלה. לעתים גם ניתן לשמוע מלודיות או בייסליינים דומיננטיים. הכלים הפופולריים ליצירת טכנו כוללים בין השאר את מכונות התופים והסמפלרים מבית חברת "רולנד" - TB303 שאחראי על צליל האסיד המצפצף שאפיין את הטכנו המוקדם, ומכונות התופים TR808 ו-TR909. אמצעיים מודרניים יותר הם תוכנות מחשב ליצירת מוזיקה. יוצר הטכנו ריצ'י הוטין פיתח את תוכנת הFinal Scratch שאיפשרה בשנים האחרונות לנגן קובצי מוזיקה ממוחשבים באמצעות פטיפונים מיוחדים.

תת סגנונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלוצי הטכנו בשנות השמונים אנדרוורלד בהופעה חיה.
  • דטרויט טכנו: ידוע גם בתור טכנו קלאסי. מכיל בדרך כלל מיתרים ומצילות
  • טק-האוס: שילוב של טכנו והאוס שכולל BPM נמוך יותר ובייסליינים דומיננטיים
  • הארדקור טכנו: ידוע גם בתור גאבר. טכנו אלים, מהיר וקצבי עם BPM שמגיע עם 200. פופולרי ביותר בהולנד וארצות הברית
  • שראנץ: פופולרי בעיקר בגרמניה, טכנו בעל מקצב מהיר וקשה, אם כי פחות מהארדקור
  • ג'יי טק: טכנו יפני המושפע בעיקר מהאוס ומהשראנץ הגרמני. הושפע רבות מקן אישיי
  • אסיד טכנו: פופולרי במיוחד בבריטניה וגרמניה. בעל צליל שנוצר בעזרת הסינתיסייזר TB303
  • מינימל טכנו: בעל BPM קבוע, צלילים "גליצ'ים" ולופים קצרים. בדרך כלל חסר מהלך הרמוני
  • טק-טראנס: משלב אלמנטים של קלאב טראנס עם מקצב טכנו, נכנס לסצנת הטראנס האירופי ב-2004

אמנים חשובים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ג'ף מילס מדבר על טכנו. מטרו טיימס.
  2. ^ הטכנו מגיע הביתה שוב. חדשות דטרויט.
  3. ^ Eat Static זה דבר רע החיים במרכז מישיגן.