יאן סובייסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: תאריכים בעייתים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
יאן סובייסקי, מלך פולין

יאן ה-3 סובייסקיפולנית: Jan III Sobieski‏; 17 באוגוסט 1629 - 17 ביוני 1696) היה מלך פולין ומפקד צבאה. זכה לתהילה מיוחדת בכל אירופה בעקבות ניצחונו על העות'מאנים בקרב וינה וכונה "מושיעה של אירופה".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנותיו הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סובייסקי נולד באולשקו, אשר ליד לבוב, למשפחת אצולה פולנית. אביו יעקוב היה וויווֹד (מושל) של חבל רותניה הקרפטית, אמו סופיה תאופילה הייתה נכדתו של ההטמן סטניסלב ז'ולקיבסקי. הוא למד במכון נובודבורי ובאוניברסיטה היגלונית שבקרקוב ולאחר סיום לימודיו סייר באירופה במשך שנתיים עם אחיו מרק. ב-1648 חזר לפולין בעקבות מרד חמלניצקי והתגייס לצבא הפולני. עד מהרה התגלו כישוריו הצבאיים והוא הקים גדוד פרשים, עליו פיקד יחד עם אחיו. לאחר קרב זבורוב נפרדו האחים, ויאן מונה לקולונל. בתפקיד זה השתתף בקרב ברסטצ'קו, ואחיו נהרג בשבי העות'מאני בשנה שלאחר מכן. מלך פולין יאן קזימיר איתר את המפקד האמיץ ושלח אותו לאימפריה העות'מאנית, שצבאה נחשב בין הטובים באותה עת, כדי לרכוש שם ידע צבאי. בטורקיה למד יאן את השפה, המסורת וטקטיקת הקרב העות'מאנית. לאחר הפלישה השבדית (המכונה "מבול" בהיסטוריוגרפיה הפולנית), היה יאן בין המפקדים הפולנים שנכנעו למלך שבדיה, קרל גוסטב ה-10, ושרתו תחת פיקודו. באפריל 1656 חזר יאן להלחם שכם אחד עם מלך פולין.

כמפקד צבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

סובייסקי הצטיין בקרב בן שלושת הימים על ורשה נגד כוחות שבדיה וברנדנבורג, כשפיקד על 2000 לוחמים בגדוד הטטרי. כהוקרה על הצטיינותו קיבל את אות המגן הגדול של הכתר(פולנית: Chorąży wielki koronny). הוא עזר למלך בדיכוי המרד של ליובומירסקי והחל לתמוך בסיעה הצרפתית שבקרב האצולה הפולנית. הוא נשא לאשה ב-1656 את מרי קזימיר לואיז דה-לה גרנג' ד'ארקן(צרפתית: Marie Casimire Louise de la Grange d'Arquien) שהייתה אשת החצר של מלכת פולין, אשתו של יאן קזימיר. לאחר נישואיו, מונה למרשל הגדול של הכתר (פולנית:marszałek wielki koronny), ושנת לאחר מכן מונה להטמן שדה של הכתר. ב-1667 הנחיל ניצחון נוסף לפולין בקרב פודהיצה על העות'מאנים והקוזקים, וכהוקרה על ניצחונו זה מונה להטמן הגדול של הכתר, תפקיד שמשמעותו המפקד העליון של הצבא הפולני. ב-1672 נמסר חבל פודוליה לאימפריה העות'מאנית, והעות'מאנים החלו לחשוק בשטח שמצפון להם. ב-1673 הנחיל לעות'מאנים הפסד נוסף בקרב חוטין, הפסד שעצר את התפשטות האימפריה העות'מאנית צפונה. לאחר שבאותה שנה מת המלך מיכאל קוריבוט ויסנובצקי, היה מוסכם סובייסקי על אצילי פולין כמועמד היחיד לכתר, בזכות הניצחון הגדול על העות'מאנים. הודות לפופולריות כזו, וכן הודות לאשתו שהביאה לו את התמיכה הצרפתית במועמדותו ב-1676 נבחר כמעט פה אחד למלך פולין.

שנות מלכותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פולין בזמנו של יאן הייתה אחת מהמדינות הגדולות באירופה, אך מפולגת ביותר. אצילי פולין תמכו במלכים זרים והסכימו לשרתם יותר מאשר את מלכם שלהם. רבים משטחי פולין וליטא המקוריים היו עתה בכיבוש זר. ב-1674 פנה יאן לסדרת מלחמות נוספת נגד העות'מאנים והצליח להנחיל להם תבוסה ולהחזיר את מבצרי קמניץ פודולסקי, באר ורז'קוב. בשנה זו גם נשא לאישה את מריה קז'ימייז'ה. ב-1675 ניסו העות'מאנים להתקדם שוב לתחומי פולין וחצו את הדנייפר, אך לא הצליחו לכבוש את העיר האסטרטגית זורבנו. למרות שקמניץ פודולסקי נשארה בידי העות'מאנים, הצליח יאן לבנות שם כנסייה ולהחזיר את בליה צרקוב מידיהם. לאחר מכן, חתמו פולין והאימפריה העות'מאנית על חוזה שלום ב-1676 בזורבנו על הדניסטר, במסגרתו הכירו הפולנים בכיבושים העות'מאניים של חבל פודוליה. ההסכם עזר לשמור על שקט למספר שנים. בחזיתות אחרות הצליח סובייסקי פחות, שכן את רוב האיום על פולין היוו העות'מאנים ואצילים פולניים רבים תמכו יותר במדינות אירופה השכנות, והיה מאוד קשה להקים חזית אחידה למלחמה באוסטריה ובשבדיה. סובייסקי הצליח לארגן מחדש את הצבא הפולני לפי הדגם העות'מאני. כמו כן הוא הגדיל את מספר הרובים, הגדיל את הארטילריה ופיתח את חיל ההוסרים והדרגונים.

ב-1683 תכנן סובייסקי מלחמה נגד אוסטריה וברנדנבורג ולצורך כך הגיע להסכם עם צרפת, אך מחמת האיום העות'מאני נגנזה התוכנית. כדי להתגונן מפני האימפריה העות'מאנית, בנה סובייסקי חומות מיגון מסביב ללבוב ולקראקוב. ב-12 בספטמבר 1683 התרחש קרב וינה בו איחד סובייסקי את כוחותיו עם האוסטרים והגרמנים. צבאם מנה 81,000 איש, לעומת העות'מאנים בפיקודו של קרה מוסטפא, שצבאם מנה 130,000 חיילים. למרות ההבדל הכמותי, כמצביא מצטיין הבחין סובייסקי בקו ההגנה החלש של העות'מאנים, ולמרות שהקרב נקבע ל-13 בספטמבר, התחיל סובייסקי במתקפה ב-12 בו, בשעה 4 לפנות בוקר ועד מהרה הניס את העות'מאנים בבהלה. כל אוהליהם נשארו נטושים, ורבים מהחיילים נשבו. מאותו יום נקרא יאן "מושיעה של אירופה", וניצחונו בלם את המשך התפשטות האימפריה העות'מאנית ביבשת אירופה.

המלך יאן מת בארמון המלכים בוילנוב ב-17 ביוני 1696. ליורשו נבחר פרידריך אוגוסט השני, דוכס סכסוני, שמשל על פולין תחת השם אוגוסט ה-1. פסלו של יאן סובייסקי הועבר אחרי מלחמת העולם השנייה מלבוב, שעברה לרשות אוקראינה לגדנסק, שחזרה לרשות פולין לפי ועידת פוטסדם.

יחסו של סובייסקי ליהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באופן כללי נטה סובייסקי חסד ליהודים. לאחר החרבת הקהילות בפודוליה ובשאר חלקי אוקראינה, הוא פטר את היהודים מתשלום מסים כדי לתמוך בשיקום הקהילות. סובייסקי אף אישר את כל הזכויות שהיו ליהודים תחת שלטון המלכים הקודמים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Tatham, John Sobieski, (Oxford, 1881)
  • Dupont, Mémoires pour servir à l'histoire de Sobieski, (Warsaw, 1885)