יואב יהושע וינגרטן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

הרב יואב יהושע וינגרטן (בערך תר"ה, 1845 - ד' בחשוון תרפ"ג, 1922) היה רבה של קינצק שבפולין ותלמיד חכם מפורסם. התפרסם בשם ספרו "חלקת יואב" ומפורסם בשל ספרו קבא דקשייתא.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד לרבי נתן נטע ורבקה. בילדותו היה שקדן ומהיר תפיסה ובעודו צעיר נשלח ללמוד אצל הרב זאב נחום בורנשטיין, ה"אגודת אזוב" רבה של ביאלה ואביו של רבי אברהם, ה"אבני נזר". כמו כן נסע ללמוד אצל רבי אברהם לנדא מטשכנוב, רבי יצחק מאיר אלתר ה"חידושי הרי"ם" מגור ורב חנוך הניך מאלכסנדר. מרבותיו למד הן תורה והן את דרך החסידות.

נישא לשרה מלכה בתו של יעקב הנדלסמן מראדום, שהיה חסיד קוצק. לאחר נישואיו התגורר בראדום, ולמד כשהוא סמוך על שולחן חמיו. באותן השנים כבר עמד בקשרי מכתבים עם רבי אברהם בורנשטיין, ה"אבני נזר", אותו הכיר משנות לימודו אצל אביו רבי זאב נחום. הוא קיבל אותו לרבו ואף במכתביו חתם כחסיד, בשמו ובשם אמו. לאחר מספר שנים עבר לגור בנאשלסק, בה התגורר ה"אבני נזר", והיה שכנו. רבו מינהו למו"צ בעיר. בשנת תרמ"ג, לאחר שרבו עזב את העיר עקב הלשנה לשלטונות הרוסיים שלא אמר את תפילת הנותן תשועה למלכים ביום הכתרת אלכסנדר השלישי, והוא מונה לרב וראש הישיבה של ליטימורסק, במקום הרב הקודם הרב אברהם דוד, חסיד קוצק. בשנת תרמ"ט מונה לרבה של גוסטינין, שגם בה פתח ישיבה ועמד בראשה. בישיבה זו העמיד מאות תלמידים. האדמו"ר המקומי, רבי יחיאל מאיר מגוסטינין, חיבבו ואף הורה לחסידיו לדבוק בו לאחר פטירתו. בקיץ תרנ"ד עזב את העיר והחל לכהן ברבנות קינצק. בבואו לכהן בקינצק, כבר היה מפורסם כתלמיד חכם מופלג, ומשכך התקבל כבעל מעמד בעיר, והנהיג את קהילת קינצק ביד רמה. הוא נלחם נגד פורצי גדר, ומאידך היה מעורב בעזרה ודאגה לבני הקהילה. ישיבתו עברה לקינצק ומשכה תלמידים מרחבי פולין. את תלמידיו המצטיינים היה שולח לרבו לסוכטשוב.

על אף שהיה צעיר מרבו רק ב-6 שנים, נכנע אליו לחלוטין. כך למשל כותב לרבו (אבני נזר, יורה דעה י') "בעבור שבפירוש נתן לי אדמו"ר שליט"א רשות לכתוב איזה חידוש בדברי תורה על כן אפיל תחינתי לעיין בדבריי אם הם דברי תורה". רבו כיבדו מאוד, וכתב עליו תארים מפליגים.

במשך כל חייו היה בריא ולא ביקר אצל רופא. בחודשיו האחרונים היה חלוש ומיוסר. בליל הסתלקותו ביקרו רבי דוד בורנשטיין, האדמו"ר מסוכטשוב, ואמר לו חידוש מסבו בסוגיית תנאי. מעט זמן לאחר מכן נפטר.

בנו רבי מאיר, מילא את מקום אביו ברבנות, עד לשואה בה נרצח ובן נוסף היה נטע ("נטע דעם רב'ס", נטע בנו של הרב). בנוסף היו לו 4 בנות, שנישאו לתלמידי חכמים חסידי סוכטשוב: ר' רפאל זאב סוקולוב ראש ישיבה בוורשה[1], ר' שלמה קאליש מסוסנובצה (נישא לבתו והתאלמן ונישא לאחותה), ר' חנוך פלאקסרס ור' צבי וויסמן.

חלקת יואב וקבא דקשייתא[עריכת קוד מקור | עריכה]

את חלקו הראשון של ספרו חלקת יואב הדפיס בשנת תרס"ג. ספר זה כלל תשובות בארבעת חלקי השולחן ערוך. ספרו צוטט בספרו של רבו, אגלי טל, שיצא שנתיים לאחר מכן. בשנת תרס"ה הדפיס את חלקו השני של ספרו, שכלל תשובות נוספות, תשובות על השגות שקיבל על חלקו הראשון וחידושים וביאורים על הש"ס. בסוף ספרו זה הדפיס קונטרס בשם "קבא דקשייתא" (מארמית: קב של גרעיני תמרים, ובהשאלה לשונית: של קושיות) שכלל 103 שאלות (גימטריה של "קבא") חריפות בכל מקצועות התורה, ללא תשובות. שאלות אלו משכו את למדני פולין לנסות לענות עליהן, ורבי יואב יהושע קיבל מאות מכתבי תשובות על קושיותיו. הוא התבטא שבדיוק זו הייתה מטרתו, ליצור משא ומתן הלכתי עיוני בקרב הלומדים.

ספר זה הודפס לאחר המלחמה על ידי חתנו ר' שלמה קאליש. בשנת תשמ"ה הדפיס רבי דוד אברהם מנדלבוים מ"מכון גלעד" את הספר חלקת יואב במהדורה חדשה, עם תוספת תשובות וחידושים שהודפסו בספרים או בקבצים אחרים. בספר זה הדפיס הרב מנדלבוים תירוצים שנאמרו על שאלות "קבא דקשייתא" מרבנים ותלמידי חכמים. הרב נתן גשטטנר הדפיס ספר "קבא דתירוצא", ובו תירוצים על "קבא דקשייתא".

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אהרן סורסקי, מרביצי תורה מעולם החסידות, חלק ב, בני ברק, תשמ"ז, עמ' רמו-רפא.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בנו הוא הסופר האידישאי הנודע, מיכאל בר סוקולוב