יוהאן ברנהרד פישר פון ארלך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פון ארלך

יוהאן ברנהרד פישר פון ארלךגרמנית: Johann Bernhard Fischer von Erlach;‏ 20 ביולי 1656 - 5 באפריל 1723) היה אדריכל ומתכנן ערים אוסטרי, הנחשב למשפיע ביותר על זרם אדריכלות הבארוק באוסטריה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסלו של פון ארלך בווינה

נעורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

את חייו עד גיל 16 עבר פון ארלך בעיר גראץ שבאוסטריה, ועבד בחנותו של אביו האומן, אז עבר לגור בעיר רומא שבאיטליה, שם עבד עם עמיתו האומן האוסטרי יוהאן פאול שור ואף עם האומן הנודע ברניני, שנתן לו הזדמנות ללמוד פיסול ואדריכלות מודרניים ועתיקים. אז עוד לא היה נקרא "פון ארלך", את תואר האצולה הזה קיבל רק בשנות ה-1690. לאחר מכן עבר לעיר נפולי, שם התעשר מאוד כששירת את המשנה למלך הספרדי של העיר.

בשנת 1687 שב פון ארלך לאוסטריה, כאדריכל אופנתי וחדשני. העבודה באוסטריה הייתה רבה, מאחר שהמלכים וגדולי האצילים שחרו לאדריכל טוב, שייתקן את הנזקים הרבים שהסבו העות'מאנים למדינה בשנת 1683, בעת קרב וינה. בקיאותו של פון ארלך בסגנון הברוק העירוני נמצאה כטובה ביותר לקיסרים האוסטרים, מאחר שסגנון זה החל לקבל פופולריות במרכז אירופה, ומשום כך מאז בואו לאוסטריה עבד במשרת אדריכל החצר של הקיסר, משרה בה החזיק למשך תקופת שלטונם של שלושה קיסרים: לאופולד הראשון, יוזף הראשון וקרל השישי. על פועלו תחת שלטונו של יוזף הראשון, עיינו בפסקה הבאה.

תחת שלטונו של יוזף הראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמוד מתוך ספרו של פון ארלך "תוכנית של אדריכלות היסטורית ואזרחית"

במשך שנות ה-1690, התקופה הנחשבת לפוריה ביותר אדריכלית בחייו, אימץ פון ארלך את סגנון הבארוק האיטלקי לצרכים מקומיים ומסורתיים. בשנת 1690 זכה לשבחים רבים הודות לבנייה של שני שערי ניצחון זמניים בעיר וינה לרגל הכתרתו של יוזף הראשון לקיסר האימפריה הרומית הקדושה. בשנים לאחר מכן שירת את הקיסר יוזף בענייני האדריכלות, בהצלחה רבה כל כך, שזכה בתואר האצולה "פון ארלך".

בבניינים שעיצב במאה ה-17 אימץ פון ארלך את עיקולי הקווים החזקים המאפיינים את ברניני, על מנת שישדרו תחושה של תנועה. השראות מאוחרות יותר על יצירותיו הן בתי האחוזה של האדריכל הצרפתי פרנסואה מאנזאר והווילות הפלדיאניות, אליהן נחשף בעת ביקוריו בפרוסיה, הולנד ואנגליה בשנת 1704, ובוונציה בשנת 1707.

התנהלותו זו של פון ארלך בראשיתה של מהפכת אדריכלות הבארוק השפיעה לעשורים הבאים על מבני האצולה האוסטרית. הבניין המסמל בעיקר את ההשפעה הזו של פון ארלך הוא ארמון החורף של הגנרל האוסטרי הנסיך אויגן מסבויה אשר נבנה בשנת 1695 בווינה.

זלצבורג ויצירות מאוחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מומחיותו של פישר בתכנון ערים ניכרת במבנים שעיצב בשביל הארכיבישוף של העיר זלצבורג. שני הבניינים העיקריים בקטגוריה הזו הם הכנסיות דרייפאלטיגקייטסקירכה (נבנתה בשנים 1694 - 1702) וקולגינקירכה (1696 - 1707). בנייניו של פון ארלך באותה תקופה מאופיינים בכיפות ומגדלים רבים וחזית קמורה, אלמנטים שעד היום מהווים את אחד הסמלים הבולטים של העיר זלצבורג. מושבו של הארכיבישוף האזורי, ארמון קלסהיים שבזלצבורג (1700 - 1709), עוצב אף הוא בידי פון ארלך.

בשנת 1696 הזמין הקיסר לאופולד הראשון את פון ארלך לעצב ארמון בווינה. הארמון סויים כעבור שלוש שנים, הוא ארמון שנברון. בתקופת שלטונה של מריה תרזה, בוצעו שינויים נרחבים בארמון על ידי האדריכל ניקולו פקאסי, על מנת לעשותו בסגנון הרוקוקו, וזהו הארמון המוכר לנו כיום.

בשנת 1721 פרסם את ספרו "תוכנית של אדריכלות היסטורית ואזרחית", בו רשם את פעולות השחזור הנבחרות שביצע בבניינים עתיקים.

בשנת 1713 עיצב פון ארלך את ארמון קלאם-גאלאס בפראג. הבניין מבליט את אהבתו של פון ארלך לסגנון הפלדיאני, אותו הרבה לבטא בבנייניו המאוחרים. בשנת 1715 עיצב פון ארלך את כנסיית קרלסקירכה בווינה, שהייתה לאחד מבנייניו המרשימים והידועים ביותר. במבנה הכנסייה שאף פון ארלך לייצר הרמוניה אשר תושפע ממבני פולחן רבים במהלך ההיסטוריה: מקדש שלמה בירושלים, כנסיית האגיה סופיה באיסטנבול, הפנתאון ובזיליקת פטרוס הקדוש ברומא, האינווליד בפריז וקתדרלת סנט פול בלונדון. פון ארלך לא הספיק לסיים את המבנה בחייו, והוא הושלם על ידי בנו, יוזף עמנואל פישר פון ארלך.

פון ארלך נפטר ב-5 באפריל 1723 בווינה.

יצירות נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]