הפנתאון ברומא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הפנתאון ברומא
הפנתאון ברומא בציורו של ג'ובאני פאניני

הפנתאון הוא מבנה רומי עתיק הנמצא בעיר רומא ועומד שלם עד היום. המבנה שימש תחילה כ"פנתיאון" - מקדש כל האלים, אך הוא שימש בין השאר גם כבית משפט וחצר לקיסר. במאה ה-7 הוסב שימושו לכנסייה, הנקראת סנטה מריה רוטונדה (Santa Maria Rotonda).

הפנתאון ברומא הוא המבנה הרומי שנשמר באופן הטוב ביותר עד היום והוא המבנה העתיק ביותר בעולם המקורה בגגו המקורי.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקדש זה נבנה מעל למקדש לאלי הכוכבים, על בנייתו הורה מרקוס ויפסניוס אגריפה בין השנים 27 ו 25 לפני הספירה. לאחר שריפתו בשנת 80 לספירה הוא שופץ תחת קיסר דומיטיאנוס. בשנת 125 הורה הקיסר הדריאנוס על בנייתו מחדש.

מבנה הפנתאון של הדריאנוס הוא זה העומד עד היום, לרבות הגג בשלמותו בעל הצוהר העגול. במקדש נבנו מזבחות במספר התואם את מספר אלילי הכוכבים (סול, לונה, מרס, מרקוריוס, יופיטר, ונוס וסטורנוס) מראה שהוא גם היה אמור לשמש לעבודת אותם אלים.

בשנת 608 העניק הקיסר הביזנטיני פוקאס את הפנתאון לאפיפיור בוניפקיוס הרביעי שחנך אותו ב-1 בנובמבר 609 כ"כנסיית מרים הקדושה של הקדושים המעונים" (Santa Maria ad Martyres). זאת הסיבה שמאז 835 חוגגים את תאריך זה כליל כל הקדושים. הכנסייה ידועה יותר כסנטה מריה רוטונדה.

במאה ה-17 הורה האפיפיור אורבן השמיני על שימוש בברונזה של התקרה כדי לקשט את כיפת כנסיית פטרוס הקדוש. למרות זאת ולמרות שינויים אחרים שנעשו נשתמר כמעט לחלוטין הפנתיאון הרומי עד היום.

הצייר רפאל, האדריכל בלדזרי פרוצי ומלכי איטליה, אמנואל השני ואוברטו הראשון קבורים מתחת לפנתיאון.

אדריכלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההישג האדריכלי המרשים ביותר של הפנתאון הוא כיפת הענק בעלת הצוהר העליון במרכזה - אוקולוס. הכיפה, בקוטר 43 מ', היא חציו העליון של כדור המשיק לרצפה, כלומר גובה החלל אף הוא 43 מ'. מקצה הכיפה נכנס האור אל חלל המבנה דרך פתח עגול. שטח התקרה הכיפתית היה בנוי ממשבצות רדיאליות המתכנסות לכיוון הפתח המכונות 'קסטות'. הקסטות הדגישו את גובה החלל ואת צורתו המיוחדת. הכיפה נבנתה כיציקה מאדמת פוצולנה, חומר בעל תכונות הדומות לבטון והיא הכיפה הגדולה ביותר שנבנתה אי-פעם בטכנולוגיה זו ואף שרדה עד לימינו. כיפת הפנתאון הייתה הכיפה הגדולה ביותר באירופה עד שבשנת 1463 בנה האדריכל פיליפו ברונלסקי את כיפת הדואומו של פירנצה, הסנטה מריה דל פיורה, אשר נבנה בטכנולוגיה חדשנית לאותה תקופה. למרות האדריכלות המרשימה של הפנתיאון, שמו של האדריכל המקורי של הפנתיאון אינו ידוע.

12 האלים האולימפיים היוונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפנתאון ברומא הוקדש לשנים עשר האלים האולימפים:

  1. זאוס - אל השמים והרעם, שליט האלים והאדם, שופט הצדק.
  2. פוסידון - אחיו של זאוס, אל הים, ורעש והאדמה.
  3. הרה - אשתו של זאוס, פטרונית הנישואין.
  4. הסטיה - אחותו של זאוס, אלת הבית.
  5. אפרודיטה - נולדה מקצף הים, אלת האהבה והיופי.
  6. אתנה - בת זאוס לבדו, אלת החוכמה והאומנויות, פטרונית אתונה.
  7. אפולו - בן זאוס ולטו, אל השמש, האור, הנבואה והמוזיקה.
  8. ארטמיס - תאומתו של אפולו, אלת הציד, הירח, ופטרונית החיות.
  9. דמטר - בתם של קרונוס וריאה, אלת האדמה, הפריון והתבואה.
  10. הפיסטוס - בן הרה, אל האש, הנפחות ואומנויות הברזל.
  11. ארס - בן הרה וזאוס, אל המלחמה.
  12. הרמס - בן זאוס ומאיה, שליח האלים, שליט הרוחות ומוליך הנשמות לשאול.

בהמשך סופח דיוניסוס - אל היין והתיאטרון - ל-12 אלי האולימפוס במקומה של הסטיה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הפנתאון ברומא בוויקישיתוף