יעקב בכר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יעקב בכר
Jacques Bahar
יעקב (ז'אק) בכר
יעקב (ז'אק) בכר
יעקב (ז'אק) בכר
לידה 25 בינואר 1858
מרסיי, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 26 בדצמבר 1923 (בגיל 65)
הרובע השני של פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה צרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יעקב (ז'אק) בכרצרפתית: Jacques Bahar; ‏ 25 בינואר 185826 בדצמבר 1923)[1][2] היה עורך דין, עיתונאי, סופר, משורר והוגה דעות ציוני-סוציאליסטי. יהודי-צרפתי ממוצא אלג'יראי, אשר ייצג (ביחד עם אדוארד אטאלי וד"ר אז'ן ואלנסין) את יהדות צפון אפריקה בקונגרס הציוני העולמי הראשון, בו הוא נבחר כנציג התנועה הציונית הצעירה למזרח.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד במרסיי ב-1858. גדל באלג'יריה ובעיתוניה גם החל לפרסם ממאמריו. עבד לפרנסתו כמתורגמן צבאי.

הוציא לאור בצרפת את העיתון הציוני-סוציאליסטי "הלפיד" (Le Flambeau) ביחד עם חברו ברנאר לזר. פרסם מאמרים וספרים רבים העוסקים בסוגיות יהודיות וציוניות, ובין השאר עסק רבות בפרשת דרייפוס. בין היתר חיבר מספר ספרים אוטופים בהם פרס את חזונו לגבי המדינה היהודית העתידית שחזה שתוקם בארץ ישראל, בהם "אנטי-גויות בציון" (Anti-goyisme à Sion),ו"הבוגד" (Le Traitre, 1898).

ספרו "אנטי-גויות בציון" תורגם לימים לעברית ופורסם כחלק מאנתולוגיית "חזיוני המדינה" בעריכת גצל קרסל. הספר נכתב על רקע אירועי פרשת דרייפוס שהתחוללו בצרפת, ומדמה אירועים מקבילים הקורים במדינה היהודית שהוקמה בציון. היצירה מגוללת את סיפורה של תנועה גזענית הדוגלת ב"אנטי-גויות" (על משקל אנטישמיות) ושואפת לגרש את האזרחים הזרים מהמדינה, אולם דעת הקהל ורשויות החוק במדינה היהודית לא סבלו התנהגות זאת, ומנהיג התנועה נתבע לדין לפני הסנהדרין בירושלים. עלילת היצירה מתמקדת בקורות המשפט שהתנהל בסוגיה, וחשיפת השקרים והמניפולציות של שונאי הזרים.

נפטר בפריז ב-1923.

מפרסומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יעקב בכר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.