בוז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: נטול מקורות, מבלבל ולא מסודר.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

בוז הוא יחס הכולל ייחוס ערך שלילי של אדם לעצמו או לזולת, שיכול אך לא חייב להיות מובע באופן מילולי ו/או התנהגותי, ומלווה לרוב ברגשות כעס, גועל ושנאה. מילים קרובות ונרדפות הן זלזול, לעג, לגלוג, עלבון, השפלה.

מקורות הבוז[עריכת קוד מקור | עריכה]

בוז עשוי להופיע בכל מצב של אי שביעות רצון; הוא יכול להיות קשור לרגשי נחיתות, דעות קדומות, לחוויה של פגיעה, לרגשות כמו פחד, גועל, כעס, שנאה, קנאה, בלבול ואכזבה, ולתפיסות שליליות קודמות כלפי מושא הבוז. לעתים עלול הבוז להקצין ולהתבטא באופן תוקפני ואלים.

בוז כחשיבה או כרגש[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות שבוז כולל במידה רבה חשיבה, חוקרים רבים מתייחסים לבוז כאל רגש ואף רגש אוניברסלי ‏[1], או עירוב של כעס וגועל‏[2].

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתרבות נחשב הבוז ליחס שלילי, שממיט אסון על בעליו[דרוש מקור]. בדתות מסוימות הבוז אף נחשב לחטא[דרוש מקור]. משטרים דיקטטורים מבססים את שלטונם בין השאר על תעמולת בוז כנגד אויב חיצוני, שמאפשרת לתעל את הזעם הציבורי על השלטון הכושל הרחק מהעריץ והחוצה.

בקולוסיאום שברומא, הקהל נהג לצעוק "בוז!", כשרצה להביע אי-סיפוק מהמופע של הגלדיאטור, ופעולה זו עשויה הייתה להביא להחלטה של הקיסר להרוג את הגלדיאטור. בעקבות זאת הפכה קריאת הבוז לנפוצה במיוחד לציון אי שביעות רצון בתחרויות ספורטיביות ובאירועי תרבות פומביים כגון תיאטרון.

בפילוסופיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי הפילוסוף ברוך שפינוזה, יש 3 רגשות בסיסיים : תשוקה, שמחה ועצב. מרגשות אלה נגזר הבוז - "בוז הוא שמחה בליווי אידיאה של סיבה חיצונית".‏‏‏[3] כלומר, לפי שפינוזה, אנו מבזים את מה שאנו חושבים שגורם לנו להרגיש עצב ותיסכול בשעה של ציפייה למיטב. בכמה מספריו מובאת התייחסות קיצונית לבוז, בעקבות מקרים אישיים שלו, וכן מקרים מפורסמים מאותה התקופה.

ביזוי עצמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביזוי עצמי הוא בוז של אדם לעצמו או לקבוצה שהוא חבר בה. ביזוי עצמי יכול לנבוע מכך שהאדם רואה בעצמו או בקבוצתו תכונות שליליות שהוא לא יכול להזדהות איתן, או שהוא בז לעצמו או לקבוצתו כתוצאה מכישלון מתמשך. לעתים שנאה עצמית יכולה להביא למצב זה. ביזוי עצמי עלול להוביל לתסביך נחיתות, דיכאון, בדידות, ייאוש, פגיעה עצמית ועוד [דרוש מקור].

ביהדות ידועה תופעה של אוטואנטישמיות, שמתבטאת בבוז ושנאה עצמיים של יהודים כלפי קבוצת היחוס שלהם. תופעה זו נובעת מהפנמת יחס השנאה של אוכלוסייה זרה כלפיהם.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Ekman, P. & Friesen, W. V (1969). The repertoire of nonverbal behavior: Categories, origins, usage, and encoding. Semiotica, 1, 49–98.
  2. ^ TenHouten, W.D. (2007). General Theory of Emotions and Social Life. Routledge.
  3. ^ ‏מתוך תורת האיממנטיות של שפינוזה, כרכים א-ג בספרו "אתיקה"‏


רגשות

אדישות אהבה אומץ אושר אימה אכזבה אמון אמפתיה אקסטזה אשמה בדידות בהלה בוז בושה ביטחון בלבול גאווה גועל געגוע דאגה דו-ערכיות דחייה דכדוך הודיה היקשרות הכרת תודה הנאה הערצה הפתעה הקלה השפלה התאהבות זעם חוסר אונים חיבה חמדנות חמלה חרדה חרטה חשש טינה יגון ייאוש יראה כאב כמיהה כעס מבוכה מועקה מצוקה מרירות נחת רוח ניכור נקמה סבל סיפוק סלידה ספק סקרנות עדנה עוינות עונג עלבון עניין עצב עצבנות פחד פליאה ציפייה קבלה קנאה קתרזיס רוגע רחמים ריקנות שביעות רצון שכול שלווה שמחה שמחה לאיד שנאה שעמום תדהמה תסכול תקווה תשוקה

ראו גם: מצב רוח אפקט