ישמעאל (ספר)

ישמעאל
Ishmael
מידע כללי
מאת	דניאל קווין
שפת המקור	אנגלית
סוגה	רומן
נושא	תולדות האנושות, חברה
הוצאה
תאריך הוצאה	1992
מספר עמודים	241
הוצאה בעברית
הוצאה	הוצאת אופוס
תאריך	1996
תרגום	בועז וייס
פרסים
	Turner Tomorrow Fellowship Award
סדרה
סדרת ספרים	ישמעל
הספר הבא	סיפורו של B
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית	002650424, 001738735

ישמעאל (באנגלית: Ishmael) הוא ספרו השני והמפורסם ביותר של הסופר האמריקאי דניאל קווין. הספר יצא לאור בשנת 1992 והפך לרב-מכר. הוא מציג נקודת מבט אלטרנטיבית להיסטוריה האנושית, ומציע דרך לשינוי אורח חייו של האדם המודרני, שבסיסה אימוץ צורת חשיבתם של הציידים-לקטים. הספר זכה בפרס מענק העתיד של טרנר (Turner Tomorrow Fellowship Award) ששוויו 500,000 דולרים, הוא הראשון בטרילוגיה הכוללת את הספרים סיפורו של B ו-ישמעאל שלי שתורגמו אף הם לעברית.

תקציר עלילת הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר נפתח במודעה בעיתון אותו קורא גיבור הסיפור, ששמו אינו מצוין בספר (בספר מאוחר יותר, "ישמעאל שלי", ניתן לו השם אלן לומקס). תוכן המודעה הוא: "מורה מחפש תלמיד. חייב להיות בעל תשוקה כנה להציל את העולם. לפנות אישית."

הגיבור עונה למודעה לאחר שנתקף בפרץ רגשות נוסטלגי, עדות להיותו חלק מדור ילדי הפרחים שהיו בעלי אותה תשוקה להציל את העולם מכליון. המורה המדובר הוא גורילה בשם ישמעאל שניחנת באינטליגנציה גבוהה וביכולת תקשורת ייחודית באמצעות טלפתיה. הגורילה, שנראה כי מוחזקת מרצונה בחדר גדול בבניין משרדים, מספרת את סיפורה, שעיקרו סיפור תפיסתה. דרכו מבין הגיבור כמטפורה את השבי שבו נתון הוא עצמו והמין האנושי בכללותו.

עם התקדמות הסיפור מקבל הגיבור את ישמעאל כמורהו ועוסק בפתרון השאלה העיקרית של הספר: "איך הדברים הפכו כפי שהם", עבור האדם ועבור כדור הארץ. דרך סיפורה של הגורילה, מבין הגיבור כי האנושות שבוייה בהנחה תרבותית שגויה, המניע אותה לכבוש ולהרוס את העולם, ולפגוע בשאר האורגניזמים החולקים איתה את העולם.

ישמעאל מספר כי על פני כדור הארץ קיימות שתי תרבויות אנושיות בעלות ערכים שונים ומנוגדים. הלקחנים- התרבות האנושית "המתורבתת" שצמחה לאחר המהפכה החקלאית (רובם המוחלט של בני האדם), והעוזבים - התרבות האנושית הפרימיטיבית שמאמינה שהאדם חלק ממכלול הטבע ולא נוצר כדי לשלוט בו. הם לוקחים את שצריכים למחייתם בלבד, ואת היתר עוזבים.

ההנחה היא שלכל אחת מהתרבויות יש "סיפור"-תסריט המקשר את האדם העולם והאלים, וכי כל תרבות חיה את הסיפור (גם אם הוא מיתולוגי) כך שהוא הופך למציאות.

הסיפור של התרבות הלקחנית הוא שהאדם נוצר לשלוט בעולם ובדרך זו להופכו לגן-עדן, מאחר שמחשבה זו יסודה במיתוס (האדם הניח את עצמו בפסגת האבולוציה)- לעולם לא יהיה ניתן להגיע למצב גן העדן, ועל כן ימשיך האדם לעד במסע כיבושיו.

ישמעאל טוען כי התרבות הלקחנית מתעלמת מחוק אותו אוכפים כל בעלי החיים, חוק התחרות המוגבלת, ופועלת בשלוש דרכים כדי לכלכל את עצמה: 1. היא משמידה את המתחרים שלה. 2. היא הורסת את מקורות המזון של המתחרים שלה, כדי לפנות מקום למזונה שלה. 3. היא מונעת ממתחריה גישה לאוכל.

ישמעאל גורס כי סיפורי הבריאה: הגירוש מגן עדן בעקבות חטא עץ הדעת וסיפור קין והבל, שאומצו על ידי תרבות הלקחנים, נכתבו בעצם בידי העוזבים כדי לתאר את נפילתם בידי הלקחנים. כך מוסבר למה עץ החיים מוסתר מידי האדם ולמה הוא נענש כאשר מבקש את הדעת לעצמו. העוזבים שמשולים להבל, מרגישים כי הלקחנים (קין) מבקשים לקחת את אדמותיהם כדי שיוכלו להפכם מאדמות ציד ולקט לאדמות חקלאיות.

המהפכה החקלאית של הלקחנים היא עמדתם כנגד סיפור העוזבים. הלקחנים מבקשים את תפקיד האלוהים, הם מיישמים שיטות אגירה כך שיהיו חסינים בפני זעם האלים הגדול ביותר- רעב. כך מבחינה מיתולוגית, מופרדים הלקחנים, היודעים טוב ורע, מהעוזבים, שחייהם בידי האלוהים. אולם, גורס ישמעאל, התפתחות אבולוציונית לא יכולה להתרחש רחוק מידי האלוהים, ועל כן הבריאה (ואיתה האפשרות להתפתח מעבר למציאות הנוכחית) בעצם הגיעה לקיצה. יתר על כן, כדי לגלם את סיפורם החדש, הלקחנים מחליפים את הבריאה בכיליון.

המטרה העיקרית שמציע ישמעאל כאמצעי להצלת כדור הארץ היא, כדבריו, "למנוע מקין להמשיך ולרצוח את הבל."- כלומר, להגן על עמי "העוזבים" האחרונים שעוד נותרו, לא משום היותם בני אדם, אלא משום שבכוחם להראות לנו את הדרך האלטרנטיבית לחיים על פני כדור הארץ. בנוסף, ישמעאל קורא לזנוח את הרעיון שאנו יודעים טוב ורע, ולחדול מלקבוע את גורל חייהם של יתר הברואים.

פרשנות ישמעאל לסיפור גן העדן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישמעאל גורס כי הסיפור נכתב בידי צאצאי שם ואומץ בידי המסורות העבריות והנוצריות.
מותו של הבל, מסמל את אובדן שטחי הנוודות החופשיים לשטחי החקלאות ובידודם מיתר העמים שעסקו ברעיית צאן.

ישמעאל טוען כי עץ הדעת מסמל את המהפיכה החקלאית, בה הלקחנים כבשו את הטבע, ביתו בעלי חיים וזנים של צומח, ובכך נטלו לידיהם את האחריות לקבוע אילו בעלי חיים ראויים לחיים ואילו למיתה.