קין והבל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קיין מוביל את הבל ביער לפני רציחתו, בציור מאת ג'יימס טיסו
קין רוצח את הבל, ציור מעשה ידי ברטולומאו מנפרדי, שנת 1600 לערך.
מותו של הבל, גוסטב דורה
קין לאחר רצח אחיו: פסל מעשה ידי וידאל אנרי, המוצב בגני הטווילרי שבפריז

סיפור קַיִן והֶבֶל, המסופר בתחילתו של ספר בראשית (פרק ד'), הוא סיפור על קנאה ורצח בין אח לאחיו. בסיפור זה קם קין על הבל אחיו והורגו, משום קנאתו בכך שמנחתו של הבל לאלוהים נענתה, שלא כמנחתו של קין עצמו.

תיאור הסיפור המקראי[עריכת קוד מקור | עריכה]

קין והבל, בניהם של אדם וחוה[1], היו טיפוסים שונים: קין היה איכר - עובד אדמה, והבל – רועה צאן. יום אחד החליט קין להקריב מנחה לפני אלוהים מתנובת שדהו, וגם הבל הקריב את בעלי החיים המשובחים ביותר שבמרעהו. אלוהים קיבל את מנחתו של הבל ולא את מנחתו של קין, בלי שמפורשת סיבת הדבר (על פי חז"ל, הסיבה הייתה שהבל הקריב "מבכורות צאנו ומחלביהן" – מן המשובחים שבצאן – ואילו קין, שהביא מפירותיו, לא הביא מן המשובחים שבהם).

קין לא יכול לשאת את העובדה שדווקא אחיו הקטן נרצה, בעוד שהוא נדחה, והדבר מילא אותו בכעס ובדכדוך. ה' פנה אליו (בפסוקים שאין פירושם ברור לגמרי), והסביר לו כי אם ינהג בדרך הנכונה, עוד ישא אליו ה' פנים (הוא ינחל הצלחה): "לָמָּה חָרָה לָךְ וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ? הֲלוֹא אִם-תֵּיטִיב, שְׂאֵת, וְאִם לֹא תֵיטִיב, לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ; וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ, וְאַתָּה, תִּמְשָׁל-בּוֹ" (בראשית ד', ו-ז), אך קין אינו שועה לדבריו, קם והורג את אחיו בעת היותם בשדה: "וַיֹּאמֶר קַיִן, אֶל-הֶבֶל אָחִיו; וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה, וַיָּקָם קַיִן אֶל-הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ" (שם, ח). לאחר מכן שואל ה' את קין: "אֵי הֶבֶל אָחִיךָ?", וקין מיתמם ועונה: "לֹא יָדַעְתִּי, הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי?" (שם, ט). בתגובה עונה לו ה': "מֶה עָשִׂיתָ? קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן-הָאֲדָמָה!" (שם, י).

ה' העניש אותו בכך שהאדמה שספגה את דם אחיו לא תצמיח לו יבול, והוא יחיה את חייו כנווד תמידי. קין הודה בחטאו (או מבקש הקלה בעונש), וגילה את חששו שיהרגו אותו, ועל כן שם לו ה' אות (לא ברור מהו אותו אות) – ומבטיח כי מי שיפגע בו יענש. הסיפור מסתיים בתיאור קורותיו של קין. קין התיישב בארץ נוד קדמת עדן והוליד את בנו חנוך, שעל שמו נקראה העיר שהקים קין, ואילו אדם וחוה זוכים לבן נוסף במקום הבל – שת, שעל פי הנאמר בתורה, נח הוא צאצאו הישיר, אשר ממנו וממשפחתו יצאו כל עמי העולם.

ניתוח הסיפור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסיפור קין והבל יש נקודות דמיון לסיפור חטא עץ הדעת. בשניהם האדם מוזהר לפני החטא, בשניהם הוא עובר על ציוויו של אלוהים, בשניהם אלוהים פונה אל האדם לאחר חטאו (אף במילים דומות), ומנסה לברר איתו מה אירע, ובשניהם האדמה מקוללת והאדם מגורש ממקומו למקום אחר.

על פי התנ"ך רצח הבל הינו למעשה הרצח הראשון בהיסטוריה. רצח שלמעשה מסיים את עידן התמימות והאחוה של האנושות. מעשה שבו לא אנשים זרים קמים אחד על השני, אלא האח הבכור שבדרך כלל ממונה על שמירת הצעירים, קם על האח הצעיר והורגו. הרבה שאלות נשאלות על סיפור רצח זה שממעט בתיאור, ונדרש להשלמה ממקורות אחרים ומגוונים. כיצד קין הרג את הבל? האם קין ידע מה משמעות מעשיו? האם ההורים עמדו על ההבדל שביניהם, ולכן ניסו ללמדם מקצועות שונים? ואיך הוריהם הגיבו למעשה הזה? מה אחריותו של אלוהים למעשה הרצח בדחייתו של קין? מדוע אלוהים עומד כמשקיף, אבל לא מנסה למנוע את הרצח? האם קין באמת התחרט על מעשהו, או למעשה רק הצטער על העונש שקיבל? מהו אות שקיבל על מנת שלא יהרגוהו ומיהם ההורגים שהרי מדובר בתחילת האנושות, בתקופה שאין בה בני אדם אחרים? מדוע קין שהוענש בנוודות בונה עיר? האם הוא התגבר על הקללה של אלוהים, או למעשה עשה מעשה של תיקון של יישוב העולם?

בסיפור קין והבל יש האנשה של שני כוחות שבאדם. החטא שמוצג כמו יצור מיתי שחוטף את קורבנותיו ("לפתח חטאת רובץ") ודמו של הבל הנרצח הצועק מהאדמה ("קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה") ומהווה עד למעשה הרצח ואף תובע ענישה ונקמה על המעשה. ואולי אף האדמה שספגה את דם הרצח, מסרבת באופן סלקטיבי להניב לו מיבולה.

בניגוד למוסר התנ"כי של "עין תחת עין" ו"שופך דם האדם באדם דמו ישפך", אלוהים נוטה חסד לקין ולא נוטל ממנו את חייו כמתחייב. יש הטוענים כי מעשה זה של חיי נוודות, יסורי מצפון של רוצח, ואות קלון גרועים ממיתה, אם כי לפי פשט הדברים ואופיו של קין כמתואר, אין הדבר נראה כך. ייתכן שמכיוון שמדובר במעשה הרצח הראשוני, ועדיין לא הייתה אזהרה אלוהית מפורשת על רצח, נמנע אלוהים להענישו במלוא חומרת הדין ואף נותן לו הגנה ואזהרה שאין דמו מותר. עונשו של קין שהאדמה לא מניבה פירות, והוא עובד האדמה שחי עליה בעצם נפגע בפרנסתו, וצריך לאמץ למעשה את סגנון חייו של הבל ולחיות על רעיית צאן כמנהג הנוודים של אותה תקופה.

על סיפור קין והבל, אפשר לומר את הפסוק המפורסם בשיר השירים "קשה כשאול קנאה". הרצח הראשון בהיסטוריה אירע בשל קנאה בין אחים. כל הורה מכיר את תופעת קנאת האחים, שרבים ביניהם על תשומת לבו של ההורה. פסיכולוגים היו טוענים שבסיפור הזה, האל מייצג את דמות ההורה, שהבנים רוצים לרצותו. הקנאה היא כנראה הרגש הטבעי והעז ביותר המתעורר בגיל מוקדם. אין טבעי מכך, שרגש הקנאה יתעורר, מיד כאשר האנושות מתפצלת לשני אנשים. גם בהמשך בתנ"ך, עשיו רוצה להרוג את יעקב בגלל הקנאה, ובני יעקב רוצים להרוג את יוסף בשל הקנאה.

מעניינת תגובתם של אדם וחוה. הם אינם מתייאשים בשל מעשה הרצח ולא קובעים שהאנושות אין לה תקווה, אלא מחליטים להביא בן נוסף כתחליף להבל. הם יודעים שקין הוציא את עצמו מהאחוה במילים המתריסות והסרקסטיות "השומר אחי אנכי" ומחליטים להביא את שת שימלא את מקומו של הבל, כך שלא יפקד מקומו בהיסטוריה האנושית, ואולי אף יהיה לו תחליף טוב יותר.

פרשנות סמלית לסיפור המקראי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב קוק ראה בקין הקנאי אבטיפוס של אדם או חברה שמנסה מתוך קנאה להשוות את תנאיה בכוח, באופן מלאכותי וללא כל הצדקה, גם כאשר אינו ראוי לכך מבלי שעמל ופיתח את עצמו. הוא ראה בקורח את הטיפוס הזה, שמקנא במעמדם הרם של משה ואהרון ומבקש גם לו מעמד עליון, מבלי שהדבר מגיע לו, ולאחר מכן שוב בנצרות שמבקשת מעמד שווה לעם ישראל, מבלי שהיא עמלה על תיקון הנפש והמידות באמת‏[2].

פרופ' שלום רוזנברג מפרש את הסיפור כעל ארכיטיפים של חברות אנושיות. הבל מסמל את החברה הטכנולוגית המשגשגת, שעמלת קשה לשפר את תנאי מחייתה, במטרה להגיע לחיי נוחות, רווחה ומותרות שיש בהם הרבה הבל, ואילו קין (שמשמעותו בעברית חנית), מסמל את החברות הלוחמות, הכובשות והביריוניות, שניסו לקטוף את הפירות המתוקים של החברות הטכנולוגיות מבלי לעמול עמל רב, בחוזק יד וברצחנות. ואת הבן השלישי שת כבן שמחפש את התיקון המוסרי והרוחני של החיים.[דרוש מקור]

פרשנים אחרים רואים את הסיפור כמייצג את העימות בין התרבות החקלאית - המתיישבת, המיוצגת על ידי קין עובד האדמה לבין תרבות הרועים הנוודים, המיוצגת בדמותו של הבל. בתקופת המיקרא נמצא העימות בין שתי צורות החיים האלה בשיאו. בסופו של דבר אנו יודעים כי התרבות החקלאית דחקה את רגלי תרבות הנוודים ולראיה שרוב אוכלוסיית העולם חיה כיום חיים של ישובי קבע. סיפור קין והבל בא לרמז כי הדבר נעשה בצורה כוחנית ותוך גילויי אלימות כלפי חברת הנוודים.[דרוש מקור]

בציורי כנסייה וכתבי יד נוצריים מימי הביניים מוצגים קין והבל כיהודים וכישו, כאשר בשני המקרים אח אחד קם על השני להרגו. בין סיפור קין והבל וסיפור צליבת ישו יש כמה קווים משיקים, הבאים לידי ביטוי באמנות זו: קבלת קרבן הבל על ידי האל, מקבילה להקרבת ישו על ידי האל עבור בני האדם; קימת האח הגדול על אחיו הצעיר מקבילה לרצון בני "הברית הישנה" להתנכל לבני "הברית החדשה"; קין זכה לאות קין, שהייתה טבועה בו, וכך גם היהודים, שנאלצו לענוד סמלים מזהים להיותם יהודים וכו'.

סיפורם של קין והבל שימש סמל לריב בין אחים:

  • שירו של דן פגיס על השואה "כתוב בעיפרון בקרון החתום" מבוסס על מעשה קין והבל, כאשר הבל מסמל את העם היהודי הנרדף.
  • בתקופת המאבק בתוך היישוב היהודי קודם הקמת מדינת ישראל כינו אנשי האצ"ל את יריביהם בשם "קין"‏[3].
  • המונח קייניזם שנטבע ב-1958 מייצג תופעה בתהליך גידול הצאצאים אצל מספר משפחות עופות שבה פוגע הגוזל הבוגר בגוזלים הצעירים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לאדם וחוה נולדו בנים ובנות רבים (על-פי המסורת, שלושים וששה במספר, אם כי מספרם המדויק אינו נזכר במקור), מתוכם שלושה נזכרים בשמם: קין, הבל ושת. מילדיהם, על פי גרסת המקרא, התפצלה האנושות כולה.
  2. ^ אורות, ישראל ותחייתו, ט"ו. ראו גם: יהושע ויצמן, קין, קרח והפוסט-מודרניזם. ראיית קרח כגלגול של קין מופיעה כבר בכתבי המקובלים.
  3. ^ כך למשל בכרוז שפרסם מנחם בגין בתקופת הסזון שנשא את הכותרת "עוד שלם נשלם לך, קין..." כמילות שירו של זאב ז'בוטינסקי משנת תרצ"ח, "כולה שלי".