כריסטין קילר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כריסטין קילר
Christine Keeler
לידה 22 בפברואר 1942
אוקסברידג', הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 4 בדצמבר 2017 (בגיל 75)
Princess Royal University Hospital, Locksbottom, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

כריסטין מרגרט קילר (באנגלית: Christine Margaret Keeler;‏ 22 בפברואר 1942 – 4 בדצמבר 2017) הייתה דוגמנית ונערת שעשועים אנגלייה. בעקבות פגישתה במועדון ריקודים עם האוסטאופת ואיש החברה סטיבן וורד נכנסה למעגלים חברתיים בהם הסתובבו אנשים רמי מעלה. בשיאה של המלחמה הקרה ניהלה מערכת יחסים עם שר הקבינט, ג'ון פרופיומו, וכן עם נספח הצי הסובייטי, יבגני איוואנוב. תקרית ירי בין שניים ממאהביה האחרים גרמה לעיתונות לחקור אותה, וחשפה כי מערכות היחסים שניהלה, עלולות לאיים על הביטחון הלאומי. בנאום בבית הנבחרים פרופיומו הכחיש כל התנהגות פסולה אך מאוחר יותר הודה ששיקר.

תקרית זו הכפישה את ממשלתו השמרנית של הרולד מקמילן ב-1963, במה שנודע בשם פרשת פרופיומו. על פי החשד, קילר הייתה זונה, מה שלא היה עבירה פלילית, וסטיבן וורד נמצא אשם בהיותו הסרסור שלה; משפטו נפתח לאחר המבוכה שנגרמה לממשלה. המשפט נחשב מאז לעיוות דין וכניסיון של הממסד להגן על עצמו.[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קילר נולדה באוקסברידג', מידלסקס. אביה, קולין שון קילר (שנודע מאוחר יותר כקולין קינג, 1921–1976), נטש את המשפחה ב-1945. היא גודלה על ידי אמה, ג'ולי אלן (לבית פיין, 1923–2012),[2] ואביה החורג, אדוארד הויס, בבית העשוי משני קרונות רכבת שהוסבו למבנה מגורים בכפר ברקשייר. בשנת 1951, בגיל 9, נשלחה קילר לבית הבראה בליטהמפטון מכיוון שמפקח הבריאות של בית הספר טען שהיא סובלת מתת תזונה.[3] היא עברה התעללות מינית בגיל ההתבגרות על ידי אביה החורג וחבריו.[4] בגיל 15 היא מצאה עבודה כדוגמנית בחנות שמלות בסוהו שבלונדון. בגיל 17 היא ילדה בן לאחר רומן עם סמל אפרו-אמריקאי בחיל האוויר של ארצות הברית. הילד נולד בטרם עת ב-17 באפריל 1959 ושרד שישה ימים בלבד.[5]

באותו קיץ עזבה קילר את ביתה, ושהתה זמן קצר בכפר סלאו עם חבר לפני שעברה ללונדון. בתחילה עבדה כמלצרית במסעדה ברחוב בייקר, שם פגשה את מורין אוקונור, שעבדה במועדון הקברט של מאריי בסוהו. היא הכירה את קילר לבעלים, פרסי מאריי, ששכר אותה כמעט מיד בתור נערת שעשועים וחשפנית.[6]

במועדון של מאריי היא פגשה את סטיבן וורד, אוסטאופת ואמן אנגלי. העיסוק שלו ואמנותו הביאו אותו להצלחה חברתית ניכרת, והוא רכש חברים חשובים רבים. השניים חיו במהרה יחד עם חזות חיצונית של זוג, אבל, לדבריה, זאת הייתה מערכת יחסים אפלטונית, לא מינית. באוטוביוגרפיה שלה, "סודות ושקרים", קילר טענה שוורד שימש כסוכן כפול, אשר קיים קשר עם שני חברים הבכירים ב-MI5 וה-KGB, והעביר סודות מדינה לרוסים.

פרשת פרופיומו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – פרשת פרופיומו

בסוף השבוע של 8–9 ביולי 1961 הכיר וורד את קילר לג'ון פרופיומו, שר המלחמה, במסיבת בריכה שהתקיימה בקליוודן, אחוזה בבקינגהאמשייר, שבבעלות ויקונט אסטור השלישי. פרופיומו החל ברומן קצר עם קילר. אורכה המדויק של מערכת היחסים שנוי במחלוקת. או שזו הסתיימה באוגוסט 1961, לאחר שפרופיומו הוזהר על ידי שירותי הביטחון מפני הסכנות האפשריות של חוג החברים של וורד, או שמערכת היחסים המשיכה עד דצמבר 1961.[7] בין חבריו האחרים של וורד, שאותם פגש פרופיומו לזמן קצר, היה נספח הצי הסובייטי וקצין מינהל המודיעין הראשי של ברית המועצות, יבגני איוואנוב. לדברי קילר, היא ואיבנוב ניהלו מערכת יחסים מינית קצרה.[8]

לאחר שמערכת היחסים שלה עם פרופיומו הסתיימה, קילר הייתה מעורבת מינית עם כמה גברים, בהם זמר הג'אז לאקי גורדון והמפיק המוזיקאי ג'וני אדג'קומב. בין שני הגברים שררה קנאה ניכרת; במריבה אחת ב-27 באוקטובר 1962, חתך אדג'קומב את פניו של גורדון בסכין.[9] כאשר קילר סיימה את מערכת היחסים עם אדג'קומב בדצמבר 1962, אדג'קומב הופיע בביתו של וורד בווימפול מיוז ב-14 בדצמבר, שם היא חיפשה מקלט זמני, וירה חמש יריות לעבר הבניין.[10] מעצרו ומשפטו שלאחר מכן הביאו את קילר לידיעת הציבור. מכאן החלה השערורייה המכונה "פרשת פרופיומו".[11] לאחר שהכחיש תחילה כל היכרות עם קילר, פרופיומו הודה בסופו של דבר ופרש מהממשלה ומהפרלמנט, מה שגרם מבוכה רבה לעמיתיו לממשלה שתמכו בו בעבר.[12][13] האקונומיסט נתן את הכותרת "משבר ראש הממשלה" לצד תמונה של קילר, ללא הסבר נוסף.[14]

צילום דיוקנה על ידי הצלם לואיס מורלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשיאה של פרשת פרופיומו ב-1963, הצטלמה קילר לתמונה שצולמה על ידי לואיס מורלי. הצילום, באולפן בקומה הראשונה של פיטר קוק Establishment Club, נועד לקדם את הסרט "The Keeler Affair", שמעולם לא יצא לאקרנים בבריטניה. קילר לא רצתה להצטלם בעירום, אבל מפיקי הסרט התעקשו. מורלי שכנע את קילר לשבת על כיסא שגבו מופני לחזית, כך שבעוד מבחינה טכנית היא תהיה עירומה, גב הכיסא יסתיר את רוב גופה. קילר סיפרה להיסטוריון טים בנסון ב-2007 שהיא לא הייתה עירומה ולבשה תחתונים במהלך כל הצילום.[15] [16]

התמונה הקפיצה את מכירות דגם הכיסא (כיסא מס' 7) של ארנה יאקובסן, למרות שהכיסא בו נעשה שימוש היה חיקוי של דגם זה, כדי למנוע הפרת זכויות יוצרים. הכיסא מוצג כעת במוזיאון ויקטוריה ואלברט.[15]

קילר בדרכה לבית המשפט בספטמבר 1963

בהזדמנות אחרת הסכימה קילר להצטלם בעירום.[17]

הרשעתה בשבועת שקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-18 באפריל 1963, הותקפה קילר בביתו של חבר. היא האשימה את לאקי גורדון, שנעצר והואשם. במשפטו, שהחל ב-5 ביוני, הוא טען כי חפותו תתברר על ידי שני עדים אשר, כך מסרה המשטרה לבית המשפט, לא ניתן היה למצוא אותם. ב-7 ביוני, בעיקר על פי עדויותיה של קילר, נמצא גורדון אשם ונידון לשלוש שנות מאסר.[18] בשלב זה החל משפטו של וורד, וקילר הייתה עדת התביעה הראשית. [19]

משפטו של וורד,[20] שהתנהל בין 22 ל-31 ביולי 1963, אופיין כ"פעולת נקמה פוליטית" על המבוכה שנגרמה לממשלה. הוא הואשם בכך שהוא חי מרווחים לא מוסריים שהרוויח מניצולן של קילר ומנדי רייס-דייוויס, בהתבסס על כספים להוצאות משק הבית או להחזרי הלוואות שהשתיים העבירו לוורד בזמן שחיו איתו. הרווחים של וורד כאוסטאופת היו 5,500 ליש"ט בשנה (כ־120,000 ליש"ט בערכי 2020) בזמן שהתשלומים הקטנים הללו נעשו.[21] לאחר דברי סיכום עוינים מהשופט, וורד הורשע, אך לפני שהמושבעים נתנו את דינם, הוא נטל מנת יתר ומת לפני שניתן היה לגזור את דינו.[22] בימים האחרונים של משפטו של וורד, הרשעתו בתקיפה של גורדון בוטלה על ידי בית המשפט לערעורים כאשר עדיו הנעדרים נמצאו והעידו כי העדויות שמסרה קילר היו שקריות באופן מהותי.[23][24] קילר הועמדה לדין באשמת עדות שקר בפני השופט סר אנתוני הוק,[25] ובדצמבר 1963 הודתה באשמה ונידונה לתשעה חודשי מאסר, שמהם ריצתה שישה חודשי מאסר.[26][27]

לאחר הפרשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

A photograph of a woman with shoulder-length brown hair facing the viewer and looking slightly to the right while wearing a white shirt with a floral print
קילר (בגיל 46) דנה בפרשת פרופיומו ב-1988

לאחר שחרורה מהכלא ב-1964, קילר ניהלה שתי מערכות נישואים קצרות, לג'יימס לוורמור בשנים 1965-66[28] ולאנתוני פלאט בשנים 72–1971. נולד לה ילד מכל בעל, את הבכור גידלה בעיקר אמה של קילר, ג'ולי. קילר חיה בעיקר לבדה בעשורים האחרונים של חייה. רוב הסכום הנכבד שהרוויחה מסיפוריה שמכרה לעיתונים פוזר אצל עורכי הדין. היא אמרה שבשנות ה-70 "לא חייתי, שרדתי".[29] באחד מהראיונות שנתנה היא טענה שהרתה כתוצאה ממערכת היחסים שלה עם פרופיומו ובעקבות כך עברה הפלה.[30] הדיוקן שלה, שצויר על ידי וורד, נרכש על ידי גלריית הדיוקנאות הלאומית ב-1984.[31]

ב-1988 הופיעה קילר בסרטון התדמית של בריאן פרי לסינגל "Kiss and Tell" (נכלל במקור באלבום הסולו השביעי של פרי, Bête Noire, ב-1987) עם מנדי רייס-דייוויס.

מותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-5 בדצמבר 2017, הודיע בנה של קילר, סימור פלאט, כי אמו "נפטרה אתמול בלילה בערך בשעה 23:30" בבית החולים האוניברסיטאי המלכותי פרינסס בלוקסבוטום, בברומלי, לונדון.[32] קילר הייתה חולה במשך כמה חודשים. היא סבלה ממחלת ריאות חסימתית כרונית[32] והייתה בת 75 במותה. הלווייתה התקיימה ב-16 בדצמבר בקרמטוריום מערב לונדון בבית הקברות קנסל גרין.[33]

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

איבון בקינגהאם גילמה את קילר בסרט האסור "The Keeler Affair" משנת 1963.

בסרט מ-1989 על פרשת פרופיומו, "סקנדל", השחקנית ג'ואן ויילי גילמה את קילר.

במחזמר של אנדרו לויד ובר, "סטיבן וורד", שעלה בתיאטרון אלדוויץ' ב-2013, גילמה את קילר השחקנית שרלוט ספנסר . [34]

השחקנית גאלה גורדון גילמה את דמותה של קילר במהלך העונה השנייה של סדרת הדרמה "הכתר" בהפקת שירות ההזרמה נטפליקס ב-2017.

סופי קוקסון גילמה את קילר בסדרה "המשפט של כריסטין קילר", מיני סדרה בת שישה חלקים שהוקרנה ב-BBC One מ-2019 עד 2020.[35]

במימון מועצת האמנויות אנגליה ומועצת האמנויות של ויילס, נפתחה תערוכה בשם "Dear Christine" בניוקאסל על הטיין ביוני 2019.[36] התערוכה הוצגה גם בסוונסי[37] באוקטובר 2019, בערים נוספות, והסתיימה ב-Arthouse1 בלונדון בפברואר 2020.[38] הפרויקט בן ארבע שנים מאת האמנית/אוצרת פיון ווילסון מציג עבודה של 20 נשים אמניות "על מנת להציב פרספקטיבה נשית על נרטיב שהוביל ברובו גברים".[39] התערוכה תוארה על ידי העיתונאית והסופרת ג'ולי בורצ'יל כ"דבר של יופי ללא אכזריות".[40] המבקר והסופר איאן מקיי כתב, "בכמה דרכים חשובות, כריסטין היקרה, התערוכה, מבקשת בכוונה נעלה כלשהי להציל את דמותה וניסיונה של כריסטין ולעבד אותה מחדש, להציל אותה מהעמוד הראשון של העיתון שנחרט בתודעה".[41]

בקיץ 1963 יצא הסינגל "כריסטין", של המוזיקאי ג'ויס בלייר, תחת השם הבדוי 'מיס X', שעשה פרודיה על קשריה של קילר עם ג'ון פרופיומו. הסינגל הגיע למקום ה-37 במצעד הסינגלים הבריטי למרות שנאסר להשמעה על ידי BBC בשל הנושא שלו.[42]

קריסטין קילר מוזכרת בשיר "שיעורי פסנתר" מתוך האלבום Stupid Dream מ-1999 של פורקיופיין טרי. הרומן שלה עם פרופיומו מכונה "סקס פוליטי בריטי" בשירו של בילי ג'ואל "We Didn't Start the Fire" מהאלבום "Storm Front" מ-1989.

כריסטין קילר מוזכרת בהומור בשיר "Post World War Two Blues" מתוך האלבום "Past, Present and Future" משנת 1973 של אל סטיוארט.

פרסומים אודות קילר והפרשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאת קילר

  • Keeler, Christine; Meadley, Robert (1985). Sex Scandals. Xanadu. ISBN 0-947761-03-9.
  • Keeler, Christine (1989). Scandal!. London: Xanadu. ISBN 0-947761-75-6. (basis for the eponymous 1989 film.){{cite book}}: תחזוקה - ציטוט: postscript (link)
  • Basini, Richard; Keeler, Christine (1989). The Businessperson's Guide to Intelligent Social Drinking. Congdon & Weed. ISBN 0-312-92070-9.
  • Keeler, Christine; Ivanov, Yevgeny; Sokolov, Gennady (1992). The Naked Spy. Blake. ISBN 1-85782-092-4.
  • Keeler, Christine; Thompson, Douglas (2001). The Truth at Last: My Story. London: Sidgwick & Jackson. ISBN 0-283-07291-1.
  • Keeler, Christine; Thompson, Douglas (2012). Secrets and Lies. London: John Blake. ISBN 978-1-84358-755-2. (updated version of 2001 book.){{cite book}}: תחזוקה - ציטוט: postscript (link)

על ידי אחרים

  • Hanks, Tara (2004). Wicked Baby. PADB. ISBN 1-904929-45-1.
  • Nicholas, Paul; Holt, Alex; Adams, Gill (2007). Keeler. Stage Production. [ISBN unspecified]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא כריסטין קילר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "BBC Two – Keeler, Profumo, Ward and Me" (באנגלית בריטית). BBC. אורכב מ-המקור ב-4 באפריל 2021. נבדק ב-2020-02-10. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ "Timeline". Christine Keeler. Seymour Platt. נבדק ב-4 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ Kynaston 2009, p. 28.
  4. ^ "Obituary: Christine Keeler". BBC News. 2017-12-05. אורכב מ-המקור ב-12 ביוני 2018. נבדק ב-2017-12-06. {{cite news}}: (עזרה)
  5. ^ Knightley & Kennedy 1987, pp. 53–54.
  6. ^ Knightley & Kennedy 1987, pp. 55–57.
  7. ^ Irving et al. 1963, pp. 49–53.
  8. ^ Knightley & Kennedy 1987, pp. 66–70, 86–87.
  9. ^ Davenport-Hines 2013, pp. 252–53, 258.
  10. ^ Irving et al. 1963, p. 75.
  11. ^ Young 1963, pp. 9–11.
  12. ^ Young 1963, pp. 18, 24–25.
  13. ^ המיניסטר התפטר בגלל הדוגמנית, מעריב, 6 ביוני 1963
  14. ^ Young 1963, p. 36.
  15. ^ 1 2 "Christine Keeler Photograph: A Modern Icon". vam.ac.uk. 15 ביוני 2011. אורכב מ-המקור ב-10 בינואר 2014. נבדק ב-2 בפברואר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  16. ^ "The Keeler Affair (1963)". bbfc.co.uk. אורכב מ-המקור ב-6 בדצמבר 2017. נבדק ב-19 ביוני 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  17. ^ הזמנה לכריסטין, "העולם הזה", גיליון 1576 מ-15 בנובמבר 1967, עמוד 19
  18. ^ Irving et al. 1963, p. 148.
  19. ^ Irving et al. 1963, pp. 193–94.
  20. ^ החל משפטו של ד"ר וורד; כריסטין קילר: "לא הייתי פרוצה", למרחב, 23 ביולי 1963
  21. ^ Robertson 2013, pp. 80–81.
  22. ^ Knightley & Kennedy 1987, pp. 243–47.
  23. ^ Robertson 2013, pp. 92–95, 101.
  24. ^ רפאל בשן, כריסטין חזרה, "לאקי" זוכה, מעריב, 31 ביולי 1963
  25. ^ כריסטין קילר הואשמה בשבועת שקר, למרחב, 30 באוקטובר 1963
  26. ^ Knightley & Kennedy 1987, p. 252.
  27. ^ כריסטין קילר למאסר, דבר, 8 בדצמבר 1963
  28. ^ כריסטין קילר התחתנה בחשאי, מעריב, 24 באוקטובר 1965;
    כריסטין קילר עזבה את בעלה, מעריב, 16 בינואר 1966
  29. ^ Knightley & Kennedy 1987, p. 256.
  30. ^ Keeler & Thompson 2012, pp. 123, 134.
  31. ^ Summers & Dorril 1989, p. 311.
  32. ^ 1 2 Davies, Caroline (5 בדצמבר 2017). "Christine Keeler, former model at heart of Profumo affair, dies at 75". The Guardian. אורכב מ-המקור ב-16 בדצמבר 2017. נבדק ב-5 בדצמבר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  33. ^ אתר למנויים בלבד Harry Mount, ‏Freed from her demons, Sixties icon Christine Keeler is laid to rest, The Telegraph, 16 December 2017
  34. ^ "Casting Announced for World Premiere of Andrew Lloyd Webber's Stephen Ward". Playbill. 6 בספטמבר 2013. אורכב מ-המקור ב-5 באוקטובר 2013. נבדק ב-2 בפברואר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  35. ^ "The Trial of Christine Keeler". BBC One. אורכב מ-המקור ב-18 בדצמבר 2019. נבדק ב-18 בדצמבר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  36. ^ "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-3 בינואר 2020. נבדק ב-3 בינואר 2020. {{cite web}}: (עזרה); (עזרה)
  37. ^ "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-3 בינואר 2020. נבדק ב-3 בינואר 2020. {{cite web}}: (עזרה); (עזרה)
  38. ^ "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-3 בינואר 2020. נבדק ב-3 בינואר 2020. {{cite web}}: (עזרה); (עזרה)
  39. ^ Garageland, issue 22, "Difficult Women", October 2018, ISSN 1749-9267.
  40. ^ "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-3 בינואר 2020. נבדק ב-3 בינואר 2020. {{cite web}}: (עזרה); (עזרה)
  41. ^ "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-18 ביוני 2019. נבדק ב-3 בינואר 2020. {{cite web}}: (עזרה); (עזרה)
  42. ^ "Miss X". אורכב מ-המקור ב-28 בינואר 2021. נבדק ב-4 באפריל 2021. {{cite web}}: (עזרה)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=כריסטין_קילר&oldid=37424302"