האקונומיסט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Internet-news-reader.svg The Economist
לוגו האקונומיסט.png
תדירות שבועון
סוגה חדשות
בעלים האקונומיסט גרופ
עורך ג'ון מיקלת'ווייט
שפה אנגלית
מערכת לונדון, אנגליה
תפוצה מעל 1.3 מיליון עותקים בשבוע
www.economist.com
שער גיליון השבועון מיום 11 באפריל 2005.

האקונומיסט (באנגלית: The Economist) הוא שבועון חדשות בבעלות "קבוצת האקונומיסט" שמרכזו בלונדון (אם כי האקונומיסט מקפיד לקרוא לעצמו "עיתון" - newspaper - ולא שבועון או מגזין). הגיליון הראשון יצא לאור בספטמבר 1843 במטרה ליטול חלק "בתחרות הקשה בין החוכמה, השואפת להתקדם, לבין הבורות הפחדנית והבלתי־ראויה החוסמת את קדמתנו". לשבועון משרדי מערכת בקרוב לעשרים ערים ברחבי העולם, והוא נחשב לאחד העיתונים החשובים והמשפיעים בעולם.

בשנת 2004 הגיעה תפוצתו למיליון עותקים בשבוע, כמחציתם נמכרו בצפון אמריקה.

מאפייניי האקונומיסט[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאפיין בולט של האקונומיסט הוא העובדה שהמאמרים אינם חתומים. הכתיבה היא מערכתית, ומייצגת את עמדת העיתון ולא את עמדת הכותב. רק כתבות בחלק מהמוספים המיוחדים וכן מאמרי אורח מאת מדינאים, מדענים וכדומה, חתומים על ידי הכותבים. העיתון אינו מפרסם ראיונות אלא משלב בכתבות ציטוטים רלוונטיים מתוך ראיונות שמקיימים הכותבים. הכתבות מלוות תמיד בניתוח ופרשנות של העובדות.

למרות שמו, האקונומיסט אינו שבועון כלכלי גרידא אלא שבועון חדשות ואקטואליה. הוא עוסק בהרחבה בחדשות מרחבי העולם, עולם העסקים, כלכלה ופיננסים, וכן יש בו גם מדורים בענייני מדע וטכנולוגיה, ספרות ואמנות. סגנון הכתיבה שלו מצטיין באנגלית קולחת ובהירה וברמה אינטלקטואלית גבוהה. כמו כן הוא ידוע בשימוש מדוד בהומור בריטי יבש. מדריך הסגנון של האקונומיסט הוא אחד הפופולריים בעולם.

פעם בשנה, בגיליון חג המולד וראש השנה האזרחית, מפרסם העיתון גיליון חגיגי כפול שבו מופיעות כתבות בעניינים שאינם קשורים ישירות למאורעות אקטואליים: כך, למשל, בגיליון דצמבר האחרון של 2006 התפרסמו כתבות בנושא נקניקים, כותנה, אושר וכיצד למדוד אותו, מטאוריטים, האיים המלדיביים, מוזיקת קאנטרי, אמנות השיחה, חרם הסוכר במאה ה-19, סחר בתינוקות, שדות תעופה ברוסיה, בית לחם ונושאים "מיוחדים" אחרים.

האקונומיסט נודע במדד ביג מק שהוא מפרסם - שמשווה את מחירו של המבורגר "ביג מק" של מקדונלד'ס במדינות שונות בעולם, כדרך להשוואת כוח הקנייה של המטבעות השונים.

האידאולוגיה של האקונומיסט[עריכת קוד מקור | עריכה]

באקונומיסט מתפרסמים מאמרי מערכת (המכונים Leaders) וחמישה מדורי דעות, העוסקים בבריטניה, באירופה, בארצות הברית ובכלכלה והחל משנת 2012 גם בסין.‏[1]. העיתון מביע עמדות ברורות בנושאים רבים, ולפני בחירות חשובות מעניק את תמיכתו לאחד המועמדים, לא לפני שניתח את המועמדים השונים ונימק את בחירתו.

האקונומיסט מייצג קו כלכלי ליברלי, התומך בכלכלת שוק. גם בתחום החברתי העיתון מייצג מדיניות ליברלית, ותומך בחופש הפרט, ובהתערבות מינימלית של הממשלה בחיי האזרח. בין השאר, תומך האקונומיסט בלגליזציה של סמים (קלים וקשים), נישואים חד-מיניים, התנגדות מוחלטת לעינויים, סיוע למדינות העולם השלישי (תוך תגמול ממשלות דמוקרטיות ורפורמיסטיות). האקונומיסט תמך ביציאה למלחמה בעיראק, אך בבחירות 2004 לנשיאות ארצות הברית תמך במועמדותו של ג'ון קרי. האקונומיסט תומך בהצטרפותה של בריטניה לגוש האירו, אך רק כאשר יבשילו התנאים לכך. כמו כן הוא הביע התנגדות נחרצת לחוקה האירופית שעמדה למשאל-עם ב-2005, ומרבה לבקר את מדינות האיחוד האירופי (להוציא בריטניה הליברלית) על שוקי העבודה הבלתי-גמישים שלהן והמדיניות החקלאית המשותפת. בבחירות האחרונות בבריטניה תמך בלייבור, ובבחירות האחרונות בגרמניה תמך ב־CDU, מפלגתה של אנגלה מרקל. האקונומיסט ביקורתי כלפי ישראל ומדיניותה כלפי הפלסטינים, אך אינו תומך בסנקציות נגדה, וקורא לפתרון מדיני ופירוק החמאס וחזבאללה מנשקם. העיתון ביקורתי מאוד גם כלפי הרשות הפלסטינית ומדינות ערב והוקיע את יאסר ערפאת כמנהיג מושחת התומך בטרור.

בשנת 2001 תבע ראש ממשלת איטליה סילביו ברלוסקוני את האקונומיסט לדין, לאחר שהעיתון, בסדרת מאמרים חריפים, קבע כי ברלוסקוני אינו מתאים להיות ראש ממשלה בשל ניגודי אינטרסים ואי־סדרים חמורים לכאורה‏[2].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ [1], האקונומיסט מכריז על סין כמעצמה
  2. ^ About our open letter to Italy's prime minister, באתר האקונומיסט, 31 ביולי 2003