לאופולדו גלטיירי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לאופולדו גלטיירי
(15 ביולי 1926; בואנוס איירס
 - 12 בינואר 2003; בואנוס איירס) (בגיל 76)
שם בשפת המקור Leopoldo Galtieri
מדינה ארגנטינה
נשיא ארגנטינה ה-44
תקופת כהונה 22 בדצמבר 1981 - 18 ביוני 1982 (25 שבועות ו-4 ימים)
הקודם בתפקיד רוברטו אדוארדו ויולה
הבא בתפקיד ריינלדו ביניונה

לאופולדו פורטונטו גלטיירי קסטליספרדית: Leopoldo Galtieri;‏ 15 ביולי 1926 - 12 בינואר 2003) היה איש צבא ארגנטינאי, מראשי החונטה הצבאית שהובילה את ההפיכה הצבאית בשנת 1976 נגד הנשיאה איסבל פרון. הוא כיהן כנשיא ארגנטינה מדצמבר 1981 עד ליוני 1982, הוא פוטר מן הנשיאות בעקבות כשלונו במלחמת פוקלנד מול בריטניה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלטיירי נולד למשפחה ענייה ממוצא איטלקי, בגיל 17 נרשם ללימודי הנדסה אזרחית באקדמיה הצבאית הלאומית של ארגנטינה ועם סיום לימודיו עסק בתפקיד זה בצבא, בשנת 1975 מונה למפקד חיל ההנדסה בצבא, בעת התרחשות ההפיכה הצבאית נגד משטרה של איסבל פרון בשנת 1976 היה מתומכיה הנלהבים, בשנת 1977 קיבל דרגת אלוף ובשנת 1980 מונה למפקד הצבא.

תקופת כהונתו הייתה תקופה של דיכוי נגד מפלגות ואיגודים שהתנגדו לשלטון הצבא, כמו כן התרחשו מקרים של מעצר אזרחים ורציחתם, במרץ 1981 התקבל גלטיירי בארצות הברית וממשלו של רייגן התייחס אליו בחיוב בשל תמיכתו בהם במלחמה הקרה, כראש הצבא תמך בארגוני הקונטראס בניקרגואה, אימן אותם וארגן להם משלוחי נשק ותמיכה כספית, בדצמבר 1981 מונה לנשיא ארגנטינה לאחר שהנשיא המכהן רוברטו אדוארדו ויולה הודח על ידי החונטה, הוא המשיך לכהן במקביל כמפקד הצבא, בתקופת נשיאותו ערך רפורמות פוליטיות והתיר תחת מגבלות ביטוי של ההתנגדות למשטר הצבאי.

באפריל 1982 כבש צבא ארגנטינה את איי פוקלנד שנשלטו אז בידי בריטניה ושהשליטה עליהם הייתה במחלוקת חריפה בין שתי המדינות, רוב מדינות העולם ובהם ארצות הברית גינו את ארגנטינה על הפלישה, בארגנטינה עצמה נערכו הפגנות תמיכה בגלטיירי, ביוני 1982 פתחה בריטניה במבצע צבאי להשבת האיים לידיה וכבשה אותם, מספר ימים לאחר התבוסה של ארגנטינה סולק גלטיירי מהשלטון, כשנה לאחר מכן עם השבת הדמוקרטיה לארגנטינה הואשם בפני בית דין צבאי על הפרת זכויות אדם ועל ניהול כושל של המלחמה בפוקלנד, בשנת 1986 נמצא אשם בעניין המלחמה בפוקלנד וקיבל עונש מאסר ל-12 שנים, בשנת 1988 בעודו מרצה את עונש המאסר נשללו כל דרגתותיו הצבאיות, שנה לאחר מכן קיבל חנינה מהנשיא קרלוס מנם ושוחרר.

ביולי 2002 נפתחה נגדו חקירה בעניין פשעים שביצע בשנות ה-70 המאוחרות נגד אזרחים והוא הושם במעצר בית[1], באותה שנה התגלתה אצלו סרטן הלבלב וב-12 בינואר 2003 מת מן המחלה בבית חולים בבואנוס איירס.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


נשיאי ארגנטינה
ברנרדינו ריבדביהויסנטה לופס אי פלאנסחוסטו חוסה דה אורקיסהסנטיאגו דרקיחואן פדרנרהברטולומה מיטרהדומינגו סרמיינטוניקולאס אבז'נדהחוליו רוקהמיגל חוארס סלמןקרלוס פלגרינילואיז סאנס פניהחוסה אבריסטו דה אוריבורוחוליו רוקהמנואל קינטנהחוסה פיגרואה אלקורטהרוקה סאנס פניהויקטורינו דה לה פלאסהאיפוליטו איריגוז'ןמרסלו טורקואטואיפוליטו איריגוז'ןחוסה פליקס אוריבורואגוסטין פדרו חוסטורוברטו מריה אורטיסרמון קאסטיז'וארתורו ראוסוןפדרו פאבלו רמירסאדלמירו פארלחואן דומינגו פרוןאדוארדו לונארדיפדרו אאוחניו ארמבורוארתורו פרונדיסיחוזה מריה גידוארתורו איליהחואן קרלוס אונגאנייהרוברטו לווינגסטוןאלחנדרו אגוסטין לנוסההקטור חוסה קמפורהראול אלברטו לסטיריחואן דומינגו פרוןאיסבל פרוןחורחה רפאל וידלהרוברטו אדוארדו ויולהלאופולדו גלטייריריינלדו ביניונהראול אלפונסיןקרלוס מנםפרננדו דה לה רואהאדולפו רודריגס סאהאדוארדו דואלדהנסטור קירשנרכריסטינה פרננדס דה קירשנר חותם נשיאי ארגנטינה