קרלוס מנם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קרלוס מנם
נשיא ארגנטינה ה-50
Carlos menem.jpg
קרלוס מנם, 1999
קודם ראול אלפונסין
יורש פרננדו דה לה רואה
תחילת כהונה 8 ביולי 1989
סוף כהונה 10 בדצמבר 1999
תאריך לידה 2 ביולי 1930
מקום לידה אניז'אקו, ארגנטינה
מפלגה (PJ) המפלגה הפרוניסטית
שם בשפת אם Carlos Saúl Menem

קרלוס מנםספרדית: Carlos Saúl Menem[1]; נולד ב-2 ביולי 1930) הוא פוליטיקאי ארגנטינאי, שכיהן כנשיא ארגנטינה מטעם המפלגה הפרוניסטית (החוסטיסיאליסטית) בשנים 1989 - 1999 ובהמשך כסנאטור מטעם פרובינציית לה ריוחה. מנם נידון לשבע שנות מאסר לאחר שהורשע בהברחת נשק[2]

רקע אישי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנם נולד למשפחה מוסלמית ממוצא סורי בעיירה אניז'אקו שבפרובינציית לה ריוחה. הוא למד משפטים באוניברסיטת קורדובה והיה לתומך של חואן פרון. מנם פעל למען אסירים פוליטיים ונעצר ב-1957 בגלל תמיכתו במאבק אלים נגד השלטון הרודני של פדרו אוחניו אראמבורו.

עד 1994 התירה חוקת ארגטינה רק לנוצרים קתולים להתמודד בבחירות לנשיאות הרפובליקה. מנם המיר את דתו לנצרות, אך הוא שמר על קשרים עם מולדת הוריו. ב-1964 הוא נסע לסוריה, שם פגש את סולמה פטימה יומה, גם היא ארגנטינאית ממוצא סורי, והשניים נישאו ב-1966. סולמה נותרה מוסלמית בדתה. השניים התגרשו ב-1991 במהלך כהונתו של מנם כנשיא. ב-2001 נישא מנם שנית לאישה הצעירה ממנו ב-35 שנים.

קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר קריירה כעורך דין נבחר מנם למושל פרובינציית לה ריוחה. לאחר ההפיכה הצבאית של 1976 נעצר מנם והחזק במאסר עד 1981. באוקטובר 1983, לאחר קריסת הרודנות הצבאית, מנם נבחר שנית למושל הפרובינצייה.

ב-1989 זכה מנם במועמדות מפלגתו לנשיאות הרפובליקה. מסע הבחירות שלו כלל הבטחות מעורפלות ל"מהפכה פרודוקטיבית" והעלאות בשכר, שכוונו אל מעמד הפועלים, המהווה קהל הבוחרים המסורתי של המפלגה הפרוניסטית. מנם זכה בבחירות ב-47% מקולות הבוחרים ומונה לנשיא הרפובליקה במקומו של ראול אלפונסין, שהיה הנשיא הנבחר הראשון לאחר השבת הדמוקרטיה בתום שלטון הכת הצבאית ב-1983.

מדיניות כלכלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנם נכנס לארמון הנשיאות, "הבית הוורוד" (La Casa Rosada) בבואנוס איירס, בעיצומו של משבר כלכלי כבד שלווה בהיפר-אינפלציה ומיתון. שר האוצר החדש שמינה, דומינגו קאוואלו נקט שורה של רפורמות כלכליות והצמיד את ערכו של מטבע הפסו הארגנטינאי לדולר האמריקאי.

הפרטה של שירותים ציבוריים, ובהם האנרגיה, הדואר, הטלפון, הגז, החשמל והמים, וזרימה מסיבית של השקעות זרות סייעו לריסון האינפלציה (מכ-5,000% בשנה בסוף שנות השמונים לכמעט אפס בראשית שנות התשעים) ולשיפור בכלכלה, אבל במחיר של אבטלה כבדה.

ב-1991 סייע מנם להקמת איחוד המכס הדרום-אמריקאי, מרקוסור (Mercosur). הצלחת מדיניותו הכלכלית של מנם הזניקה את ארגנטינה לצמרת המדינות הצומחות באמריקה הלטינית. התוצר הגולמי המקומי של ארגנטינה גדל ב-35% משנת 1990 עד 1994). בנובמבר 1994 הוזמן מנם לשאת דברים בפני מושב משותף של שני בתי הקונגרס האמריקאי בוושינגטון.

מנם נבחר מחדש לכהונה נוספת כנשיא בבחירות שהתקיימו ב-1995 ברוב של 43%.

ההצלחה של קיבוע הפסו לשער הדולר ביחס של אחד לאחד נתקלה בקשיים הולכים וגוברים החל מ-1995 לאחר שהדולר החל להתחזק בשווקים הבינלאומיים. החוב החיצוני הגדול גרם אף הוא לבעיות, ומשברים פיננסיים במדינות אחרות (מקסיקו, מזרח אסיה ורוסיה) הובילו לעליית שערי הריבית.

לאחר תום כהונתו התחולל המשבר הכלכלי החמור של 2002, שהוכיח לדעת רבים כי השילוב של שער המרה קבוע לפסו והגרעונות הגדולים לא היוו פתרון לקשיים הכלכליים של ארגנטינה אלא רק חיפו עליהם באופן זמני.

פוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממשלו של מנם חידש את היחסים הדיפלומטיים עם בריטניה, שנותקו בזמן מלחמת פוקלנד ב-1982. כמו כן, יותר מ-20 סוגיות בנוגע לקו הגבול בין ארגנטינה לצ'ילה יושבו בדרכי שלום.

ב-1994 הצליח מנם להביא לשינוי החוקה, כך שתתיר לו לעמוד לבחירה מחדש ב-1995.

אחת ההחלטות השנויות ביותר במחלוקת שקיבל מנם הייתה הענקת החנינה לחורחה רפאל וידלה, אמיליו מאסרה, לאופולדו גאלטיירי ומנהיגים אחרים של הכת הצבאית ששלטה בארגטינה בשנים 1976 - 1983.

מנם הורה על הדיכוי בכוח של התקוממות בשורות הצבא בדצמבר 1990, ובכך שם קץ למעורבות הצבא בחיים הפוליטיים של הרפובליקה. מנם אף ביצע קיצוצים דרסטיים בתקציב הצבא וביטל את גיוס החובה ב-1994.

ב-1999 נכשל מנם בניסיונו לרוץ לכהונה שלישית כנשיא, לאחר שמועמדותו נפסלה. מועמד האופוזיציה פרננדו דה לה רואה זכה בנשיאות לאחר שגבר על אדוארדו דואלדה, מועמד מפלגתו של מנם.

מנם ניסה שוב להיבחר לנשיא ב-2003 ואף זכה במספר הרב ביותר של קולות הבוחרים בסיבוב הראשון (25%). מנם העריך שבסיבוב הבחירות השני הוא יובס והחליט להסיר את מועמדותו. יריבו, נסטור קירשנר זכה בנשיאות.

ב-2004 הקים מנם סיעה חדשה במסגרת המפלגה הפרוניסטית. בבחירות לפרמנט ב-2005 זכה מנם במושב המיעוט בסנאט מטעם פרובינציית לה ריוחה. תוצאה זו נתפסה כתבוסה וכאות לקץ כוחו הפוליטי בפרובינציית הבית שלו.

האשמות בשחיתות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנות שלטונו של מנם היו רצופות בהאשמות בשחיתות.

ביוני 2001, לאחר סיום תפקידו כנשיא, נעצר מנם בחשד למעורבות בשערוריית ייצוא נשק לאקואדור ולקרואטיה ב-1991 וב-1996. הוא הוחזק במעצר בית עד נובמבר. הוא כפר בהאשמות בבית המשפט באוגוסט 2002. דווח כי מנם החזיק יותר מ-10 מיליון דולר בחשבונות בנק בשווייץ. עם זאת, הבנקים השווייציים והרשויות הכחישו דיווחים אלה. בעקבות חשדות אלה עקרו מנם ואשתו השנייה לצ'ילה. הרשויות בארגנטינה ביקשו את הסגרתו בחשד למעילה, אולם בית המשפט העליון של צ'ילה דחה את בקשת ההסגרה.

בדצמבר 2004 חזר מנם לארגנטינה לאחר שבוטלו צוי המעצר נגדו. הוא עדיין נאשם במעילה ובאי-דיווח על אחזקת כספים מחוץ לארגטינה בניגוד לחוק. למרות זאת, מנם הביע את כוונתו להתמודד שוב בבחירות לנשיאות ב-2007.

פיגועי הטרור בבואנוס איירס[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך שנות כהונתו של מנם אירעו בבואנוס איירס שני פיגועי הטרור הקשים ביותר בתולדות ארגטינה - הפיגוע בשגרירות ישראל בארגנטינה ב-1992 שבו נהרגו 29 בני אדם, והפיגוע בבניין הקהילה היהודית בארגנטינה ב-1994 שבו נהרגו 85 בני אדם. מקורות שונים, ובהם ראשי הקהילה היהודית בבואנוס איירס, טוענים שמאחורי הפיגועים עמדו ארגוני טרור שבסיסם בלבנון ופועלים בחסות איראן.

למרות שמנם התבטא בפומבי באופן אוהד כלפי הקהילה היהודית וכלפי ישראל ואף הבטיח לפעול למעצרם של האחראים לפיגועים, הופנו כלפיו האשמות שהיטה את החקירות המשטרתיות מהכיוון האיראני, שעלול היה להצביע על מעורבות איראן בייזום ותכנון הפיגועים. ב-2002 נטען על ידי עריק איראני למערב, שמנם קיבל 7 מליון ליש"ט שוחד מהאיראנים על מנת לאפשר את הפיגועים ולמנוע סיוע בעקבותיהם‏[3]. ב-2004 התברר, שהשופט-החוקר, שעסק במשך עשר שנים בחקירת הפיגועים, חואן חוסה גלאנו, נתן שוחד על פי הוראות מממשלו של מנם, לאחד החשודים, כדי שיפליל קצינים במשטרת בואנוס איירס. ב-2006 העיד מי שהיה ראש מזכירות המודיעין הממלכתי בממשל מנם, הוגו אנסורגי, כי מנם הורה על מתן השוחד תוך שימוש בכספי ציבור. עד כה לא הושלמה חקירת הפיגועים.

ב-2009 הוסרה חסינותו של מנם - אז בן ה-79, והוא הואשם בשיבוש הליכי החקירה בעניין פיגועי הטרור‏[4] בעקבות תביעת עורכי הדין (היהודים) שנותרו לטפל בסוגיה מטעם משרד המשפטים הארגנטינאי, אך בית המשפט בארגנטינה לא הצליח להוכיח את הטענות, זאת, למרות שהתביעה טענה כי נמצאו 58 קלטות מחוקות, ועדויות שונות.

אירן וכן ארגון החזבאללה מצידם טענו שכל הטענות נגדם, זיהוי הנהג המפגע, ואפילו עצם אופן הפיגוע - כפיגוע רכב אינם נכונים. בפרט הם טוענים שהוכח שסוכן הרכב הנאשם בסיוע לפיגוע, הודח להעיד עדות שקר לגבי המפגעים.

ב-2011 באתר ויקיליקס פורסמו שדרים מארצות הברית המורים לתביעה בארגנטינה להפסיק לחקור את הפרשה.

הדעות בקרב הקהילה היהודית בארגנטינה חלוקות כיום. ארגון נפגעי הפיגועים מאשים גם אישים יהודים בעלי עסקים נרחבים עם ארגנטינה, דוגמת רוברטו (ראובן עזרא) ברכה, נשיא איגוד הקהילות היהודיות בארגנטינה, בהתערבות לטובתו של מנם, ומניעת חקירתו‏[5].

ב-12 במאי 2011 הואשמו השופט הראשון במשפט הפיגועים חואן חוסה גלאינו, יחד עם רוברטו ברכה, ובכירים רבים בצמרת הארגנטינית לשעבר, בהדחת אלברטו תל-אלדין, משכיר המכונית שלכאורה התפוצצה מחוץ לשגרירות, ולהפליל אנשי משטרה, כשוכרי אותה מכונית. בעבר נטען שהיה זה בעצה אחת עם נשיא ארגנטינה קרלוס מנם. החלה חקירתו מחדש תל-אלדין‏[6].

במרץ 2012 הוחלט להעמיד את מנם לדין בגין שיבוש חקירת הפיגוע במרכז התרבות היהודי בבואנוס איירס ב-1994‏[7]. בסופו של דבר, בחודש יוני 2013 נידון מנם לשבע שנות מאסר על הברחת נשק 20 שנה לפי כן, לאקוודור ולקרואטיה.‏[8]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


נשיאי ארגנטינה
ברנרדינו ריבדביה · ויסנטה לופס אי פלאנס · חוסטו חוסה דה אורקיסה · סנטיאגו דרקי · חואן פדרנרה · ברטולומה מיטרה · דומינגו סרמיינטו · ניקולאס אבז'נדה · חוליו רוקה · מיגל חוארס סלמן ·קרלוס פלגריני · לואיז סאנס פניה · חוסה אבריסטו דה אוריבורו · חוליו רוקה · מנואל קינטנה · חוסה פיגרואה אלקורטה · רוקה סאנס פניה · ויקטורינו דה לה פלאסה · איפוליטו איריגוז'ן · מרסלו טורקואטו · איפוליטו איריגוז'ן · חוסה פליקס אוריבורו · אגוסטין פדרו חוסטו · רוברטו מריה אורטיס · רמון קאסטיז'ו · ארתורו ראוסון · פדרו פאבלו רמירס · אדלמירו פארל · חואן דומינגו פרון · אדוארדו לונארדי · פדרו אאוחניו ארמבורו · ארתורו פרונדיסי · חוזה מריה גידו · ארתורו איליה · חואן קרלוס אונגאנייה · רוברטו לבינגסטון · אלחנדרו אגוסטין לנוסה · הקטור חוסה קמפורה · ראול אלברטו לסטירי · חואן דומינגו פרון · איסבל פרון · חורחה רפאל וידלה · רוברטו אדוארדו ויולה · לאופולדו גלטיירי · ריינלדו ביניונה · ראול אלפונסין · קרלוס מנם · פרננדו דה לה רואה · אדולפו רודריגס סאה · אדוארדו דואלדה · נסטור קירשנר · כריסטינה פרננדס דה קירשנר חותם נשיאי ארגנטינה