לאופולד לינדברג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

לאופולד לינדברג (Leopold Lindtberg‏;1 ביוני 1902 - 18 באפריל 1984). במאי קולנוע ותיאטרון יהודי שפעל בשווייץ. ביים מספר מחזות בתיאטרוני ישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאופולד לינדברג נולד בווינה בשנת 1902. שם משפחתו בהוולדו היה למברגר והוא החליף אותו ללינדברג בשנת 1934. לינדברג החל את דרכו בתיאטרון בשנת 1924 כשחקן. בשנת 1928 הפך לבמאי. עם עליית הנאצים לשלטון עבר לשווייץ והפך בה לבמאי קולנוע ותיאטרון נודע. נחשב כבמאי הקולנוע הטוב ביותר בשווייץ בשנות הארבעים

שני סרטים שביים בימי מלחמת העולם השנייה, שזכו להוקרה, היו "מרי לואיז" (Marie Louise) משנת 1944, על המשברים הנפשיים הפוקדים צעירה צרפתייה שנמלטה לשווייץ מאימת הנאצים ו"תקוותם האחרונה" (Die letzte chance) משנת 1945 , על שני חיילים, בריטי ואמריקאי שנמלטו מרכבת שבויים גרמנית באיטליה והנהיגו כח של בני עמים אחדים במסגרת המחתרת האיטלקית. תקוותם האחרונה זכה לפרס בפסטיבל קאן בשנת 1945. "מרי לואיז" זכה לפרס האוסקר על התסריט הטוב ביותר בשנת 1946.

לינדברג הגיע ארבע פעמים לישראל לביים מחזות בתיאטרוניה. הוא ביים בהבימה בשנת 1934 את המחזה "פרופסור מנהיים" מאת פרידריך וולף (אביו של רב המרגלים מרקוס וולף) שתיאר את רדיפת אנשי המדע היהודים בגרמניה לאחר עליית הנאצים לשלטון. בשנת 1935 ביים לינדברג בהבימה את המחזות "חלום הגולם" מאת ה. ליויק ו"ילדי השדה" מאת פרץ הירשביין. בשנת 1949 ביים בתיאטרון הקאמרי את המחזה "הצל" מאת יבגני שוורץ, ובשנת 1955 ביים בתיאטרון הקאמרי את "הטירה" לפי ספרו של פרנץ קפקא.

לאופולד לינדברג הכיר את שחקן הקאמרי יוסף ידין, כאשר הגיע לישראל וביים בחודש אוקטובר 1949 את המחזה "הצל", שהצגת הבכורה שלו הייתה ב-1 בנובמבר של אותה שנה. יוסי ידין מילא באותו מחזה תפקיד של פונדקאי. בשנת 1951 ביים לינדברג את הסרט השווייצרי, דובר האנגלית "ארבעה בג'יפ", המתאר את השלטון המשותף של ארבע המעצמות המנצחות, בווינה בירת אוסטריה, בתקופה הראשונה שלאחר סיום מלחמת העולם השנייה, שניתן לו ביטוי מוחשי בשטח בפטרולים משותפים על גבי ג'יפים, שבכל אחד מהם היו ארבעה שוטרים צבאיים, אמריקני, רוסי, בריטי וצרפתי.

כשהחלו ההכנות להסרטת הסרט עלה בדעתו של לינדברג הרעיון כי שחקן שטרם נודע בעולם הרחב ימלא בסרט את תפקיד השוטר הצבאי הרוסי. הוא שלח את ההצעה לידין, וכאשר ידין שלח לו בתשובה את צילומיו, הקלטות מקולו וקטע בהשתתפותו שהוסרט במיוחד לצורך כך, הגיעה כעבור זמן קצר התשובה כי עליו להתייצב במקום ההסרטה. נסיעתו של ידין לחו"ל, כדי להשתתף בסרט זר, הייתה בגדר אירוע תרבותי וחדשותי בישראל של ראשית שנות החמישים. מסעו לאירופה תועד בכתבות רבות מלוות בצילומים מן הסרט ומתהליך ההסרטה שהופיעו בעיתונות העברית.

מאז שנות החמישים ועד לסוף שנות השבעים המשיך לינדברג לביים סרטי קולנוע וטלוויזיה בשווייץ. היה חבר בחבר השופטים של פסטיבל קאן בשנת 1955. סרטו האחרון היה בשנת 1977. לאופולד לינדברג נפטר בשווייץ בשנת 1984 והוא בן 82.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]