לאופולד פיגל

לאופולד פיגל
Leopold Figl
לידה	2 באוקטובר 1902; ראסט, אוסטריה תחתית, האימפריה האוסטרו-הונגרית
פטירה	9 במאי 1965 (בגיל 62); וינה, אוסטריה
מדינה	אוסטריה
מקום קבורה	בית הקברות המרכזי בווינה
השכלה	האוניברסיטה למשאבי טבע ומדעי החיים, וינה
מפלגה	מפלגת העם האוסטרית
	31 בדצמבר 1950 – 21 ביוני 1951; (24 שבועות ו־5 ימים)
	→ קרל רנר תאודור קרנר ←
	20 בדצמבר 1945 – 2 באפריל 1953; (7 שנים ו־14 שבועות)
	→ קרל רנר יוליוס ראב ←
פרסים והוקרה
	מסדר פיוס התשיעי; טבעת הכבוד לאוסטריה תחתית; עיטור שירות הרפובליקה האוסטרית; צלב שירות אוסטריה תחתית;
חתימה

לֵאוֹפּוֹלְד פִּיגֵּל (בגרמנית: Leopold Figl;2 באוקטובר 1902 – 9 במאי 1965) היה פוליטיקאי אוסטרי שמרן בתקופת אזורי הכיבוש באוסטריה אשר תמך באחדות לאומית אוסטרית ובחזית מאוחדת נגד השפעותיהם של הגוש המערבי כמו גם הגוש המזרחי למען עצמאות המדינה. שירת כקנצלר אוסטריה הצעיר ביותר עד עלייתו של סבסטיאן קורץ.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיגל נולד ב-1902 למשפחת חקלאים. הוא למד חקלאות באוניברסיטה בווינה ולאחר מכן הצטרף לחיים פוליטיים מתמיכה במעמד האיכרים. עם ההפיכה האוטוקרטית של מפלגת חזית המולדת האוסטרית תחת אנגלברט דולפוס הפך פיגל לחבר במועצה הפדרלית של מנהל האיכרים הכלכלי באוסטריה תחתית.

לאחר ביצוע האנשלוס בידי גרמניה הנאצית, פיגל, עקב התנגדותו לנאציונל-סוציאליזם נשלח בידי הרשויות למחנה הריכוז דכאו במאי 1938 ושוחרר רק במהלך 1943. הוא הפך למהנדס נפט אך באוקטובר 1944 נתפס מחדש ונשלח למחנה הריכוז מַאוּטהַאוּזֶן בצפון אוסטריה. הוא הובל בינואר 1945 ביחד עם היינריך מאייר (לוחם עצמאות אוסטרי אשר מאוחר יותר הוצא להורג) אל בית הדין העממי של גרמניה הנאצית אשר היה צפוי להוצא להורג בו. באפריל הוצלו חייו של פיגל כאשר הצבא האדום כבש את וינה במסגרת מתקפת וינה.

לאחר כיבוש גרמניה הנאצית בידי בעלות הברית, גנרל הצבא האדום פיודור טולבוחין דרש מפיגל שינהל את חלוקת האוכל באזורים הגובעים של וינה. מנקודה זאת החל פיגל לעלות במעמדו האזרחי ובהמשך השנה הצטרף אל מפלגת העם האוסטרית והפך למושל אוסטריה תחתית.

כאשר בסוף 1945 התבצעו הבחירות הדמוקרטיות הראשונות, פיגל נבחר לקנצלר אוסטריה, דאז אזורי הכיבוש באוסטריה אשר היו מחולקים בין ברית המועצות, האימפריה הבריטית, הממשלה הזמנית של הרפובליקה הצרפתית וארצות הברית. פיגל פעל להקמת חזית אוסטרית מאוחדת נגד הכיבוש, על כן הוא הזמין את המפלגה הסוציאליסטית להצטרף אל ממשלת אחדות לאומית ובכך מנהיגה, אדולף שרף הפך לסגנו של פיגל.

פיגל תמך בדה-נאציפיקציה של אוסטריה במסגרתה חצי מיליון חברי המפלגה הנאצית האוסטרית לשעבר הושמו תחת מעצר בית. על אף שבשנת 1948 תנאים אלו הופסקו, על הנאצים לשעבר עדיין נאסר להשתתף במערכות פוליטיות.

עם פטירתו של קרל רנר במילוי תפקידו, פיגל הפך לנשיא אוסטריה בפועל במהלך 1951 עד עלייתו של תאודור קרנר. עקב התמשכות המלחמה הקרה העימות על ריבונות אוסטריה נמשך. אוסטריה עצמה הייתה מדינה דמוקרטית מערבית אך גבולותיה עם הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה, הרפובליקה העממית ההונגרית וצ'כוסלובקיה העלו חשד כי תצטרף אל הגוש המזרחי. היה זה רק לאחר התפטרות פיגל שאוסטריה אוחדה והשיגה ריבונות בהסכמה כי תהיה מדינה נייטרלית.

פיגל דאז יצא לפרישה מאז 1953 במסגרתה הפך לפטרון של תנועת צופי אוסטריה ולבסוף נפטר עקב סרטן הכליה בשנת 1965 בווינה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא לאופולד פיגל בוויקישיתוף

כיבוש אוסטריה לאחר מלחמת העולם השנייה
לאופולד פיגל - מהי אוסטריה
לאופולד פיגל, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הקנצלרים של אוסטריה
קרל רנר	מיכאל מאייר	יוהאן שובר	ואלטר ברייסקי	יוהאן שובר	איגנץ זייפל
1918–1920	1920–1921	1921–1922	26–27 בינואר 1922	ינואר-מאי 1922	1922–1924
רודולף רמק	איגנץ זייפל	ארנסט שטררוביץ'	יוהאן שובר	קרל ואוגוין	אוטו אנדר
1924–1926	1926–1929	מאי-ספטמבר 1929	1929–1930	ספטמבר-דצמבר 1930	1930–1931
קרל בורש	אנגלברט דולפוס	קורט שושניג	ארתור זייס-אינקווארט	קרל רנר	לאופולד פיגל
1931–1932	1932–1934	1934–1938	11–13 במרץ 1938	אפריל-דצמבר 1945	1945–1953
יוליוס ראב	אלפונס גורבך	יוזף קלאוס	ברונו קרייסקי	פרד זינובאץ	פרנץ ורניצקי
1953–1961	1961–1964	1964–1970	1970–1983	1983–1986	1986–1997
ויקטור קלימה	וולפגנג שיסל	אלפרד גוזנבאואר	ורנר פיימן	ריינהולד מיטרלהנר	כריסטיאן קרן
1997–2000	2000–2007	2007–2008	2008–2016	9–17 במאי 2016	2016–2017
סבסטיאן קורץ	בריגיטה בירליין	סבסטיאן קורץ	אלכסנדר שלנברג	קארל נהאמר
2017–2019	2019–2020	2020–2021	אוקטובר-דצמבר 2021	2021–מכהן