ברונו קרייסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ברונו קרייסקי
(22 בינואר 1911; וינה, אוסטריה - 29 ביולי 1990; וינה, אוסטריה) (בגיל 79)
Kreisky-Koechler-Vienna-1980 Crop.jpg
ברונו קרייסקי
שם בשפת המקור Bruno Kreisky
מדינה אוסטריה
מפלגה המפלגה הסוציאל-דמוקרטית האוסטרית
קנצלר אוסטריה
תקופת כהונה 21 באפריל 1970 - 24 במאי 1983 (13 שנים)

ברונו קרייסקי (Bruno Kreisky; ‏22 בינואר 1911 - 29 ביולי 1990) היה קנצלר אוסטריה בין השנים 1970 ל-1983, פוליטיקאי סוציאל-דמוקרטי אוסטרי יהודי. תקופת כהונתו של קרייסקי כקנצלר הייתה הארוכה בתולדות הרפובליקה האוסטרית.

התקופה שלפני מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרייסקי נולד בווינה למשפחה שעסקה בטקסטיל. בגיל 15 הצטרף לתנועת הנוער של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית האוסטרית. המשיך בפעילותו הפוליטית גם בתקופת לימודיו באוניברסיטת וינה ואולם בשנת 1934, עת הוצאה המפלגה מחוץ לחוק על ידי הקנצלר הפאשיסטי אנגלברט דולפוס, עבר קרייסקי לפעילות פוליטית מחתרתית. כתוצאה מפעילותו זו נעצר בשנת 1935 באשמת בגידה, אך שוחרר בשנת 1936. בשנת 1938, ערב סיפוחה של אוסטריה לגרמניהאנשלוס), ברח קרייסקי לשבדיה, שם שהה עד לסופה של מלחמת העולם השנייה.

קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1946 חזר קרייסקי לאוסטריה, ובשל קשריו בשבדיה הוא נשלח לסטוקהולם, הפעם כנציג רשמי של ממשלת אוסטריה. בשנת 1951 הוא שב לאוסטריה ומונה על ידי הנשיא המכהן, תיאודור קורנר ליועצו. בשנת 1953 מונה לסגן שר החוץ ושימש בעיקר כנציג אוסטריה במשא ומתן מול בעלות הברית (ארצות הברית, בריטניה, צרפת וברית המועצות), אשר שלטו במדינה מתום מלחמת העולם. קרייסקי זכה לתהילה רבה עת עזבו בעלות הברית את אוסטריה ועל גלי ההצלחה נבחר לפרלמנט בשנת 1956. בשנת 1959 נבחר קרייסקי לכהן כשר החוץ, כאשר מרב זמנו הופנה לניסוח הסכמי המסחר האירופיים, אשר היוו בסיס לאיחוד האירופי. בשנת 1967, לאחר הפסד מפלגתו בבחירות, הוא מונה ליו"ר המפלגה הסוציאליסטית ובשנת 1970 הוביל את המפלגה לניצחון והפך לקנצלר היהודי הראשון בתולדות אוסטריה. קרייסקי היה פופולרי מאוד בקרב תושבי המדינה ואף חזר וזכה גם במערכות הבחירות של 1971, 1975 ו-1979.

בבחירות אפריל 1983 הפסידה המפלגה הסוציאל-דמוקרטית האוסטרית את הרוב המוחלט שהיה לה בפרלמנט האוסטרי (Nationalrat) וקרייסקי אשר עמד בראשה וכקאנצלר אוסטריה סירב לכונן ממשלת מיעוט. החליף אותו בתפקידו שר החינוך שלו, פרד זינווץ', שמונה לקאנצלר אוסטריה. מעת סיום כהונתו כקאנצלר אוסטריה החלה בריאותו של קרייסקי להידרדר. בשנת 1984 הוא עבר ניתוח השתלת כליה ובהמשך חי באי פלמה דה מיורקה בספרד. קרייסקי מוגדר כקאנצלר הסוציאליסט הטוב ביותר שהיה לאוסטריה ומונה ליו"ר כבוד של המפלגה. הוא הלך לעולמו ביולי 1990 בווינה.

יחסו לישראל ולציונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרייסקי (במעיל האפור, מרכיב משקפיים) בעת ביקורו בארצות הברית

קרייסקי היה ידוע כמתנגד לציונות כפתרון לבעיה היהודית וכביקורתי כלפי עמדותיה של ממשלת ישראל בנוגע לסכסוך הערבי, אך למרות זאת הכיר בחשיבות קיומה של מדינת ישראל ליהודי העולם. דעותיו אלו זיכו אותו בכבוד בעולם הערבי ואף בקשרי חברות עם נשיא מצרים, אנואר סאדאת ושליט לוב, מועמר קדאפי. קרייסקי הגדיל לעשות ובשנת 1980 היה מהראשונים בעולם שהכירו באש"ף והתיר לארגון לפעול בארצו כנציגות רשמית של העם הפלסטיני. קרייסקי ספג ביקורת קשה ממדינת ישראל ומהעולם היהודי, אשר ראו בדעותיו אלה בגידה בעם היהודי. במיוחד זכורים דבריו על ראש ממשלת ישראל, גולדה מאיר, באומרו כי הוא השליט האירופאי היחידי שלא נסחט על ידה, וכן פנייתו המזלזלת לראש הממשלה מנחם בגין עת אמר עליו "בסך הכול מדובר בעורך דין קטן מפולין". קרייסקי, כפטריוט אוסטרי נלהב, התנגד נחרצות גם למאבקו של צייד הנאצים שמעון ויזנטל ואמר בתגובה לטענת ויזנטל לפיה ארבעה מחברי ממשלתו הינם בעלי עבר במפלגה הנאצית, כי ויזנטל חי מלהגיד לעולם כי האוסטרים אנטישמים. יחד עם זאת, וינה היוותה בשנות השבעים תחנת מעבר סודית של מהגרים יהודים מברית המועצות לישראל ולמדינות המערב, תחת הסכם בשתיקה עם קרייסקי. לאחר שהדבר נחשף ובעקבות חטיפת מספר מהגרים והחזקתם כבני ערובה על ידי טרוריסטים פלסטינים, הוא הפסיק שיתוף פעולה זה, אבל הסכים לחדשו בתנאים של חשאיות.

ימים מספר לפני פריצת מלחמת יום כיפור סיפר לו בכיר בשלטון המצרי, איסמעיל פהמי, על רצונה של מצרים לתקוף את ישראל. קרייסקי לא העביר אזהרה לישראל, כי לא העריך את הדברים כאמינים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקודם:
יוזף קלאוס
קנצלר אוסטריה
1970-1983
הבא:
פרד זינובאץ