ארתור זייס-אינקווארט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ארתור זייס-אינקווארט במשפטי נירנברג

ארתור זייס-אינקווארט (Arthur Seyss-Inquart; ‏22 ביולי 1892 - 16 באוקטובר 1946) היה משפטן אוסטרי, מושל אוסטריה והולנד ופושע מלחמה נאצי. היה אחראי לפשעי מלחמה רבים בפולין ובהולנד.

קריירה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

זייס-אינקווארט נולד בסטונארוב שבמוראביה, באותה עת חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית. הוא עבר עם הוריו לווינה בשנת 1907 ולמד משפטים באוניברסיטת וינה. בתחילת מלחמת העולם הראשונה התגייס לצבא האוסטרי, ושירת כקצין ברוסיה, ברומניה ובאיטליה. הוא קיבל מספר עיטורים על גבורה במלחמה שבה נפצע ב-1917, ולאחר המלחמה השלים את לימודי המשפטים.

בשנת 1921 ייסד משרד עצמאי לעריכת דין. כעורך דין מצליח הוזמן, בשנת 1933, לשרת בממשלתו של הקאנצלר האוסטרי, אנגלברט דולפוס. לאחר רצח דולפוס הפך ל"יועץ המדינה" משנת 1937 בממשלתו של הקאנצלר קורט שושניג. בשנת 1931 הצטרף למפלגה הנאצית האוסטרית, ואף שהרחיק עצמו מהם, לאחר שהמפלגה הוצאה אל מחוץ לחוק באוסטריה בשנת 1934, חידש את חברותו בה בשנת 1936. כאוסטרים רבים תמך זייס-אינקווארט באיחוד עם גרמניה, ומסיבה זו תמך במפלגה הנאצית האוסטרית, כפי שהעיד במשפטו בנירנברג, אם כי טען כי הסתייג ממעשיהם הפרועים. בתקופה זו היה במעמד המוזר של איש אמונם של הקאנצלר שושניג והנשיא וילהלם מיקלָ‏ס, תוך שהוא חותר, יחד עם בכירי הנאצים בגרמניה, תחת עצם קיומה של המדינה האוסטרית.

ה"אנשלוס"[עריכת קוד מקור | עריכה]

זייס-אינקווארט משמאלו של היטלר בביקורו בווינה ב-1938 לאחר ה"אנשלוס".

בחודש פברואר 1938 החליט אדולף היטלר כי הגיע הזמן לאנשלוס – איחודה של אוסטריה (ארץ הולדתו של הפיהרר) עם גרמניה. בפגישה עם הקאנצלר האוסטרי קורט שושניג העלה היטלר מספר רב של דרישות, שמילוין היה מביא לאיחוד בפועל בין אוסטריה וגרמניה, ובהן מינויו של זייס-אינקוורט לשר הפנים והממונה על המשטרה והביטחון. שושניג דחה את הדרישות, והודיע על משאל עם בשאלת עצמאותה של אוסטריה ב-13 במרץ. יומיים לפני כן, ב-11 במרץ, התפטר שושניג תחת לחץ צבאי גרמני כבד, אך מיקלס סירב לדרישתו של היטלר למנות את זייס-אינקווארט לקאנצלר. תוכניתו של היטלר הייתה כי לאחר מינויו של זייס-אינקווארט, יזמין הקאנצלר החדש את הכוחות הגרמנים לעשות סדר במדינה, על מנת "למנוע שפיכות דמים", וכך תינתן הלגיטימציה הבינלאומית הדרושה לביצוע ה"אנשלוס", שהיה בפועל אינוס ברוטלי של מדינה חסרת מגן.

מיקלס סירב למנות נאצי לקאנצלר, ועמד בסירובו עד שעה מאוחרת באותו היום. הדבר גרם לפגיעה בתוכניתו של היטלר. לבסוף שלח זייס-אינקווארט את "המברק" שבו הוא מזמין את גרמניה להשתלט על אוסטריה, גם מבלי שמונה לקאנצלר על ידי הנשיא. הדבר היה למעשה חסר משמעות, מכיוון שהפלישה הנאצית לאוסטריה הייתה מוכנה מזה מספר שבועות.

בחצות הלילה של אותו יום נכנע הנשיא מיקלס ומינה את זייס-אינקווארט לקאנצלר אוסטריה. הקבינט שמונה היה מורכב כולו מנאצים. למחרת, ב-12 במרץ 1938, נפגש זייס-אינקווארט עם היטלר בלינץ, עיר נעוריו של היטלר, והכריז על ביטול עצמאותה של אוסטריה. ב-13 במרץ חתם זייס-אינקווארט על חוק המאחד את גרמניה עם אוסטריה (הנשיא מיקלס סירב לחתום על חוק זה, ולפיכך חתם עליו זייס-אינקווארט אף שלא היה מוסמך לכך), ומעשה האנשלוס תם ונשלם מבחינה רשמית. "אוסטריה", הכריז החוק החדש, "היא מחוז של הרייך הגרמני". בכך הקדים זייס-אינקווארט אנשים כווידקון קוויזלינג בבגידה במולדתו לטובת המטרה הנאצית.

המחוז החדש, שכונה "אוסטמרק", נותר תחת שלטונו של זייס-אינקווארט, כשארנסט קלטנברונר, איש האס אס הברוטלי, כראש המיניסטריום שלו. תשומת לב מיוחדת הוקדשה לפתרון "השאלה היהודית". לא תהיה זו הפעם האחרונה ששאלה זו תעסיק את זייס-אינקווארט. בינתיים קיבל המושל החדש דרגת כבוד באס-אס, ובמאי 1939 מונה לשר בלי תיק בממשלת הרייך הגרמני.

מושל פולין והולנד[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה מונה זייס אינקווארט למושל דרום פולין, אך בטרם הספיק להיכנס לתפקידו, הוקם הגנרלגוברנמן, יחידת המינהל המדינית שהקימו הגרמנים בשטחי פולין שלא סופחו לרייך עצמו. זייס-אינקווארט מונה לסגן מושל הגנרלגוברנמן, הנס פרנק. תחת שלטונם היו שנים עשר מיליון איש, וביניהם מיליון ושמונה מאות אלף יהודים. בתפקידו היה זייס-אינקווארט אחראי להתחלת "הפתרון הסופי" - החרמת רכוש יהודי, גירוש היהודים לגטאות, והפעלת צעדים קשים נגד כלל האוכלוסייה.

במאי 1940, לאחר כיבוש ארצות השפלה, מונה זייס-אינקווארט למושל הולנד. הוא תמך במפלגה הנאצית ההולנדית והתיר להם ליצור מיליציה מזוינת משלהם. מפלגות פוליטיות אחרות נאסרו, ורבים מעובדי המדינה נאסרו. הממשל במדינה היה נתון לשרירות ליבו של זייס-אינקווארט עצמו. בין היתר גבה "מס כיבוש" בסך 50 מיליון מרק לחודש.

כ-530,000 הולנדים עבדו עבור הגרמנים, מהם 250,000 נשלחו לעבודות כפייה בגרמניה עצמה.

הוא פיתח שיטות להילחם ב"טרור", ובמאי 1943, כאשר פרצה שביתה כללית באמסטרדם, בארנהם ובהילברסום, שפט את מנהיגי השובתים בבית דין צבאי והטיל על האוכלוסייה קנס קולקטיבי של 18 מיליון גילדן. עד סיום הכיבוש היה זייס-אינקווארט אחראי להוצאה להורג באופן "חוקי" של כ-800 איש, אם כי יש המונים עד 3,500 קורבנות. מיולי 1944 נמסרו רוב סמכויותיו למפקד הצבאי של הולנד ולגסטפו.

אחריותו לשואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זייס-אינקווארט היה אנטישמי מובהק. עם כניסתו לתפקידו בהולנד פיטר את כל היהודים משירות המדינה ומעמדות מפתח בתקשורת ובכלכלה, הכריז על רישום היהודים, ויצר גטו באמסטרדם. ממאה וארבעים האלף שנרשמו כיהודים בהולנד, שרדו רק 13,500.

ב-25 בפברואר 1942 הכריזו ההולנדים על שביתה כללית בתביעה להפסיק את הפעולות נגד היהודים. השביתה דוכאה בכוחות גדולים. בנאום פומבי ב-12 במרץ העמיד זייס-אינקווארט את העם ההולנדי בפני הברירה - אהדה ליהודים או שיתוף פעולה עם שלטונות הכיבוש.

בהולנד היו שלושה מחנות ריכוז - פיכט, אמרספורט ו"מחנה המעבר" וסטרבורק. מחנות פיכט ואמרספורט שימשו כמחנות ריכוז לעבודות כפייה, אך בסופו של דבר נשלחו אנשי המחנות לווסטרבורק, ומשם נשלחו במהרה ברכבות להשמדה במזרח. כמאה אלף מיהודי הולנד עברו במחנה וסטרבורק בדרכם להשמדה. בשנת 1941 נשלחו ראשוני היהודים למאוטהאוזן ולבוכנוולד, אך החל מיולי 1942 נשלחו להשמדה בסוביבור, אושוויץ, טרזיינשטט וברגן בלזן. חלקו של זייס-אינקווארט בפעולות אלו היה מכריע.

תבוסה והעמדה לדין[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר התקדמו בעלות הברית אל עבר הולנד, הורה היטלר על הפעלת תוכנית "אדמה חרוכה", שכללה הריסת נמלים בהולנד, והצפת חלק ניכר מהמדינה. התוצאות היו הרות אסון - רעב ברוב המדינה, שגבה כשלושים אלף קורבנות הולנדים. בצוואתו הורה היטלר למנות את זייס-אינקווארט לשר החוץ בממשלה החדשה, אך קרל דניץ שמונה לנשיא גרמניה, התעלם מהוראתו של היטלר ולא מינה את זייס-אינקווארט לממשלת פלנסבורג, ככל הנראה בגלל רצונו למצוא חן בעיני בעלות הברית שיסתייגו מפושע מלחמה מסדר הגודל של זייס-אינקווארט.‏‏[1]

זייס-אינקווארט נתפס לאחר המלחמה בהמבורג. הוא הועמד לדין במשפטי נירנברג והואשם בקשירת קשר לביצוע פשעים נגד השלום, תכנון וייזום מלחמה תוקפנית, פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות. הוא נמצא אשם בכל ארבעת סעיפי האישום פרט לקשירת הקשר. הוא נידון למוות בתלייה והוצא להורג בנירנברג ב-16 באוקטובר 1946, האחרון מבין המוצאים להורג. בדרכו לגרדום אמר זייס-אינקווארט: "אני מקווה כי ההוצאה הזאת להורג תהיה הפעולה האחרונה בטרגדיה של מלחמת העולם השנייה, ואני מקווה כי האסון הזה ישרה תבונה על העם".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקודם:
קורט שושניג
קאנצלר אוסטריה
1938
הבא:
קרל רנר