לוחית רישוי
לוחית רישוי לרכב, או בקיצור לוחית רישוי, היא לוחית מתכת או פלסטיק המקובעת אל כלי רכב, או נגרר לצורכי זיהוי רשמי. ברוב מדינות העולם כלי הרכב נושאים לוחיות רישוי בחזית ומאחור, אף על פי שבחלק מן המדינות, או לחלק מכלי הרכב, נדרשת לוחית רישוי אחת בלבד, בדרך כלל מאחור. על הלוחית מופיע מספר סידורי, או קוד המורכב מספרות ואותיות הייחודי לאותו כלי רכב. כל לוחיות הזיהוי של אותו כלי רכב ישאו מספר זהה. המספר המופיע על הלוחית, יחד עם מידע נוסף העשוי להופיע עליה (כגון צבע הלוחית, שם הרשות המנפיקה, סוג כלי הרכב ועוד) הם ייחודיים לכלי הרכב ומאפשרים לזהותו במדויק במאגרי המידע הממשלתיים, כולל שם היצרן, דגם הרכב, שנת יצור, מספר היצרן וכן שמו וכתובתו של בעל כלי הרכב, או המחזיק בו. האופי הייחודי של לוחית הזיהוי מאפשר אף לגופים נוספים לברר פרטים על כלי הרכב ובעליו, כך למשל חברות ביטוח לרכב, מוסכי שירות, מגרשי חניה ובעלי ציי רכב. במדינות מסוימות לוחית הזיהוי אף מאפשרת לקבוע האם הרכב עבר את מבחני הרישוי הנדרשים לצורך תנועה בדרכים ציבוריות, או האם שולמו המיסים המגיעים לרשות בעבור זכות השימוש ברכב.
במדינות מסוימות, כדוגמת ישראל, אותה לוחית רישוי מלווה את הרכב מעת שהורשה לראשונה לנוע בדרכים ועד שהרכב נגרט (הופך לגרוטאה). במדינות אחרות, כך למשל במדינות ארצות הברית, לוחיות הרישוי מוחלפות מדי פעם (אף שלאחרונה הנטייה במדינות רבות היא להדביק מדבקה חדשה על הלוחית הקיימת). במדינות מסוימות לוחית הרישוי מלווה את בעלי הרכב ולא את כלי הרכב עצמו, כך שכאשר נמכר כלי הרכב, מסיר הבעלים הקודם את לוחיות הרישוי שלו מעל הרכב והבעלים החדש יתקין את לוחיות הרישוי שהוא נושא עימו, או שיפנה לרשויות לקבלת לוחיות רישוי חדשות, זאת כחלק מתהליך רישום הרכב לבעליו החדשים. כך אדם שמכר כלי רכב ורכש כלי רכב חדש, יכול להתקין את לוחיות הרישוי מכלי הרכב הקודם בבעלותו על כלי הרכב הנוכחי. בחלק ממדינות ארצות הברית, יש להשמיד את לוחיות הרישוי הישנות, או להחזירן לרשויות.
לוחיות הרישוי מוצמדות בדרך כלל לכלי הרכב באופן קבוע או שהן מוחדרות למסגרת מיוחדת הקבועה על הרכב. לעתים מסגרות אלה נושאות פרסומות של מוסכי שירות לרכב או סוכנות כלי רכב. קיימות מדינות בארצות הברית שבהן אסור להכניס את לוחית הרישוי למסגרת ויש להצמידה ישירות לכלי הרכב. לוחיות הרישוי חייבות להיות ברורות לקריאה ביום ובלילה, לעין האנושית וכן לציוד אופטי. יש נהגים הרוכשים ציפוי שקוף ללוחית הרישוי, בדרך כלל כדי למנוע את היכולת לקרוא את מספר הרישוי על הלוחית באמצעים אופטיים. ציפויים אלה אינם חוקיים בארצות רבות, בכללן ישראל. בתוכנית הטלוויזיה מכסחי המיתוסים נבדקו ציפויים אלה ונמצא שהתועלת בציפויים אפסית ומצלמות מהירות מודרניות מצלמות דרכם ללא בעיה.[1]
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
לוחיות רישוי לכלי רכב עתיקות כמעט כימי כלי הרכב הממונעים. לוחיות הרישוי הראשונות הופיעו בתקופת המעבר מהסוס ככלי התחבורה העיקרי אל הרכב הממונע, בין השנים 1890 ל-1910. הולנד הייתה המדינה הראשונה שבה הייתה חובת לוחית רישוי, החל משנת 1898, בתחילה היא נקראה "היתר נהיגה". לוחיות הרישוי הראשונות מוספרו החל מן המספר 1. ב-8 באוגוסט 1899 הגיע ספרור הלוחיות בהולנד למספר 168. ב-15 בינואר 1906, כאשר החליטו ההולנדים לשנות את שיטת ספרור לוחיות הרישוי, הונפקה לוחית מספר 2065.
בארצות הברית, שבה כל מדינה מנפיקה לוחיות רישוי משלה, הייתה מדינת ניו יורק הראשונה לדרוש לוחיות רישוי לכלי הרכב וזאת החל משנת 1901. בשנים הראשונות לא הנפיקו רוב המדינות את לוחיות הרישוי ובעלי כלי הרכב היו חייבים לדאוג ליצור את הלוחיות בעצמם. מדינות מסצ'וסטס ומערב וירג'יניה היו הראשונות להנפיק את לוחיות הרישוי בשנת 1903. לוחיות הרישוי הראשונות נעשו מחרסינה אפויה על לוחית ברזל, או מקרמיקה, דבר שהפך את הלוחיות לשבירות מאד. היום שרדו רק לוחיות רישוי מעטות מאותם ימים. בחלוף הימים השתמשו בחומרים שונים לייצור לוחיות רישוי, ביניהם, קרטון, עור, פלסטיק ובתקופת המלחמה נעשו לוחיות רישוי מנחושת ומפולי סויה דחוסים.
לוחיות הרישוי הראשונות היו בגדלים שונים ובצורות שונות, בין מדינה אחת לאחרת. בשנת 1957 הוחלט על תקן אחיד של לוחיות רישוי, בעקבות הסכמים בין יצרני כלי הרכב לבין הממשלות של המדינות השונות וארגוני תקינה בינלאומיים. על אף שקיימים מספר יוצאי דופן מועטים עד היום, באופן כללי הוסכם על שלושה תקנים בסיסיים ללוחיות רישוי:
- לוחיות ברוחב 300 מ"מ ובגובה 150 מ"מ (12 אינץ' רוחב ו-6 אינץ' גובה) – נהוגות ברוב מדינות אמריקה.
- לוחיות ברוחב 520 מ"מ ובגובה 110 או 120 מ"מ – נהוגות ברוב מדינות אירופה (כולל ישראל) ואף ברוב המדינות שהיו מושבות אירופאיות בעבר.
- לוחיות ברוחב 372 מ"מ ובגובה 135 מ"מ – נהוגות באוסטרליה ובחלק מן ממדינות האוקיינוס השקט.
[עריכה] לוחיות רישוי אישיות ומיוחדות
בחלק ממדינות העולם, ניתן לקבל תמורת תשלום נוסף לוחיות רישוי אישיות, אשר מספר הרישוי נעשה בהתאם לדרישות בעל הרכב. לדוגמה, מספר הרישוי עשוי להכיל את האותיות "MY TOY" ("הצעצוע שלי"). בדרך כלל, אין מתירים להזמין לוחיות רישוי המכילות קללות, גסויות או התבטאויות פוגעניות. כמו כן, כל לוחית רישוי חייבת להיות ייחודית. קיימות מדינות בהן חובבי רדיו יכולים לבחור לוחית רישוי עליה סימן הקריאה הייחודי של החובב, זאת במחיר נמוך ממחיר לוחית רישוי ייחודית.
בארצות הברית, קנדה ואוסטרליה, יכולים בעלי רכב אף להזמין לוחיות רישוי בעלות עיצוב ייחודי. באלה מספר הרישוי נקבע על ידי הרשות אולם עיצוב הלוחית שונה מן העיצוב האחיד. ההכנסות מהזמנת לוחיות רישוי ייחודיות מוקדשות בדרך כלל לארגוני צדקה שונים. כך למשל בקליפורניה ניתן להזמין לוחית רישוי של יוסמיטי או לוחית זנב הלוייתן, ההכנסות מרכישת שתיהן מוזרמות לארגונים לשימור ערכי סביבה וטבע.
בבריטניה קיימת תעשייה משגשגת של לוחיות רישוי אישיות, עם מספר גדול של סוכנים המתמחים במציאת לוחיות רישוי מיוחדות. מחיר השיא העולמי הנוכחי ללוחית רישוי נקבע באבו דאבי בשנת 2008 אז נמכרה לוחית הרישוי במחיר של 20 מליון דולר במכירה פומבית. כבר היום קיימות לוחיות רישוי בבריטניה אשר הסוחרים דורשים עבורן 500,000 ליש"ט, אף שמחיר זה עדיין לא הושג.
[עריכה] לוחיות רישוי בישראל
עיקר הוראות החוק הנוגעות ללוחיות רישוי בישראל מקובצות בתקנות התעבורה. התקנות קובעות כי רכב הרשום בישראל ישא עליו שתי לוחיות זיהוי, זולת אופנוע, גרור, נתמך, אופניים ותלת אופן, אשר ישאו לוחית אחת בלבד מאחור.[2] על לוחיות הזיהוי להיות תמיד נקיות ולא מוסתרות על ידי המטען שעל הרכב.[3] אסור להסיר לוחית זיהוי מן הרכב, אלא לשם החלפתה. אסור להוסיף פרטים ללוחית, לשנות את צבעה או לטשטשה.[4] רכב הרשום בישראל מורשה לשאת לוחיות רישוי ישראליות בלבד.[5] לוחית הזיהוי ברכב מנועי חייבת להיות מוארת כך שניתן יהיה לקרוא את הכתוב בה ממרחק 20 מטר במזג אוויר נאה.[6]
עם קום המדינה הייתה לוחית הרישוי בעלת ארבע ספרות, והיא התארכה בהדרגה עד לשבע ספרות. מועדון החמש נקרא כך מכיוון שכלי הרכב שהמועדון עסק בהם בתחילת דרכו היו בעלי לוחית רישוי של חמש ספרות. עם המעבר ללוחיות רישוי בנות שבע ספרות בתחילת שנות ה-80 ציינו שתי הספרות האחרונות בלוחית הרישוי את שנת היצור של הרכב. נוהג זה בוטל ב-1990 ושתי הספרות האחרונות החלו להיקבע על פי יבואן כלי הרכב, אך גם נוהג זה שונה בהדרגה החל משנת 2000 ושתי הספרות האחרונות החלו שוב לציין תקופה, למרות שלא על פי מפתח שנתי. לוחית הרישוי של מונית מסתיימת בספרות 25.
כלי הרכב של משטרת ישראל מצוידים בלוחיות רישוי בעלות רקע אדום, שהכתוב בהן בלבן בתוספת האות "מ", ולכלי רכב של המשטרה הצבאית לוחיות רישוי כחולות שעליהן רשום מספרן בלבן, בצירוף האותיות "מצ". כלי הרכב המבצעיים של צבא הגנה לישראל הם בעלי לוחית רישוי ברקע שחור עם ציון האות "צ". בנוסף קיימות לוחיות לבנות עם כיתוב שחור לכלי רכב דיפלומטיים, בליווי הסימון "CD" או "CC" CD - "גוף דיפלומטי"; CC - גוף קונסולארי"), ובלעדיו אם כלי הרכב נמצא בבעלות פרטית של הנציג הדיפלומטי (אך נרכש בחו"ל). לוחיות לבנות עם כיתוב אדום משמשות כלי רכב במבחן. בעבר לרכבים המשמשים תחבורה ציבורית הייתה לוחית רישוי ירוקה ועליה האות "ת", ולאחריה 4 ספרות.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- התאחדות אספני לוחיות רישוי
- אתר לוחיות הרישוי
- לוחיות רישוי ברחבי תבל
- תמונות של לוחיות רישוי ממדינות העולם
- לוחיות רישוי של ברית המועצות
- יוסי לוי, יש מספר סופי של מספרים, באתר "נסיכת המדעים"
[עריכה] הערות שוליים
- ^ תוכנית מספר 73 של מכסחי המיתוסים, תוצאות הבדיקות.
- ^ תקנות התעבורה, התשכ"א-1961. תקנה 300.
- ^ שם, תקנה 301
- ^ שם, תקנה 303
- ^ שם, תקנה 305
- ^ שם, 343
