לי אטווטר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לי אטווטר
לידה 27 בפברואר 1951
אטלנטה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 29 במרץ 1991 (בגיל 40)
וושינגטון די. סי., ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
תקופת הפעילות מ-1991 עריכת הנתון בוויקינתונים
מעסיק Black, Manafort, Stone and Kelly, הוועדה הרפובליקנית הלאומית עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הרפובליקנית עריכת הנתון בוויקינתונים
השקפה דתית נצרות קתולית עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Sally Dunbar עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הארווי לירוי "לי" אטווטר (באנגלית: Harvey LeRoy "Lee" Atwater;‏ 27 בפברואר 1951 – 29 במרץ 1991) היה יועץ ואסטרטג פוליטי של המפלגה הרפובליקנית של ארצות הברית. הוא שימש כיועץ לנשיאים רונלד רייגן וג'ורג' בוש האב וכיהן כיו"ר הוועדה הרפובליקנית הלאומית. הטקטיקות האגרסיביות שבהן השתמש בקמפיינים פוליטיים היו שנויות במחלוקת, במיוחד האסטרטגיה הדרומית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אטווטר נולד באטלנטה, ג'ורג'יה, בנם של אלמה "טודי" (פייג'), מורה בבית ספר, והארווי דילארד אטוואטר, סוכן ביטוח.[1] הוא גדל באייקן שבדרום קרוליינה. כשלי היה בן חמש, אחיו בן השלוש, ג'ו מת כתוצאה מכוויות מדרגה שלישית לאחר שהפיל על עצמו סיר טיגון עמוק מלא בשמן חם.[2]

בצעירותו ניגן אטווטר גיטרה בלהקת רוק, The Upsetters Revue בעיר מגוריו קולומביה. גם בשיא הקריירה הפוליטית שלו המשיך להופיע במועדונים ובמרתפי כנסיות, סולו או עם בי. בי. קינג, באזור וושינגטון די. סי.. הוא הוציא אלבום בשםRed Hot & Blue בו לקחו חלק קרלה תומאס, אייזק הייז, סם מור, צ'אק ג'קסון וקינג.[3] במהלך שנות ה-60, אטווטר היה לתקופה קצרה גיטריסט בלהקת הליווי של פרסי סלדג'.[3]

אטווטר למד בתיכון בדרום קרוליינה,[2] ובשנת 1973 סיים את לימודיו בקולג' לותרני פרטי קטן בעיר ניוברי.[4] במהלך הלימודים שימש כראש מועצת הסטודנטים של דרום קרוליינה. ב-1977 קיבל תואר שני בתקשורת מאוניברסיטת דרום קרוליינה.[5]

קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך שנות ה-70 והבחירות של 1980 התבלט אטווטר במפלגה הרפובליקנית של דרום קרוליינה, והשתתף באופן פעיל בקמפיינים של המושל קארול קמפבל ג'וניור והסנאטור סטרום ת'ורמונד.

אטווטר משוחח עם לין נופציגר בבית הלבן ב-21 בינואר 1982

אטווטר הציג לראשונה את הטקטיקות האגרסיביות שלו במהלך הבחירות לקונגרס ב-1980. הוא היה יועץ בקמפיין של הנציג הרפובליקני המכהן פלויד ספנס במסע הבחירות שלו מול המועמד הדמוקרטי טום טרניפסיד. טקטיקות אלה כללו סקרים מוטים באמצעות שאלונים מזויפים של סוקרים עצמאיים כביכול, שבמהלכם יידעו הסוקרים את המשיבים, תושבי הפרברים הלבנים כי טרניפסיד היה חבר ב-NAACP.[6] הוא גם שלח מכתבים נטעם הסנטור ת'ורמונד שבהם נטען כי טרניפסיד יפרק את ארצות הברית מנשקה ויעביר אותה לליברלים ולקומוניסטים.[7] עיתונאי מתחזה מטעמו של אטווטר השתתף בתדרוך לעיתונאים והציג שאלה לפיה הובן שטרניפסיד עבר טיפול פסיכיאטרי. אטווטר סיפר מאוחר יותר לכתבים, שלא לציטוט, כי טרניפסיד עבר טיפול בנזעי חשמל בצעירותו.[8] ספנס ניצח בבחירות.

הנשיא רונלד רייגן על סיפון אייר פורס 1 עם לי אטוואטר וסטו ספנסר ב-15 באוקטובר 1984

לאחר הבחירות ב-1980, אטוואטר עבר לוושינגטון והפך לעוזר בממשל רונלד רייגן, תחת המנהל הפוליטי אד רולינס. ב-1984 ניהל רולינס את מסע הבחירות מחדש של רייגן, ואטווטר הפך לסגן המנהל בקמפיין ולמנהל הפוליטי שלו.[9] לימים כתב רולינס כי אטווטר ניהל מסע מלוכלך נגד המועמדת הדמוקרטית לסגנית הנשיא ג'רלדין פררו, כולל פרסום העובדה שנגד הוריה של פררו הוגשו כתבי אישום בשנות ה-40 על הימורים לא חוקיים. רולינס תיאר את אטווטר כ"חסר רחמים", "אולי נורת' בבגדים אזרחיים".[10]

אטווטר הפך לשותף בכיר בחברת הייעוץ הפוליטי "בלאק, מנפורט, סטון וקלי" למחרת הבחירות לנשיאות ב-1984.[11]

במהלך שנותיו בוושינגטון, אטווטר התייצב לצידו של סגן הנשיא ג'ורג' בוש האב, שבחר באטווטר לנהל את הקמפיין שלו לנשיאות ב-1988.[12]

בחירות 1988[עריכת קוד מקור | עריכה]

אטווטר עם משפחת בוש בליל הבחירות 1988
לי אטווטר ב"ג'אם" עם הנשיא ג'ורג' בוש האב בנשף ההשבעה לנשיאות ב-21 בינואר 1989

הקמפיין המפורסם ביותר של אטווטר היה במהלך הבחירות לנשיאות ב-1988, כאשר שימש כמנהל הקמפיין של המועמד הרפובליקני ג'ורג' ה.וו. בוש שנודע בשם "סוגיית וילי הורטון". וילי הורטון היה אסיר שהורשע ברצח מדרגה ראשונה ויצא לחופשת סוף שבוע מהכלא במסגרת תוכנית שאימץ המועמד הדמוקרטי דוקאקיס. התכנית התקבלה בתקופתו של המושל הרפובליקני פרנסיס סרג'נט ב-1972, אך בשנת 1976 הטיל דוקאקיס וטו על הצעה של בית המחוקקים של מסצ'וסטס להגביל את התכנית ולאסור חופשות לרוצחים מדרגה ראשונה.[13] וילי הורטון, שריצה מאסר עולם על רצח בכוונה תחילה בדקירה של נער במהלך שוד, שוחרר לחופשת סוף שבוע זמן קצר לאחר החלטתו של דוקאקיס. במהלך החופשה חטף הורטון זוג צעיר, עינה את הגבר ואנס שוב ושוב את האישה. הורטון הפך למוקד הקמפיין של אטווטר נגד דוקאקיס, לאחר שאל גור, שהתמודד גם הוא בבחירות המקדימות לנשיאות, העלה לדיון את נושא החופשות לרוצחים, אם כי לא התייחס ספציפית להורטון. הקמפיין שהתמקד בהורטון חיזק את הדעה הרווחת כי דוקאקיס היה ליברלי מדי, בניגוד לתדמית המתונה שבה ניסה למתג את עצמו, וסייע לבוש לצמצם פער של 17% בסקרים מול דוקאקיס. בבחירות עצמן ניצח בוש בפער גדול גם בהצבעות האלקטורים וגם בהצבעת הציבור.

אטווטר בהופעה בטקס ההשבעה של ג'ורג' בוש ב-1989

יו"ר הוועדה הלאומית הרפובליקנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הבחירות מונה אטווטר ליושב ראש הוועדה הלאומית הרפובליקנית (RNC). זמן קצר לאחר כניסתו לתפקיד התפטר יושב ראש בית הנבחרים הדמוקרטי ג'ים רייט ובמקומו נכנס לתפקיד טום פולי. בו ביום הפיץ ה-RNC לאנשי הקונגרס הרפובליקנים ולראשי המפלגה במדינות תזכיר שכותרתו "טום פולי: מחוץ לארון הליברלי". התזכיר השווה את ההצבעות של פולי לזה של חבר הקונגרס ההומו המוצהר ברני פרנק, תוך רמיזה שגם פולי היה הומו. את התזכיר יצרו מנהל התקשורת של RNC, מארק גודין, וניוט גינגריץ', שגם ניסה לשכנע מספר כתבים לפרסם אותו. התזכיר זכה לגינוי חריף מצד שתי המפלגות. מנהיג הסנאט הרפובליקני בוב דול, למשל, אמר בנאום בלשכת הסנאט, "זו לא פוליטיקה. זה זבל".[14] אטוואטר הגן בתחילה על ההחלטה לפרסם את התזכיר, אולם לאחר כמה ימים טען כי לא אישר את תוכנו. בלחץ של בוש פיטר אטווטר את גודין, ומינה במקומו את בי ג'יי קופר.[15]

לאחר ניצחונו של בוש, אטווטר התמקד בארגון מסע יחסי ציבור נגד מושל ארקנסו ביל קלינטון, שאטווטר ראה בו איום פוטנציאלי ממשי על בוש בבחירות לנשיאות ב-1992.[16] גם לאחר שחלה, הביע אטווטר תמיכה בטומי רובינסון כמועמד המפלגה הרפובליקנית בבחירות למשרת המושל מול קלינטון, אך רובינסון הפסיד את הפריימריז לשפילד נלסון.

בשנת 1989, אטווטר הפך לחבר במועצת הנאמנים של אוניברסיטת הווארד, אחת האוניברסיטאות שנוסדו כאוניברסיטאות לשחורים בלבד לפני 1964. מינויו עורר התנגדות בקרב הסטודנטים ששיבשו את חגיגות יום השנה ה-122 של הווארד ובסופו של דבר השתלטו על בניין המינהלה של האוניברסיטה.[17] אטווטר נאלץ להתפטר, וכמותו גם נשיא האוניברסיטה ג'יימס אי צ'יק.[18]

קריירה מוזיקלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לי אטווטר
לידה 27 בפברואר 1951
אטלנטה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 29 במרץ 1991 (בגיל 40)
וושינגטון די. סי., ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1991 עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים מכללת ניוברי, אוניברסיטת דרום קרולינה, תיכון א. ק. פלורה עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה בלוז, רוק
כלי נגינה גיטרה, שירה
בן או בת זוג Sally Dunbar עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ב־1988 פתחו אטווטר וכמה מחבריו בארלינגטון את מסעדת Red Hot & Blue.[19] המסעדה, שהפכה מאז לרשת, הגישה ברביקיו בסגנון ממפיס והשמיעה מוזיקת בלוז מממפיס.

ב-1990 הקליט אטווטר אלבום עם בי בי קינג ואומנים נוספים בשם Red Hot & Blue.[3] הוא גם הופיע עם הלהקה של פול שייפר בתוכנית הלילה של דייוויד לטרמן.[20]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אטווטר ואשתו, סאלי, עם הנשיא רונלד רייגן ואשתו, הגברת הראשונה ננסי רייגן ב-1984
אטווטר מברך את הנשיא ג'ורג' הרברט ווקר בוש ב-1990

אטווטר התחתן עם סאלי דנבר (1951–2021) בשנת 1978.[21] נולדו להם שלושה ילדים – שרה לי, אשלי פייג' וסאלי תאודוסיה.[5] אלמנתו התמודדה לתפקיד מפקחת על החינוך בדרום קרוליינה ב-2014,[22] וזכתה לתמיכתו של הנשיא לשעבר ג'ורג' הרברט ווקר בוש.[23]

ב-5 במרץ 1990 אטווטר סבל מהתקף במהלך ארוחת בוקר לגיוס כספים עבור הסנאטור פיל גראם[5] רופאיו גילו אסטרוציטומה בדרגה 3, צורה אגרסיבית של סרטן המוח, באונה הקדמית הימנית שלו. הוא עבר ברכיתרפיה, שהייתה אז טיפול חדשני במרכז הרפואי מונטיפיורי בניו יורק, ולאחריה הקרנות בבית החולים האוניברסיטאי ג'ורג' וושינגטון בוושינגטון הבירה. הטיפול הותיר אותו משותק בצדו השמאלי, פגע בשמיעה שלו, וגרם לנפיחות בפניו ובגופו.[24]

המרה לקתוליות ובקשת מחילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחודשים לאחר שהתבררה חומרת מחלתו, אמר אטווטר כי המיר את דתו לקתוליות, בעזרתו של הכומר ג'ון הארדון[25] וכחלק מתהליך של בקשת מחילה, פרסם מספר מכתבים כתובים לאנשים שהתייצב מולם במהלך הקריירה הפוליטית שלו. במכתב מ-28 ביוני 1990 לטום טרניפסיד, הוא הצהיר כי מתוך כל מה שקרה בקריירה שלו, אחת מנקודות השפל שלו הייתה הרמיזה לגבי הטיפולים שעבר בצעירותו. הוא כתב "המחלה שלי לימדה אותי משהו על טבע האנושות, אהבה, אחווה ומערכות יחסים שמעולם לא הבנתי, וכנראה גם לא הייתי מבין. מנקודת מבט זו, יש אמת וטוב בכל דבר."[8] במאמר למגזין לייף בפברואר 1991 התנצל אטווטר גם בפני מייקל דוקאקיס על "האכזריות הבוטה" של מערכת הבחירות לנשיאות ב-1988.[26]

מוות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אטווטר מת ב-29 במרץ 1991 מגידול במוח. הוא היה בן 40. הלווייתו נערכה בקתדרלת טריניטי בקולומביה, דרום קרוליינה, וטקס אזכרה נערך גם בקתדרלה הלאומית של וושינגטון ב-4 באפריל 1991.

מורשתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סידני בלומנטל שיער שאילו היה אטווטר חי, היה מנהל בבחירות 1992 מסע בחירות מוצלח יותר לבחירתו מחדש של בוש מאשר הניסיון הכושל של הנשיא המכהן מול ביל קלינטון ורוס פרו.[27]

ב-2008 יצא הסרט התיעודי "בוגי מן: סיפורו של לי אטווטר" (אנ') המתעד את הקריירה הפוליטית של אטווטר.[28]

ב-2019 דמותו של אטווטר, בגילומו של דסטין סיווי, הופיעה בעונה השנייה של סדרת הטלוויזיה "עבור כל האנושות" המציגה היסטוריה חלופית.

ב-2022 הוזכרה בקשת המחילה של אטווטר מווילי הורטון בפרק של הסדרה "הטובות לקרב".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לי אטווטר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Atwater, Harvey Leroy ("Lee") | Encyclopedia.com, www.encyclopedia.com
  2. ^ 1 2 Edsall, Thomas B. (1991-03-30). "GOP BATTLER LEE ATWATER DIES AT 40". Washington Post (באנגלית). ISSN 0190-8286. נבדק ב-2022-10-01.
  3. ^ 1 2 3 Lee Atwater Songs, Albums, Reviews, Bio & More, AllMusic (באנגלית)
  4. ^ Famous ATO's • Alpha Tau Omega • America's Leadership Development Fraternity, Alpha Tau Omega • America's Leadership Development Fraternity (באנגלית)
  5. ^ 1 2 3 Oreskes, Michael; Times, Special To the New York (1991-03-30). "Lee Atwater, Master of Tactics For Bush and G.O.P., Dies at 40". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2022-10-01.
  6. ^ Chris Danielson, The Color of Politics: Racism in the American Political Arena Today, ABC-CLIO, 2013-03-07, ISBN 978-1-4408-0276-8. (באנגלית)
  7. ^ David Mark, Going dirty: the art of negative campaigning, Rowman & Littlefield, Lanham, Md, 2009
  8. ^ 1 2 Tom Turnipseed, WHAT LEE ATWATER LEARNED, הוושינגטון פוסט, ‏16 באפריל 1991
  9. ^ Ed Rollins, Thomas M. DeFrank, Bare Knuckles and Back Rooms: My Life in American Politics, Broadway Books, 1996, ISBN 978-0-553-06724-8. (באנגלית)
  10. ^ Craig Unger, Boss Rove: Inside Karl Rove's Secret Kingdom of Power, Simon and Schuster, 4 בספטמבר 2012, ISBN 978-1-4516-9660-8. (באנגלית)
  11. ^ Edsall, Thomas B. (1985-04-07). "Partners in Political PR Firm Typify Republican New Breed". Washington Post (באנגלית). ISSN 0190-8286. נבדק ב-2022-10-01.
  12. ^ תבנית:Book
  13. ^ Chain Reaction, wwnorton.com (באנגלית)
  14. ^ This is not politics. This is garbage.-Senate..., Chicago Tribune
  15. ^ "NATION: GOP Communications Chief Named - Los Angeles Times".
  16. ^ Books and Authors: The Denver Post, extras.denverpost.com
  17. ^ Jr, Jacob V. Lamar (1989-03-20). "Saying No to Lee Atwater". Time (באנגלית אמריקאית). ISSN 0040-781X. נבדק ב-2022-10-01.
  18. ^ Martin, Douglas (2010-01-21). "James E. Cheek, Forceful University President, Dies at 77". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2022-10-01.
  19. ^ "History: The first Red Hot and Blue restaurant opened in Arlington, Virginia in 1988, started by Lee Atwater, Don Sundquist and friends". Redhotandblue.com\access-date=2017-08-18. ארכיון מ-2017-02-24. נבדק ב-2017-02-23.
  20. ^ Episode dated 14 March 1989, 1989-03-14, נבדק ב-2022-10-01
  21. ^ "Sally Atwater, wife of GOP strategist Lee Atwater, dies at 69 - The Washington Post".
  22. ^ Sally Atwater, Ballotpedia (באנגלית)
  23. ^ Mario Trujillo, George H.W. Bush backs widow of Lee Atwater, The Hill, ‏26 במרץ 2014 (באנגלית)
  24. ^ Brady, John (1996-12-01). ""I'M STILL LEE ATWATER" - The Washington Post". Washington Post (באנגלית). ISSN 0190-8286. נבדק ב-2022-10-01.
  25. ^ Culture Wars- Staff, The Conversion of Lee Atwater, Culture Wars (באנגלית)
  26. ^ GOP Party Chairman, Fighting Brain Tumor, Apologizes to Dukakis, AP NEWS (באנגלית)
  27. ^ Condé Nast, Atwater's Legacy, The New Yorker, ‏13 באוקטובר 1992 (באנגלית)
  28. ^ Boogie Man: The Lee Atwater Story - Official Trailer, נבדק ב-2022-10-01
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=לי_אטווטר&oldid=38032979"