הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1988

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
1984 Flag of the United States.svg 1992
הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1988
8 בנובמבר 1988

בסה"כ היו 538 קולות אלקטורלים בחבר האלקטורים
היו דרושים 270 קולות אלקטורלים כדי לנצח

שיעור ההצבעה 50.2% (מכלל הזכאים להצביע)[1]
  George H. W. Bush, President of the United States, official portrait.jpg Dukakis1988rally cropped.jpg
מועמד ג'ורג' הרברט ווקר בוש מייקל דוקאקיס
מפלגה המפלגה הרפובליקנית המפלגה הדמוקרטית
מדינת מוצא טקסס מסצ'וסטס
סגן דן קווייל לויד בנסטן
אלקטורים 426 111
בוחרים 48,886,097 41,809,074
אחוז מכלל הבוחרים 53.4% 45.7%
ElectoralCollege1988.svg
חלוקת האלקטורים לפי מדינה
20 בינואר 1989: ג'ורג' בוש האב מושבע לנשיא ה-41 של ארצות הברית.

הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1988אנגלית: United States presidential election of 1998) נערכו ב-8 בנובמבר 1988. בבחירות לא התמודד נשיא מכהן, כיוון שהנשיא רונלד רייגן לא יכל להיבחר שוב לאחר ששירת שתי כהונות, בגלל ההגבלה של התיקון ה-22 לחוקת ארצות הברית. סגנו של רייגן, הרפובליקני ג'ורג' הרברט ווקר בוש זכה במועמדות והתמודד מול מושל מסצ'וסטס, הדמוקרטי מייקל דוקאקיס. בוש ניצל את המצב הכלכלי הטוב, המצב הבינלאומי היציב ואת הפופולאריות של רייגן, ואילו דוקאקיס ביצע כמה טעויות במסע הבחירות שלו. התוצאה הייתה ניצחון רפובליקני שלישי ברציפות.

מועמדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מועמדים דמוקרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבחירות של 1984, הדמוקרטים בחרו בוולטר מונדייל, ליברל תומך ניו דיל מסורתי, להיות המועמד. כשמונדייל הובס קשות, מנהיגי המפלגה חיפשו גישה חדשה כדי לנצח בבחירות. אחרי שתדמיתו של רייגן ניזוקה בפרשת איראן-קונטראס, ואחרי שהדמוקרטים זכו ברוב בסנאט ב-1986, האופטימיות בקרב מנהיגי המפלגה גדלה.

מטרה אחת של המפלגה הייתה למצוא מועמד רענן וחדש שיוכל לעבור את רעיונות הניו-דיל המסורתיים ולעצב תדמית חדשה של הדמוקרטים. המועמד המוביל למשך רוב 1987 היה הסנאטור לשעבר מקולורדו גארי הארט, שהצליח מאוד בפריימריז הקודמים. לאחר תבוסת מונדייל, הארט מיצב את עצמו כמועמד מרכז מתון שהדמוקרטים הרגישו שיכול לנצח.

אולם שמועות על רומנים מחוץ לנישואין פגעו בהארט. כשנשאל על כך אמר שאם יעקבו אחריו בחייו הפרטיים, הכתבים ישתעממו. אולם לאחר שחברה אנונימית של מישהי טענה שלהארט יש רומן עם חברתה, הסקרים צנחו עבור הארט. הוא פרש מהמירוץ ב-8 במאי 1987. אולם בדצמבר הארט הפתיע רבים כשהחליט לההחזיר את מועמדותו. אולם חוסר הצלחה בפריימריז גרם לו לפרוש שנית.

הסנאטור טד קנדי ממסצ'וסטס נחשב היה למועמד פוטנציאלי, אבל כבר בסתיו 1985 הכריז שלא יתמודד על הנשיאות. עוד שני מועמדים פוטנציאליים שלא הצטרפו למירוץ היו שניהם מארקנסו: הסנאטור דייל באמפרס והמושל (והנשיא לעתיד) ביל קלינטון. קלינטון אמר ב-2007 שיום לפני שרצה להכריז על התמודדותו שינה את דעתו כי הרגיש שהוא עדיין לא מוכן.

מסע הבחירות של ג'ו ביידן גם הסתיים במחלוקת לאחר שהואשם בהעתקת נאום של נייל קינוק, מנהיג מפלגת העבודה הבריטית. למרות שבכל הנאומים פרט לאחד ביידן נתן קרדיט לקינוק, האחד שבו לא נתן קרדיט צולם ומטה דוקאקיס ניצל זאת. דבר זה גרם לביידן לפרוש מהמירוץ.

אל גור, סנאטור מטנאסי, גם ניסה לרוץ. כשהוא בן 40 ב-1988, הוא היה יכול להיות האיש הצעיר ביותר שזכה במועמדות של מפלגה גדולה מאז ויליאם ג'נינגס ברייאן ב-1900, והנשיא הכי צעיר אם היה נבחר, כיוון שהיה צעיר יותר מג'ון קנדי ומתיאודור רוזוולט.

פריימריז[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פרישתו של הארט, לא היה מועמד מוביל כשהחלו אסיפות הבחירה והפריימריז. דיק גאפרדט ניצח באסיפת הבחירות באיווה, שהסקרים שלו היו מאוד לא מחמיאים עד לשלושה שבועות לפני האסיפה, כשהתחיל במסע בחירות פופוליסטי. הסנאטור מאילינוי פול סיימון סיים במקום השני באופן מפתיע, ואילו מושל מסצ'וסטס מייקל דוקאקיס סיים במקום השלישי. בבחירות בניו המפשייר, דוקאקיס סיים ראשון, גאפרדט נפל למקום השני וסיימון הגיע שלישי. בניסיון להחליש את גאפרדט, אל גור ודוקאקיס שידרו תשדירים שליליים נגד גאפרדט, שגרמו לאיגוד עובדי המכוניות להסיר את תמיכתו בגאפרדט, שהתרכז מאוד בפנייה לאיגודים מקצועיים.

בסופר טיוזדיי, דוקאקיס זכה בשש מדינות, גור בחמש, ג'סי ג'קסון בחמש וגאפרדט באחת, כשגור וג'קסון מתחלקים שווה בשווה במדינות הדרומיות. בשבוע לאחר מכן, סיימון זכה באילינוי וג'קסון סיים במקום השני. בחירות 1988 הן הבחירות בהן הכי הרבה מועמדים זכו בקולות בפריימריז מאז המעבר לפריימריז ב-1971. ג'קסון השיג 6.9 מיליון קולות וזכה ב-11 מדינות: שבע בחירות מקדימות (אלבמה, מחוז קולומביה, ג'ורג'יה, לואיזיאנה, מיסיסיפי, פוארטו ריקו ווירג'יניה) וארבע אסיפות בחירה (דלאוור, מישיגן, צפון קרוליינה וורמונט). במרץ, ג'קסון גם זכה באסיפת הבחירה באלסקה וכמעט ניצח באסיפה בטקסס. לאחר שזכה ב-55% מהקולות במדינת מישיגן, היו לו יותר צירים מלכל שאר המועמדים.

אך מסע הבחירות שלו חווה מפלה קשה כעבור פחות משבועיים כשהובס בויסקונסין בידי דוקאקיס. ניצחונותיו של דוקאקיס בניו יורק ובפנסילבניה חיסלו את תקוותיו של ג'קסון להיות מועמד.

הועידה הדמוקרטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הועידה התקיימה באטלנטה, ג'ורג'יה מה-18 ביולי עד ל-21 ביולי. בנאומו המרכזי הראשון, הסנאטור מארקנסו ביל קלינטון הודיע על תמיכה בדוקאקיס. הנאום נמשך כל כך הרבה זמן עד שכמה צירים התחילו לצעוק לעבר קלינטון קריאות בוז.

עוד נאום זכור היה של גזברית טקסס, אן ריצ'רדס, שכעבור שנתיים נבחרה להיות המושלת. היא טענה שג'ורג' בוש נולד עם כפית כסף בפה. באופן אירוני, כעבור שש שנים, ג'ורג' וו. בוש, בנו של בוש האב, ניצח אותה ומונה למושל טקסס.

כשמטה ג'קסון היה היחיד שיכל להתנגד לדוקאקיס, ספירת הקולות נראתה כך:

מועמד לנשיאות סיבוב ראשון המועמד לסגנות הנשיאות סיבוב ראשון
מייקל דוקאקיס 2,876.25 לויד בנסטן 4,162
ג'סי ג'קסון 1,218.5
ריצ'רד סטולינגס 3
ג'ו ביידן 2
דיק גאפרדט 2
גארי הארט 1
לויד בנסטן 1

תומכי ג'קסון טענו שכיוון שהמועמד שלהם הגיע למקום השני, הוא צריך להיות המועמד לתפקיד סגן הנשיא. דוקאקיס סירב, ובחר בסנאטור לויד בנסטן מטקסס. הצוות כונה בתקשורת "צוות בוסטון-אוסטין". בתקשורת השוו את הצוות לצוות של ג'ון פיצג'רלד קנדי ולינדון ג'ונסון שגם היה שילוב של מסצ'וסטס וטקסס.

בנסטן נבחר כדי שהדמוקרטים יוכלו לזכות בכמות האלקטורים הגדולה של טקסס. אולם בגלל מעמדו כפוליטיקאי מבוגר, ומנוסה יותר, כמה דמוקרטים אמרו שבחירתו הייתה טעות, כיוון שהוא נראה כמתאים יותר להיות נשיא מאשר דוקאקיס. במהלך העימות של בנסטן עם דן קוויל, קוויל השקיע את מירב זמנו בלתקוף את דוקאקיס.

מועמדים רפובליקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לסגן הנשיא ג'ורג' הרברט ווקר בוש הייתה את התמיכה של רייגן, והוא הבטיח להמשיך את מדיניות רייגן, בנוסף להתחייבות ל"אומה אדיבה יותר" בניסיון למשוך מצביעים מתונים.

באסיפת הבחירה באיווה, בה זכה ב-1980, בוש הגיע למקום השלישי אחרי דול ורוברטסון. דול גם הוביל בניו המפשייר, ומחנה בוש החליט לשדר תשדירים שמראים את דול כתומך בהעלאת מיסים, כשמושל ניו המפשייר ג'ון סונונו תומך בבוש. כיוון שדול לא הגיב, בוש זכה.

כשהתחילו הפריימריז בכמה מדינות בו זמנית, כוחו הארגוני והכספי של בוש היה חזק מדי בשביל שהמועמדים האחרים יוכלו לגבור עליו, והוא זכה במועמדות. הוועידה הרפובליקנית התרחשה בניו אורלינס, לואיזיאנה, ובה הוא בחר בסנאטור דן קווייל מאינדיאנה כמועמד לתפקיד סגן הנשיא.

בנאום הניצחון שלו, בוש הבטיח שהוא לא יטיל מיסים חדשים על הציבור, אמרה שתפגע בו כעבור ארבע שנים.

מועמדים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דיוויד דוק - המפלגה הפופוליסטית: מנהיג קו קלוקס קלאן בלואיזיאנה לשעבר. אימץ מצע שעירבב מדיניות של עליונות לבנה, ומדיניות שמרנית כגון התנגדות להגירה או לפירוק מנשק גרעיני.
  • לנורה פולאני - מפלגת הברית החדשה: התרכזה בבעיות שקשורות לאבטלה, ביטוח בריאות וחוסר בבתים.
  • ווילה קנוייר/רון ארנייך - המפלגה הסוציאליסטית: אימצו גישה שתומכת במעורבות ממשלתית ומדיניות לטובת העובדים.
  • רול פול/אנדרה מרו - המפלגה הליברטריאנית: קראו למדיניות בדלנית ולסיום מעורבות המדינה בחינוך.

בחירות כלליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסע בחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך הבחירות, בוש ניסה להציג את דוקאקיס כ"ליברל ממסצ'וסטס" שהחזיק בדעות שמאליות ולא הגיוניות. דוקאקיס הותקף על התנגדותו לחיוב כל בתי הספר לקרוא את שבועת האמונים לארצות הברית ועל חברותו באיגוד זכויות האזרח האמריקני. דוקאקיס הגיב ואמר שהוא ליברל גאה ושזאת לא בושה. בוש גם האשים את דוקאקיס בהשקפות חוץ ש"נולדו בהארוורד"- רמז לאליטיזם, לכאורה, של דוקאקיס.

הדמוקרטים ניסו לקשור את בוש לשערוריות בממשל רייגן, כמו פרשת איראן-קונטראס וטענו שהרפובליקנים פזיזים מדי במדיניות החוץ שלהם.

אחת מהסיבות שבוש בחר בדן קווייל, הייתה כדי למשוך מצביעים צעירים. אולם קווייל הלא מנוסה אמר כמה אימרות מביכות, שגרמו למטה דוקאקיס לתקוף אותו ולהכריז שאינו מתאים להיות הבא בתור לתפקיד הנשיא.

במהלך העימות בינו לבין בנסטן, קווייל ניסה להתחמק מההאשמות הללו וטען שניסיונו הוא בדיוק כמו הניסיון שהיה לג'ון קנדי במהלך מסעו לנשיאות. לכך הגיב בנסטן ב"סנאטור, הייתי בצבא עם ג'ק קנדי. הכרתי את ג'ק קנדי. ג'ק קנדי היה חבר שלי. סנאטור, אתה לא ג'ק קנדי!". לאחר שקווייל מחה על הדברים הללו, בנסטן טען שקווייל היה זה שבחר להשוות, ושההשוואה אינה במקום. אף על פי כן, למרות פגיעה במעמדו של קווייל, ההובלה של בוש לא הפסיקה.

הרפובליקנים הציגו את כישלונו של דוקאקיס בניקוי מפרץ בוסטון. בעימותים, למרות שדוקאקיס הצליח בעימות הראשון, בשני בוש ניצח אותו. דוקאקיס חלה בשפעת באותו יום והופעתו בעימות גרמה לו להיות מוצג כקריר ומתנשא. הרגע הכי זכור קרה כשנשאל האם יתמוך בעונש המוות (לו התנגד) אם אשתו תיאנס ותירצח. תשובתו של דוקאקיס התרכזה בעיקר בחוסר ההשפעה של עונש המוות, והתשובה גרמה לו להיתפס כמתנשא.

תוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-8 בנובמבר, בוש זכה ברוב הקולות וב-40 מהמדינות. בוש הצליח מאוד בפרוורי הערים הגדולות, אולם באזורים כפריים הוא זכה בפחות קולות מאשר רייגן. באופן מפתיע, בוש גם הפסיד באיווה. מערב וירג'יניה גם היא נשארה דמוקרטית. בוש ניצח רק בקושי במיזורי. גם במדינות כמו קנזס, דקוטה הדרומית ומונטנה, הרפובליקניות, ההצבעה הייתה הרבה יותר צמודה- בגלל המיתון החקלאי בתקופת רייגן.

התמיכה הכי גדולה בבוש התרחשה בדרום. הוא גם הצליח מאוד במדינות צפון מזרחיות והפסיד בניו-יורק רק בקושי. הוא גם זכה בדלאוור. למרות בנסטן, בוש זכה בטקסס בצורה החלטית. הזכייה של בוש בקליפורניה היא הפעם האחרונה שרפובליקני זכה במדינה זו.

בוש היה המועמד הרפובליקני האחרון שזכה בכמה מדינות שמאז הוכרו בתור מעוזים דמוקרטים. מדינות אלו הן ורמונט, מיין, קונטיקט, ניו ג'רזי, דאלוור, מרילנד, פנסילבניה, מישיגן, אילינוי וקליפורניה. הוא זכה ב-53.4% מהקולות- אחוז שאחריו אף מועמד לא עקף אותו. הוא גם היה המועמד האחרון שזכה ברוב הקולות עד לבנו ב-2004. אלו היו הבחירות האחרונות בהן הרפובליקנים זכו ברוב האלקטורים הצפוניים.

המועמד לנשיאות מפלגה מדינת מוצא מספר הקולות אחוז אלקטורים המועמד לתפקיד סגן נשיא
ג'ורג' הרברט ווקר בוש המפלגה הרפובליקנית טקסס 48,886,597 53.4 426 דן קווייל
מייקל דוקאקיס המפלגה הדמוקרטית מסצ'וסטס 41,809,476 45.6 111 לויד בנטסן
רון פול המפלגה הליברטריאנית פנסילבניה 431,750 0.5 0 אנדרו מארו
לנורה פולאני ניו אליאנס ניו יורק 217,221 0.2 0
אחר 249,642 0.3 0
סה"כ 91,594,686 100 538

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ [1]


הבחירות לנשיאות ארצות הברית
1789 - 1792 - 1796 - 1800 - 1804 - 1808 - 1812 - 1816 - 1820 - 1824 - 1828 - 1832 - 1836 - 1840 - 1844 - 1848 - 1852 - 1856 - 1860 - 1864 - 1868 - 1872 - 1876 - 1880 - 1884 - 1888 - 1892 - 1896 - 1900 - 1904 - 1908 - 1912 - 1916 - 1920 - 1924 - 1928 - 1932 - 1936 - 1940 - 1944 - 1948 - 1952 - 1956 - 1960 - 1964 - 1968 - 1972 - 1976 - 1980 - 1984 - 1988 - 1992 - 1996 - 2000 - 2004 - 2008 - 2012 Seal Of The President Of The United States Of America.svg
Flag of the United States.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא ארצות הברית. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.