מארק רותקו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מארק רותקו (אנגלית: Mark Rothko)‏ (25 בספטמבר 1903 - 25 בפברואר 1970), צייר אמריקאי ממוצא יהודי, יליד לטביה. רותקו השתייך לזרם האקספרסיוניזם המופשט שכונה גם 'אסכולת ניו-יורק'. רותקו נחשב לאחד מגדולי ציירי שדות הצבע.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מארק רותקו נולד בשם מרקוס רותקוביץ בדווינסק (כיום דוגאבפילס) שבלטביה, אז חלק מאימפריה הרוסית, למשפחה יהודית. בשנת 1913 היגרה משפחתו לפורטלנד שבאורגון, בצפון-מערב ארצות הברית, שם למד בבית הספר התיכון. מאוחר יותר למד באוניברסיטת ייל במשך שנה בלבד.

בשנות התבגרותו התעניין רותקו בפוליטיקה. בשנות רדיפות הסנטור ג'וזף מקארתי, לאחר תקופת רוזוולט, נמנע רותקו מלבטא את דעתו הפוליטית והשקפת עולמו החברתית ביצירתו האמנותית, כמו ציירים אמריקאים אחרים ובתוכם גם אמנים יהודיים רבים. קל היה להם להתכנס בתחומי האמנות המופשטת, הציור הטהור והבלתי–פיגורטיבי.

רותקו נותר אלמוני למדי עד שנת 1960, והתקיים מהוראת האמנות.

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

"מספר 14", San Francisco Museum of Modern Art

רותקו, שהיה בין מייסדי אסכולת ניו יורק, התבלט בהתמקדותו ברגשות בסיסיים, ונהג למלא את ציוריו על פי רוב במספר קטן של צבעים בולטים, כמעט ללא פרטים גלויים לעין. בכך ניתן לראות בו סמן מקדים לציירי שדות הצבע, שמשתמשים במשטחי צבע נרחבים ככלי עיקרי להבעה. יצירתו נחשבת לרוב אקספרסיוניסטית ומופשטת. רותקו הציג בציוריו אווירה עצובה המשקפת את הצד האפל של האנושות המודרנית לאחר מלחמת העולם השנייה. ב1935 הקים יחד עם הצייר אדולף גוטליב את קבוצת הציירים הידועים בשם "העשרה" (The Ten).

יצירתו של רותקו מאופיינת ביצירת משטחים גדולים המחלקים את בד הציור לרצועות רוחב. רצועות אלו, הנוצרות בעזרת צורות גאומטריות מלבניות, מצוירות כך ששוליהן מתמזגים זה בזה. בין ציוריו המוקדמים ניתן אף למצוא מוטיבים גאולוגיים המאירים את יצירתו המופשטת והמאוחרת יותר.

בשנת 1958 הזמין האדריכל פיליפ ג'ונסון סדרה של ציורי קיר מרותקו, למסעדת "ארבע העונות" בניו יורק. הפרויקט הושלם כעבור שנה, אך רותקו לא שבע נחת מהעובדה שציוריו ישמשו רקע לארוחות גורמה, ולא יזכו לתשומת הלב הראויה. משום כך בחר, כעבור שנים, להעביר תשע מתוך העבודות האלו לגלריית טייט בלונדון, שאותה העריך מאוד. הציורים הגיעו לידי גלריית טייט ביום בו נודע על מותו של רותקו, והוצגו בחלל מיוחד עם תאורה שעוצבה על ידיו. מאוחר יותר, עם בניית הבניין החדש, הועברו הציורים אליו לחלל תצוגה דומה, שמאפשר למבקרים להתרשם מיצירתו של רותקו באופן שביקש.

בשנת 1967 שב רותקו לשתף פעולה עם ג'ונסון ב"קפלת רותקו" ביוסטון, טקסס, שבעבורה יצר 14 יצירות המרכיבות ביחד מיצב.

התאבדותו ומורשתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מאבק ארוך עם מחלת הדיכאון, בצד שכרות, שאפיינה רבים מחבורת האמנים שנודעה כ"אסכולת ניו-יורק", שלח רותקו יד בנפשו על ידי שיסוף ורידי ידיו בסטודיו שלו בניו יורק, ב-25 בפברואר 1970.

בתחילת נובמבר 2005, שבר ציורו של רותקו משנת 1953, "מחווה למאטיס", שמן על בד, את שיא המחיר לציור שלאחר מלחמת העולם, בהשיגו מחיר של 22.5 מיליון דולר. בחודש מאי 2007, נמכר ציור אחר של רותקו, "מרכז לבן" (White Center) משנת 1950, ב-72.8 מיליון דולר, במכירה פומבית של אמנות בת זמננו שקיים בית המכירות סותבי'ז בניו יורק, ובכך קבע שיא חדש במכירה פומבית, הן ליצירה של רותקו והן ליצירת אמנות בת זמננו. בעליו של הציור, הנחשב לעבודת מפתח בהתפתחותו של האמן, היה המיליארדר דיוויד רוקפלר, שרכש את הציור בשנת 1960 ושילם עבורו 10,000 דולר בלבד.

כתב יד גנוז של רותקו על פילוסופיית האמנות שלו, תחת הכותרת "The Artist's Reality", הובא לדפוס בידי בנו כריסטופר ויצא אור בהוצאת אוניברסיטת ייל במהלך 2006.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Chave, Anne. Mark Rothko, 1903-1970: A Retrospective. New Haven: Yale University Press, 1989.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]