מבצע RY

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מפת ים האלמוגים המציגה את נאורו ואושן (בפינה הימנית העליונה)

מבצע RY היה שמה של התוכנית היפנית לפלישה ולכיבוש האיים נאורו ואושן שבדרום האוקיינוס השקט במהלך המערכה באסיה ובאוקיינוס השקט במלחמת העולם השנייה. המבצע אמור היה לצאת לפועל במאי 1942, מיד לאחר מבצע MO, שמטרתו כיבוש גינאה החדשה, ולפני מבצע MI, שהסתיים בקרב מידווי. הסיבה העיקרית לעריכת מבצע זה הייתה השתלטות וניצול משאבי הזרחה. לאחר דחייה בשל התקלות בכוחות אויב, יצא המבצע לפועל באוגוסט 1942.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

האיים נאורו ואושן מבודדים אך הם עשירים במרבצי זרחה. האיים היו תחת מנדט אוסטרלי, וחברת כרייה בריטית כרתה את המשאב לצורכי יצור תחמושת, חומר נפץ ודשנים.

בדצמבר 1940 הטביעו סיירות העזר הגרמניות "אוריון" וקומט" חמש אוניות סוחר בריטיות והפציצו את נאורו ובכך פגעו בייצור הזרחה של בעלות הברית. לאחר פשיטות אלו, ולבקשת אוסטרליה, הסכימה ההאדמירליות הבריטית להציב כלי שיט באי על מנת להגן עליו מפני פשיטות נוספות. האונייה האוסטרלית מנורה (Manoora) הגיעה לאי ב-4 בינואר 1941, ולאחר מכן המשיכו אוניות אוסטרליות וניו זילנדיות להפגין נוכחות רצופה מסביב לאי. בנוסף, נשלחה לכל אחד מהאיים פלוגה עם שני תותחי שדה. הפשיטות היפניות הביאו להתחלת השימוש בשיירות ימיות בין אוסטרליה וניו זילנד.

בסוף פברואר 1942, תחת החשש מפני פלישה יפנית לאיים, יצאה מאיי ההברידים החדשים המשחתת "טריומפאנט" תחת דגל צרפת החופשית בדרכה לנאורו ולאושן על מנת לפנות את יושביהם.

אף על פי שהמבצע לכיבוש גינאה החדשה בוטל ב-8 במאי 1942 - מיד לאחר קרב ים האלמוגים - יצאו כוחות הצי הקיסרי היפני מרבאול ומבוגנוויל ב-11 במאי בדרכם לבצע את מבצע RY.

ניסיון הפלישה הראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-11 במאי 1942 יצא מרבאול כוח הפלישה של הצי הקיסרי היפני, תחת פיקודו של אדמירל משנה קיוהידה שימה. הכוח הכיל את הסיירת "טטסוטה," את המקשות "אוקינושימה" ו"טסוגארו" ואת המשחתות "אוזוקי" ו"יוזוקי." הנחתים היפנים, שהשתייכו לכוח הנחיתה המיוחד ה-6 ולכוח הנחיתה המיוחד של קשימה, הפליגו על סיפון אוניות המשא "קינריו מארו" ו"טקהאטה מארו."

ב-12 במאי בשעה 04:52 זיהתה הצוללת האמריקאית "S-42" את הכוח ושיגרה טורפדו אל האוקינושימה והסבה לה נזק. הכוח המלווה את כוח הפלישה הטיל באזור פצצות עומק וגרם נזק לצוללת, שנאלצה לסגת ולשוב לבסיסה שבבריזביין. בשעה 06:40 טבעה האוקינושימה.

על אף אובדן אוקינושימה, המשיך שאר כוח הפלישה לפי התוכנית. בעודו במסלול הפלגה לנאורו קיבל שימה דיווח מודיעיני ממטוסי סיור מטולאגי על פיו נצפו נושאות המטוסים האמריקאיות "אנטרפרייז" ו"הורנט" במסלול הפלגה לנאורו. נושאות המטוסים נשלחו לאי בעקבות מידע שהתקבל לאחר יירוט תקשורת יפנית, ותפקידן היה הרתעתי בלבד.

ההרתעה הצליחה, ומתוך חשש מהאיום שהטילו נושאות המטוסים על כוח הפלישה, שהיה חסר בחיפוי אווירי, ביטלו היפנים את המבצע ב-15 במאי והכוח שב לרבאול.

ניסיון הפלישה השני[עריכת קוד מקור | עריכה]

כוח פלישה נוסף יצא מלגונת טרוק ב-26 באוגוסט 1942. הכוח הכיל את הסיירת "יוּבּארי" ואת המשחתות "אוֹיטה," "יוזוקי," "אריאקֶה," "יוּגוּרֶה" ו"יונאגי" ואוניית המשא "האקוזאקי מארו." כוח הפלישה נחת בנאורו ב-29 באוגוסט ובאושן ב-30 באוגוסט, ללא התנגדות.

לאחר מכן הציבו היפנים חילות מצב על שני האיים, בהם החזיקו עד סוף המלחמה. עם זאת, עם התקדמות המלחמה דילגו בעלות הברית על האיים תוך כדי התקדמותן באוקיינוס השקט, והאיים הפכו למבודדים ומנותקים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Willmott, H. P. The War with Japan: The Period of Balance, May 1942 – October 1943, SR Books, 2002. ISBN 9780842050326.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


המערכה באוקיינוס השקט

המתקפה על פרל הארבור - קרב האי וייק - הפשיטה על איי מרשל וגילברט - הפשיטה של דוליטל - קרב ים האלמוגים - קרב מידוויי - מבצע RY - המערכה באיי שלמה - הקרב על האיים האלאוטיים - המערכה באיי גילברט ומרשל - המערכה על איי מריאנה ופלאו - המערכה על איי וולקנו וריוקיו