נאורו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

נאורו (שם רשמי רפובליקת נאורו) היא מדינת אי במיקרונזיה אשר נמצאת בדרום האוקיינוס השקט. זוהי הרפובליקה העצמאית הקטנה ביותר בעולם מבחינת אוכלוסייה ושטח. נאורו נמצאת כ-4000 ק"מ דרומית מערבית להוואי ושכנתה הקרובה ביותר של נאורו הנה בנבה השוכנת בקיריבטי. מדינה זו היא היחידה בעולם שאין לה עיר בירה רשמית, אך יארן, העיר הגדולה ביותר בנאורו, נחשבת לעיר הבירה בפועל, מכיוון ששם נמצאים מוסדות הממשלה של מדינת נאורו.

נאורו מאוכלסת במיקרונזים ופולינזים. מדינה זו סופחה לגרמניה והייתה לקולוניה שלה במאה ה-19, ולאחר מלחמת העולם הראשונה הפכה לטרטורית מנדט שנשלטה על ידי אוסטרליה, ניו זילנד והממלכה המאוחדת. במהלך מלחמת העולם השנייה נכבש האי על ידי יפן, ואחרי המלחמה היא שבה והייתה לשטח נאמנות. את עצמאותה קיבלה נאורו ב-1968.

נאורו שוכנת על אי סלעי המכיל מרבצי זרחה רבים. עיקר הפעילות הכלכלית בנאורו החל משנת 1907 היה יצוא תרכובת זו ממכרות באי. סביבת האי נפגעה באופן חמור מכריית-יתר, והחברה שהוקמה לניהול נכסי האי ירדה באופן משמעותי בערכה. ממשלת נאורו נקטה באמצעי חקיקה לא שגרתיים להשגת הכנסות. בשנות ה-90 של המאה ה-20 נאורו הייתה למקלט מס ומרכז הלבנת הון. מאז 2001, הסכימה נאורו לקבל עזרה מהממשלה האוסטרלית; בתמורה לסיוע זה, הוקמו על האי מרכזי מעצר לאנשים המחפשים מקלט באוסטרליה, שפעלו ברצף עד תחילת ‏‏2008‏^[1].

תוכן עניינים 1 היסטוריה 2 פוליטיקה 2.1 מחוזות נאורו 2.2 יחסי חוץ 3 גאוגרפיה 4 כלכלה 5 דמוגרפיה 6 תרבות 7 קישורים חיצוניים 8 הערות שוליים

[עריכה] היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של נאורו

נאורו יושבה לראשונה על ידי מיקרונזים ופולינזים לפני לפחות 3000 שנים. אוכלוסיית הילידים בנאורו הורכבה מ-12 שבטים, אותם מסמל הכוכב בעל 12 הקודקודים בדגל. אנשי האי קראו לאי שלהם "Naoero"; מילה זו הפכה ל-Nauru אנגלית על מנת שדוברי האנגלית שהגיעו לשם יוכלו לבטא את השם בקלות. מקור המזון העיקרי של אנשי נאורו היה קוקוס ופנדנוס טכטוריוס (פרי שגדל באי) וכן דגי איביז'ה, אשר גודלו בבריכות לאחר שהורגלו לתנאים של מים מתוקים. באופן מסורתי, רק גברים הורשו לדוג על השונית, ועשו כך מקאנו תוך שימוש בעופות פריגטה מאומנות.

בשנת 1830 לערך, קיימה נאורו קשר עם אירופה בעזרת ספינות ציד של לווייתנים ואוניות סחר הובאו למלא את מלאי האי. בתקופה זו לערך החלו להתגורר עריקים באי. תושבי האי סחרו עם המבקרים האירופאים ותמורת מזון קיבלו משקאות אלכוהוליים ונשק חם; הנשק החם נוצל בעת מלחמת 10 השנים שנערכה בין שבטי האי מלחמה זו פרצה ב-1878 ותוצאתה הייתה הקטנת כמות התושבים באי מ-1400 נפש ל-900. האי סופח לגרמניה ב-1888 ואוחד עם ארץ החסות הגרמנית איי מרשל. הגעתה של גרמניה הפסיקה את המלחמה; המלחמה הביאה שינוי סוציולוגי, עתה היה שלטון מלוכני שבראשו מלך כשליט האי. גם מסיונר נוצרי הגיע לאי ב-1888 מאיי גילברט וכך הנצרות הפכה ליותר נפוצה ברחבי האי.

ב-1900 התגלה באי זרחה וחברת "Pacific Phosphate Company" התחילה לנצל את המשאב ב-1906 בעזרת הסכם עם גרמניה; המשלוח הראשון של חברה זו נעשה ב-1907. בעקבות פריצת מלחמת העולם הראשונה, האי נכבש על ידי הצבא האוסטרלי ב-1914. לאחר המלחמה, חבר הלאומים הפקיד בידי בריטניה את המנדט על האזור, שאותו הסכימו לחלוק עם אוסטרליה וניו זילנד ב-1923. שלוש המדינות חתמו על הסכם אי נאורו ב-1919, תוך כדי יצירת שמה של הספינה עליה נחתם החוזה ועידת הזרחה הבריטית, בחוזה זה ניתנה בידי בריטניה הזכות על מכרות הזרחה של האי.

הכוחות היפנים כבשו את האי ב-26 באוגוסט 1942. שדה התעופה שבנו היפנים על האי הופצץ במרץ 1943, תוך עיכוב אספקת המזון לאי. היפנים גירשו 1200 מתושבי האי כדי שיהיו לעבדים באיי צ'וק מתוכם מתו 468 אנשים. האי שוחרר ב-13 בספטמבר 1945, כאשר קרבה לאי ספינת קרב אוסטרלית והיפנים נכנעו. נקבע הסדר על ידי ועידת הזרחה הבריטית והמגורשים הוחזרו לאי בינואר 1946. הוסכם ב-1947 על ידי האומות המאוחדות שבריטניה, ניו זילנד ואוסטרליה יחזרו לשלוט באי. נאורו הייתה לבעלת ממשלה עצמאית ב-31 בינואר 1966 ושנתיים לאחר מכן הפכה למדינה עצמאית ובראשה הנשיא המּ‏ר דה רובורט. ב-1967 קנו אנשי נאורו את חברת הזרחה הבריטית של האי וביוני 1970 הועברה האחריות על מכרות אלו לחברת הזרחה הנאורית. ההכנסות מהניצול של הזרחה גרמו לנאורו להיות לאחת המדינות בעלות איכות חיים מהגבוהות ביותר באוקיינוס השקט.

ב-1989 המדינה עשתה צעד משפטי נגד אוסטרליה בבית הדין הבינלאומי לצדק על פעולותיה של אוסטרליה בעת שליטתה על נאורו, בעיקר המחדל של אוסטרליה לתיקון הנזק הסביבתי הנוצר ממכרות הזרחה. הפעולה גרמה לאוסטרליה לנסות לטהר את שמה על ידי שיקום אזורי היישוב שמחוץ למכרות של נאורו. מקורות הזרחה ההולכים ופוחתים הובילו לשפל כלכלי בנאורו, שגרם לחוסר יציבות פוליטית מאמצע שנות השמונים של המאה הקודמת. בין 1989 ל-2003 היו בנאורו 17 ממשלות. בין 1999 ל- 2003, חוסר אמון רציני של המצביעים ובחירות בין רנה אריס לברנד דואיוגו הובילו את המדינה לחילוף שלטון. דואיוגו נפטר בעת כהונתו במרץ 2003 ולודוויג סקוטי נבחר לנשיא. סקוטי נבחר שוב לקדנציה מלאה באוקטובר 2004. בזמן האחרון, חלק ניכר מהכנסות המדינה מגיע מסיוע אוסטרלי.

[עריכה] פוליטיקה

ערך מורחב – פוליטיקה של נאורו

נאורו היא רפובליקה שבה שיטת בחירת הממשלה היא פרלמנטרית. הנשיא בה הוא גם ראש המדינה וגם ראש הממשלה. בפרלמנט יש 18 חברים, הנבחרים מדי 3 שנים. הפרלמנט בוחר נשיא מבין חבריו, אשר ממנה ממשלה בת 5 או 6 אנשים. בנאורו אין צורה רשמית של מפלגות פוליטיות; המועמדים נגשים כעצמאיים. 15 מ- 18 חברי הפרלמנט היום עצמאיים, והבחירות לפרלמנט נעשות לעתים קרובות בדרך של שבטים מורחבים. שלוש המפלגות שהיו פעילות בפוליטיקה של נאורו הן: המפלגה הדמוקרטית, מפלגת נאורו הראשונה ומפלגת המרכז.

מאז 1992, ממשלה מקומית היא האחראית על המועצה של האי נאורו. כוח המועצה צומצם ויועץ שנושאים מסוימים יועברו לסמוכות הממשלה הלאומית. השליטה של מועצת האי התמקדה במאמצים לגבי נושאים מצומצמים הקשורים בנאורו. החברים במועצת האי נאורו לא יכולים בעת ובעונה אחת למלא מקום גם בפרלמנט של האי. חוקי החזקה בקרקע של נאורו אינם רגילים: לכל אזרח נאורו יש זכויות מסוימות לגבי כל שטח באי, המוחזק על ידי משפחות ויחידים; לממשלות ולחברות אין שטח והן חייבות להחכיר את השטח מבעליו. אנשים שאינם אזרחי נאורו לא יכולים להחזיק באדמה.

לנאורו יש מערכת חוקים מסובכת. בראש בית המשפט העליון עומד השופט העליון שהוא החשוב ביותר בנושאי החוק. בנושאים אחרים מערערים לבית המשפט לערעורים, המונה 2 אנשים. הפרלמנט לא יכול לשנות את החלטות בית המשפט, אך לגבי פסיקה של בית המשפט לערעורים ניתן לפנות לבית המשפט העליון של אוסטרליה. דבר זה קורה רק לעתים נדירות. בתי המשפט מורכבים מבתי משפט אזוריים ובתי משפט לענייני משפחה, בראש כל אחד מהם יושב שופט שלום מקומי, שהוא גם הרשם של בית המשפט העליון. לבסוף, יש 2 דמויי בתי משפט: מועצה לערעורים ציבוריים והמועצה לערעורי משטרה, שניהם מנוהלים בידי הנשיא העליון.

לנאורו אין כוחות צבא חמושים; תחת הסכמה בלתי רשמית, ההגנה שלהם היא באחריות אוסטרליה. יש כוח משטרתי קטן שהוא תחת פיקוד האזרחים.

[עריכה] מחוזות נאורו

נאורו מחולקת ל- 14 מחוזות המחולקים ל-8 מחוזות בחירות.

[עריכה] יחסי חוץ

מאז עצמאותה ב-1968, הצטרפה נאורו לחבר העמים הבריטי כחברה מיוחדת, והייתה לחברה מלאה ב-2000. מדינה זו חברה בפורום איי האוקיינוס השקט, בתוכנית הסביבתית של דרום האוקיינוס השקט, בוועידת האוקיינוס השקט ובוועידת יישום מדעי כדור הארץ של דרום האוקיינוס השקט. הפרויקט של ארצות הברית להפחתת הרדיואקטיביות הפעיל מוניטור אקלימי מעל האי.

לנאורו ולאוסטרליה קשרים הדוקים. נוסף להסכם בלתי רשמי להגנה, תזכיר ההבנה של ספטמבר 2005 בין 2 המדינות המעניק לנאורו עזרה כספית וסיוע טכנולוגי, כולל שר להכשרת תקציב כלכלת נאורו וייעוץ בנושאי בריאות וחינוך. הסיוע הזה מיועד למחפשי מקום מפלט בנאורו בעת שפנייתם לכניסה לאוסטרליה נבדקת. נאורו משתמשת בדולר אוסטרלי כמטבעה הרשמי.

נאורו ניצלה את היותה חברה בבריטניה על מנת לקבל רווח כספי מטאיוואן ומהרפובליקה העממית של סין על ידי שינוי הסטטוס הפוליטי של טאיוואן. ב-21 ביולי 2002, חתמה נאורו על הסכם לביסוס יחסי החוץ שלה עם הרפובליקה העממית של סין. מהלך זה גרם לסין להבטיח תמיכה בסך 60 מיליון דולרים אמריקאיים לנאורו. בתגובה טאיוואן חידדה את קשריה עם נאורו יומיים לאחר מכן. הביסוס מחדש של קשרי נאורו עם טאיוואן גרם לקשרים ב-14 במאי 2005, ולקשרים דיפלומטיים עם סין ב-31 במאי באותה שנה.

[עריכה] גאוגרפיה

ערך מורחב – גאוגרפיה של נאורו

נאורו היא אי דמוי אליפסה השוכן באוקיינוס השקט, במרחק 42 קילומטרים דרומית לקו המשווה. האי מוקף שונית אלמוגים החשופה לגאות ושפל קלים. השונית חוצצת בין החוף החולי למים העמוקים. נוכחות השונית מנעה בניית נמל ים, כמו כן נבנו 16 תעלות מלאכותיות בשונית על מנת לאפשר לסירות קטנות לגשת לאי. יש באי רצועת חוף ברוחב 150-300 מטרים. צוקי אלמוגים מקיפים את הרמה המרכזית של האי. המקום הכי גבוה של הרמה הוא 65 מטרים מעל פני גובה הים. המקום השופע היחיד הוא רצועות החופים הצרות, שם מצליחים לצמוח דקלי הקוקוס. האדמה מוקפת באגם המנותק מהים המסייע לצמיחת בננות, אננסים, ירקות ועצי פנדנוס טכטוריוס ועצים מקומיים מטופחים. האוכלוסייה של האי מרוכזת ברצועות החוף.

נאורו הוא אחד משלושת איי הזרחה הגדולים באוקיינוס השקט; בכל מקרה, מאגרי הזרחה באי כמעט וכלו לחלוטין. המכרות במרכז האי הותירו שטח גירי בגובה של למעלה מ- 15 מטרים. מאה שנות חפירות הסירו והחריבו ארבע חמישיות משטח האי. לחציבה הייתה גם השפעה על השטח הימי מסביב לאי, כיוון שהגיעו 40% יותר אוניות לאי וכך סתמו אותו בטין עד שאזלה הזרחה.

באי בצורה טבעית יש כמות מוגבלת של מים מתוקים. על הגגות מוצבים מיכלים לאגירת מים, אך אנשי האי לרוב מסתמכים על המתקן הישן להתפלת מי ים. אקלימה של נאורו הוא חם ולח מאוד לאורך כל השנה בשל סמיכות האי לקו המשווה ולים. האי מושפע מגשמי מונסון בין נובמבר לפברואר. בגשמים יש תהפוכות רבות והם מושפעים מאל ניניו, עם מספר בצורות שנרשמו באזור. טווח הטמפרטורות באי הוא בין 26 ל- 35 מעלות צלזיוס במהלך היום ו-25 עד 28 בלילה. כמדינת אי, נאורו חשופה לפגיעות אקלימיות ולשינויים בגובה פני הים, אך הקושי העיקרי הוא חוסר הציפייה לכך; לפחות 80% משטח האי הוא הררי וגבוה מספיק, אך אזור זה לא יהיה ראוי למגורים עד יישום תוכנית השיקום ממכרות הזרחה.

יש רק 16 מינים מקומיים של קבוצת הוסקולאריים באי, אף אחד מהם איננו אנדמי. מינים מיובאים השייכים לקוקוס, גרמו להפרעה בצמחייה המקומית. אין שום יונק מקומי של האי; יש כמה ציפורים, חרקים וסרטני אדמה מקומיים. כמו כן, הוכנסו לאי עוד מספר בעלי חיים, כגון חתולים, כלבים ותרנגולות.

[עריכה] כלכלה

ערך מורחב – כלכלת נאורו

כלכלת נאורו תלויה באופן כמעט מוחלט בכריית המחצב היחיד באי, זרחה; ישנם עוד מספר מחצבים, וצריכתם של רוב המחצבים חשובה. עתודות הזרחה הולכות ומדלדלות לאחר למעלה ממאה שנות כרייה אינטנסיבית, שגרמו להרס כמעט מוחלט של הקרקעות באי.

[עריכה] דמוגרפיה

ערך מורחב – דמוגרפיה של נאורו

מתוך 13,048 תושבי האי, 58% הם ילידי נאורו, 26% נוספים הם מאיים אחרים באוקיינוס האוקיינוס השקט, 8% סינים ו-8% אירופאים. השפה הרשמית של נאורו היא ניב מובהק של שפות האוקיינוס השקט. אנגלית מדוברת שם בהיקף נרחב, וזו שפת הממשלה והמסחר.

הדת העיקרית הקיימת באי היא הנצרות (שני שלישים פרוטסטנטים ושליש אחד קתוליים). כמו כן, יש כמות בהאים לא מעטה. החוקה תומכת בדת חופשית; אם זאת הממשלה מגבילה חופש זה ומגבילה את המצוות של המורמונים ושל עדי יהוה. רוב הזרים עובדים בתאגידי הזרחה של נאורו.

לעלייה ברמת החיים מאז הקמת המדינה, יש כמה השפעות שליליות על החברה. אחוזי ההשמנה בנאורו הם מהגבוהים בעולם, עם 90% מהמבוגרים הנמצאים במצב של השמנת יתר. לנאורו יש את האחוז הגבוה ביותר של סוכרת מסוג 2, יותר מ- 40% מהאוכלוסייה נגועה במחלה. תוחלת החיים הממוצעת בנאורו ירדה ל-58 שנים לגברים ו-65 שנים לנשים.

האוריינות באי היא 97%, החינוך הוא חובה מגיל 6 עד 15 ועוד שנתיים שאינן חובה מלומדות. יש קמפוס של האוניברסיטת של דרום האוקיינוס השקט (USP) על האי; לפני בניית הקמפוס, התלמידים טסו לאוסטרליה על מנת ללמוד באוניברסיטה.

ריבוי טבעי: 1.9 %

[עריכה] תרבות

נאורו ירשה מיורדי הים המיקרונזים והפולינזים את האמונה באלוהות האישה ובשד האדמה (הנקרא באי Buitani). שניים מ-12 שבטי האי המקוריים נכחדו במאה ה-20. יום אנגם (חג מקומי של האי) נערך ב-26 באוקטובר, חוגגים ביום זה את התאוששות האוכלוסייה אחרי מלחמת העולם השנייה שביחד עם המלחמה המקומית צימצמו את האוכלוסייה לפחות מ-1500 אנשים. התרבות השתנתה בעקבות הקולוניזציה והמודרניזציה, אשר הן השפעות מערביות ברורות. נשמרו מנהגים ישנים מעטים, עם זאת מספר צורות של מוזיקה, אמנות ואומנות ודיג עדיין מתורגלות.

אין חדשות יומיות שמפורסמות אך יש כמה שבועונים או דו-שבועונים שיוצאים לאור. יש למדינה תחנת טלוויזיה, טלוויזית נאורו (NTV) שמה, אשר משדרת תוכניות מניו זילנד. ישנה גם תחנת רדיו ללא פרסומות, רדיו נאורו, שמעבירה פרטים מרדיו אוסטרליה והBBC.

פוטבול אוסטרלי הוא הספורט הפופולרי ביותר בנאורו; יש ליגה מקומית עילית עם 7 קבוצות. כל המשחקים משוחקים באצטדיון היחידי באי. בנאורו גם הקריקט, הגולף שיט המפרשיות, הכדורגל והטניס הם תחומי ספורט פופולריים. נאורו משתתפת במספר תחרויות ספורט ביניהם משחקי אולימפיאדת הקיץ, ובייחוד בהרמת משקולות. מרקוס סטפן, כיום נשיא המדינה, הוא הספורטאי הראשון מנאורו שהשתתף באולימפיאדה. באולימפיאדת ברצלונה סטפן השתתף כחלק מנבחרת סמואה, מכיוון שנאורו טרם הצטרפה אז לוועד האולימפי הבינלאומי. שחקני הטניס הטובים ביותר בנאורו, שני אחים, הם נכון להיות תחת מלגות כספורטאים בארצות הברית. פעילות מסורתית באי היא לכידת עופות נודי כאשר הן חוזרות מחיפוש מזון בים. עם שקיעת השמש עומדים אנשים על החוף מוכנים לתפוס את הציפורים.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: נאורו

• זיו מגן, השמש שוקעת מעל נאורו

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ http://news.bbc.co.uk/2/hi/asia-pacific/7229764.stm - BBC News: Australia ends 'Pacific Solution'

האימפריה הקולוניאלית הגרמנית 1871-1919
אפריקה	מזרח אפריקה הגרמנית: טנגניקה, רואנדה-בורונדי, וויטולנד, משולש קיונגה דרום מערב אפריקה הגרמנית: נמיביה מערב אפריקה הגרמנית: קמרון, טוגו
האוקיאנוס השקט	גינאה החדשה הגרמנית: קיזר-ווילהמסלנד, ארכיפלג ביסמרק, איי שלמה הגרמנים, בוגנויל, נאורו, איי מרשל הגרמנים, איי מריאנה, איי קרוליינה, מיקרונזיה, פלאו סמואה הגרמנית
סין	אזור הזיכיון במפרץ ג'יאוז'ו, קינגדאו, איזור ההשפעה בשאנדונג