בוגנוויל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קואורדינטות: 6°00′S 155°00′E / 6.000°S 155.000°E / -6.000; 155.000

האי בוגנוויל ואיים שכנים

בוגנוויל הוא האי הראשי באזור האוטונומי של בוגנוויל בפפואה גינאה החדשה. אזור זה ידוע גם בשם "מחוז בוגנוויל" או "איי שלמה הצפוניים". אוכלוסיית האזור מונה 175,160 תושבים (נכון לשנת 2000), והיא כוללת את אוכלוסיית האי הסמוך בוקה (Buka) ואיים סמוכים נוספים. אף על פי שמבחינה גאוגרפית שייך האי בוגנוויל לארכיפלג איי שלמה, מדינת איי שלמה הינה מדינה נפרדת.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההתיישבות האנושית הראשונה בבוגנוויל התרחשה לפני 28,000 שנים. לפני 3000 או ארבעת אלפים שנים הגיעו לאי אנשים אוסטרונזים, והביאו עימם בעלי חיים מבויתים כגון חזירים, תרנגולות, כלבים וגם כלי אובסידיאן. החוקר האירופאי הראשון שהגיע לבוגנוויל היה הצרפתי לואי דה בוגנוויל, שנחת באי ב-1768 ונתן לי את שמו. גרמניה טענה לריבונות על האי ב-1899 וסיפחה אותו למדינת החסות שלה בגינאה החדשה הגרמנית. במהלך מלחמת העולם הראשונה כבשה אוסטרליה את גינאה החדשה הגרמנית, כולל את האי בוגנוויל, וסיפחה אותה במסגרת מנדט חבר הלאומים.

ב-1942, מהלך מלחמת העולם השנייה, כבשה האימפריה היפנית את האי, אך הוא שב לשליטה אוסטרלית ב-1946. בוגנוויל הפך לחלק ממדינת פפואה גינאה החדשה ב-1975. מלחמות אזרחים שפרצו באי הובילו לשתי הכרזות עצמאות של בוגנוויל, הראשונה ב-1975 והשנייה ב-1990. שיחות שלום בתיווך ניו זילנד נפתחו ב-1997, והסתיימו במתן אוטונומיה לבוגנוויל.

גאוגרפיה ואקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגאוגרפיה הפיזית של בוגנוויל והמערכת האקולוגית שלו הן זהות. הוא מהווה חלק מהאזור האקולוגי של יערות הגשם של איי שלמה. בוגנוויל והאי הסמוך לו, בוקה, הם שני שטחי יבשה נפרדים שביניהם מפריד מצר ים רדוד ברוחב 800 מטרים. שטחו של האי הוא 9,000 קמ"ר, ופזורים בו מספר הרי געש, חלקם פעילים, חלקם רדומים וחלקם כבויים. הר בגאנה (Bagana), שבצפון החלק המרכזי של האי, פעיל בצורה ניכרת, ולעתים נפלט ממנו עשן הנראה למרחק קילומטרים. רעידות אדמה מתרחשות בתכיפות אך לרוב הן לא מסבות נזק רב. האקלים באי הוא טרופי, עם טמפרטורה ממוצעת של 26.7 מעלות צלזיוס בגובה פני הים.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב האוכלוסייה באי בוגנוויל משתייכת לנצרות. כש-70% מהתושבים הם קתולים. כיום חיים באי מספר מועט של לא-ילידים, שכן רובם פונו בזמן מלחמות האזרחים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Pelton, Robert Y. The Hunter, the Hammer, and Heaven. Lyons Press, 2002. ISBN 9781585744169.*

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בוגנוויל בוויקישיתוף