מיק ג'אגר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מיק ג'אגר
מקור	דרתפורד, קנט, אנגליה
שנות פעילות	1962—היום
סוגה	רוקנרול רוק קלאסי בלוז בלוז רוק רית'ם אנד בלוז רגאיי קאנטרי
חברת תקליטים	וירג'ין הקלטות
האתר הרשמי

מיק ג'אגר (Mick Jagger) (נולד ב- 26 ביולי 1943) הוא מוזיקאי, הידוע בעיקר כסולן להקת הרולינג סטונז. בנוסף לכך הוא שחקן, מפיק מוזיקה וסרטים ואיש עסקים.

תוכן עניינים 1 ביוגרפיה 2 הרולינג סטונז 2.1 הצלחה בינלאומית 3 נוכחות בימתית ייחודית 4 תדמיתו הציבורית וחייו האישיים 4.1 התקרית בביתו של ריצ'רדס 4.2 שערוריית אלטמונט 4.3 מערכות יחסים

[עריכה] ביוגרפיה

מייקל ג'אגר נולד למשפחה ממעמד הביניים בבית החולים "ליווינגסטון" שבדרת'פורד בבריטניה. אביו, באזיל פאנשאווה ג'אגר, וסבו, דייוויד ארנסט, היו שניהם מורים; אמו, אווה אנסליי מרי סקאטס, מהגרת אוסטרלית, הייתה פעילה פוליטית קונסרבטיבית. ג'אגר הוא הבוגר מבין שני אחים. הוא חונך להמשיך בדרכו המקצועית של אביו, וכתלמיד מצטיין נשלח ג'אגר ללמוד בבית ספר לדקדוק, שם עבר בהצטיינות את המבחנים, ומשם המשיך עם מלגה לבית הספר לכלכלה שבלונדון. בשנת- 1962 הוא החל ללמוד לתואר לראיית חשבון, אך נוכח בלימודים במשך שנה בלבד ולא סיים אותם. בנוסף קיים הסיפור כי סולק מבית הספר לאחר שנכנס אל תוך הספרייה על אופנוע. לאור המצב החדש, החליט ג'אגר לטפח קריירה מוזיקלית שהייתה שאיפתו העיקרית. ג'אגר סיפר כי "מאז ומתמיד אהבתי שירה, עוד כשהייתי ילד. הייתי חבר במקהלה של הכנסייה וגם אהבתי להקשיב לזמרים ברדיו או לצפות בהם בטלוויזיה".

ההחלטה לנשור מהלימודים לטובת קריירה מוזיקלית לא התקבלה ברוח טובה אצל אמו ואביו התנגד לכך נחרצות. ג'אגר עצמו אמר שהוא הבין את חוסר התמיכה של הוריו בעניין, ואפילו הוא פיקפק שקריירה מוזיקלית לטווח ארוך היא אפשרית. בשנים הראשונות הוא היה חבר בשתי להקות: Little Boy Blue ו- Blue Boys.

בגיל 19 החל ג'אגר להופיע לבדו כזמר, ללא כל הכשרה מוזיקלית קודמת, כולל קריאת תווים. הוא הופיע במועדונים שונים כמו מועדון "המרקי" המפורסם, וכן נהג להקשיב לאמני בלוז שונים, ויחד עם חבר ילדותו, קית' ריצ'רדס, למדו השניים לנגן דרך שמיעה מתמשכת לתקליטים.

[עריכה] הרולינג סטונז

בשנת- 1963 הקימו ג'אגר וריצ'רדס, יחד עם חבריהם בריאן ג'ונס, ביל ויימן, איאן סטוארט וצ'ארלי ווטס את להקת הרולינג סטונז (האבנים המתגלגלות). השם נבחר בהשראת שיר של אמן הבלוז מאדי ווטרס, "בלוז האבן המתגלגלת". סטוארט נופה בסופו של דבר מההרכב מאחר שלא תאם לתדמית שרצה מנהל הלהקה, אנדרו לוג אולדמן. אולדמן היה זה שישכנע את ג'אגר להישתמש בשם הבמה "מיק" במקום שמו המקורי "מייק", אם כי חבריו הקרובים של ג'אגר קוראים לו מייקל.

ג'אגר לא זכה להצלחה מיידית עם תפקידו כסולן הלהקה וראה בעצמו כתלמיד בית ספר נאיב וביישן מול הקהל. אך כמו שחברי הלהקה למדו לנגן ולכתוב את השירים דרך חיקוי אמנים אחרים, כך ג'אגר למד את תפקידו בלהקה. במהלך ההופעות ברחבי אנגליה לצד מוזיקאים בעלי מוניטין כמו אייק וטינה טרנר, למד מהם ג'אגר ליצור את האינטרקציה עם הקהל, וכך אימץ לעצמו את סגנונו האישי.

בשנת 1964 הוציאה הלהקה את אחד משיריה המוכרים ביותר, שהפך לאבן דרך בהיסטוריה של הרוקנ'רול, Satisfaction. השיר, שנודע בריף הגיטרה המפורסם שלו, העלה את הלהקה לגדולות והחלה לצבור מוניטין ברחבי בריטניה ומחוצה לה. במהרה לקחו ג'אגר וריצ'רדס חלק דומיננטי בכתיבת השירים והפכו לכותבי השירים הראשיים של הלהקה. ג'אגר עצמו החל לבסוף לזכות בהוכרה כסולן כריזמטי במיוחד, כאשר במקביל, תרומתו של ג'ונס, מייסד הלהקה, החלה להיות בקושי מורגשת.

במשך השנים הבאות החלו חברי הלהקה לזכות להוכרה בתדמית השערורייתית שלה, לרוב הקשר להוללות מינית ושימוש ניכר בסמים. בתקופה זו הוציאה שניים מארבעת האלבומים המצליחים ביותר שלה: Beggars Banquet ו- Let It Bleed. מהאלבומים יצאו להיטים רבים כמו- Sympathy for the Devil, Street Fighting Man, Gimme Shelter, Midnight Rambler ו- You Can't Always Get What You Want. אולם, הרגלי השימוש בסמים של ג'ונס החלו לפגוע בלהקה, כאשר כמעט ולא יכל לתפקד או לנגן. בסופו של דבר, סולק ג'ונס מהלהקה ביוני 1969 וכעבור פחות משבוע, נמצא מת בבריכת ביתו ככל הנראה בעקבות תאונת טביעה.

[עריכה] הצלחה בינלאומית

לאחר סיום העבודה עם מנהלם השני, אלן ב. קליין, לקח ג'אגר פיקוד על הניהול הפיננסי של הרולינג סטונז עד היום, בעזרת הקולגה שלו, פרינס רופרט לוונסטיין. עד היום, כמספר עשורים מאז הקמתה, ממשיכה להקת הרולינג סטונז להופיע ועורר שערוריות. בשנת- 2005, יצא האלבום A Bigger Bang שכולל בתוכו את השיר Sweet Neo Con, שמילותיו נכתבו בידי ג'אגר ויוצאות בגלוי נגד כהונתו של ג'ורג' וו. בוש. בפברואר 2006 הופיעה הלהקה במהלך שידורי הסופרבול נתבקש ג'אגר להשמיט מילים בעלי מסר מיני מהשירים שעמד לבצע, מכיוון שהיו ילדים בקהל. הוא לא עמד בבקשה, אך עקב כך דמם המיקרופון בקטעים אלו במהלך ההופעה. הלהקה גם יצאה להופיע להראשונה בפוארטו ריקו, כשהכרטיסים להופיע נחטפו ונמכרו במחיר של עד אלף דולר לכרטיס, פי שניים יותר מהמחיר המקורי. באפריל 2006, הופיעה הלהקה לראשונה בסין, בעיר שנחאי.

[עריכה] נוכחות בימתית ייחודית

במהלך השנים זכה ג'אגר למוניטים של אחד מסולני הרוק הגדולים ביותר, עם נוכחות בימתית ייחודית במיוחד. הופעותיו ברולינג סטונס הפכו להיות אחד מסימני ההיכר של הלהקה, באופן בו הוא נוהג לשלהב את הקהל בתנועותיו הזריזות בזמן שהוא שר. גם כיום, בשנות הששים לחייו, הוא אינו מפסיק לנוע בזמן ההופעות.

האינטרקציה בינו לבין שאר חברי הלהקה בזמן ההופעות היא מעטה, אם כי פעמים רבות הוא מצרף את ריצ'רדס ורון ווד להיצטרף עמו לשירה. יצירת קשר ישיר עם אנשים בודדים מהקהל היא גם אחת מהתכונות המאפיינות אותו מבין רבים. כמו כן בזמן ההופעות נהוג בקרב הקהל ליזרוק חפצים על הבמה, שג'אגר משליך אליהם בחזרה. מאפיין נוסף של ג'אגר בהופעות הוא החלפת פרטי הלבוש באופו עקבי.

[עריכה] תדמיתו הציבורית וחייו האישיים

[עריכה] התקרית בביתו של ריצ'רדס

כחבר באחת מהלהקות השערורייתיות והפרועות ביותר, מיק ג'אגר הפך להיות סיבה לשערוריות רבות או גילה מעורבות בהן. אחת מפורסמת היתרחשה בשנת- 1967, כאשר נעצרו ג'אגר וריצ'רדס והואשמו באחזקת סמים, לאחר חיפוש מישטרתי מתוקשר בבית הכפר של ריצ'רדס, כשבנוסף, הזמרת וזוגתו לחיים של ג'אגר באותה תקופה, מריאן פיית'פול, נמצאה עירומה לחלוטין עטופה בשטיח פרווה. החיפוש, מסתבר, התקיים לאחר שכתב מהעיתון חדשות העולם יעץ למשטרה לחפש בביתו של ריצ'רדס, כחלק ממגמת העיתון להפיץ את הידיעה על שימוש בסמים בקרב קהילת מוזיקת הפופ.

באחד מהדיווחים של העיתון, היתפרסם כי עיתונאי נכח במחיצת ג'אגר בזמן ששהה במועדון בלונדון, כשזה דיבר בגלוי על השימוש שלו בסמים, ואף הזמין מספר אנשים אליו הביתה "בשביל שאכטה". כשהדיווח היתפרסם, היתברר למרבה המבוכה שהעיתונאי בילבל בין ג'אגר לבריאן ג'ונס, וג'אגר תבע את העיתון על הוצאת דיבה.

אולם, דיווח מוטעה זה הוביל למעצרם של ג'אגר וריצ'רדס וסיקור המשפט פורסם בעמודים הראשיים ברחבי העולם. על אף טענתו של ג'אגר כי את הגלולות שנימצאו באחזקתו הוא קיבל תחת מירשם רופא, השניים הורשעו.

חומרת הענישה של השופטים כלפי השניים (מאסר ועבודות כפייה), גרמו להד רב ולזעם הציבור. המשפט הפך לנושא מאמרו של עורך מגזין "טיים", וויליאם ריס מוג, אשר טען שרק בגלל היותם מפורסמים "סומנו" ג'אגר וריצ'רדס כמרטה בעיני הרשויות, והעונש שקיבלו חמור יותר משל כל אדם אנונימי אחר. העירעור שהגישו השניים היתקבל והשם שוחררו מהכלא, אם כי האדם השלישי שנעצר איתם, סוחר האומנות רוברט פרייז'ר, ריצה את עונשו עד תומו.

[עריכה] שערוריית אלטמונט

שערורייה טראגית נוספת שזכתה עם השנים לתואר האירוע ש"הרג" את שנות הששים, מקורה בהופעה של הלהקה בפסטיבל אלטמונט בשנת 1969. להופעה פתוחה לקהל הרחב במגרש אופנועים, שכרו חברי הרולינג סטונז, בהמלצת הגרייטפול דד, כנופיית אופנוענים בשם "מלאכי הגיהנום" מאחר שהמשטרה לא הסכימה לאבטח אותו. שכרם של חברי הכנופיה הסתכם בחמש מאות דולר בלבד ובירה חינם. עם תחילת ההופעה נהיה ברור לכל כי התוצאה תהיה אסון כאשר הקהל, שהסתכם בשלוש מאות אלף איש, החל להיתפרע, מה שגרם לחברי הלהקה לקטוע את ההופעה פעם אחר פעם. אולם, ההחלטה לשכור את כנופיית האופנועים הייתה מה שעלה ביוקר לכל הנוגע בדבר, כאשר במהלך ההופעה הכנופיה פצעה מספר צופים, ואף דקרה למוות אחד, צעיר שחור בן שמונה עשרה בשם מרדית' האנטר, אשר היווה איום בהינף אקדח אל כיוון הבמה. כמו כן קיימת הטענה שהחבורה סיפקה לקהל הצופים סמים במהלך ההופעה. שנה מאוחר יותר יצא הסרט התיעודי תן לי מחסה שעקב אחר המהלכים של ההופעה ובמקרה הרצח.

השמועות טוענות שחברי הלהקה, וג'אגר בפרט, לא רק שלא ניסו לעצור את המהומות, אלא גם עודדו אותן, כאשר בזמן שבו האנטר מת הלהקה ביצעה את השיר Sympathy for the Devil (סימפטיה לשטן). שמועה זו הסתברה להיות מופרכת, שכן ארבע שירים לאחר ביצוע השיר נדקר האנטר. כך או כך, בעקבות לחץ תקשורתי, הלהקה הפסיקה לבצע את השיר במשך רוב שנות השבעים כשהופיעו בארצות הברית. שמועה מופרכת נוספת טענה שג'אגר, על אף ההשראה שלו ממוזיקת בלוז שחורה, הוא גזען ולא רצה שיהיו אנשים שחורים בקרב הקהל שלו. כל ההשמועות הנ"ל בוטלו לאחר ששוחררה הקלטה של ההופעה בה ג'אגר מנסה לשכנע את הצופים להפסיק עם האלימות.

[עריכה] מערכות יחסים

מיק ג'אגר ידוע בין השאר בזכות מערכות היחסים שלו עם מפורסמות כמו עם כריסי שרימפטון בין השנים 1963- 1966, ועם הזמרת מריאן פיית'פול בין השנים 1966 -1970. יש לו שבעה ילדים מארבע נשים שונות, והיה מושא שערוריות מין שונות במהלך השנים.

בתו הראשונה, קאריס של ג'אגר נולדה כאשר היה בן עשרים ושבע, מהזמרת מרשה האנט. השניים מעולם לא נישאו ונפרדו זמן קצר לאחר הולדת בתם, מאחר שג'אגר החל מערכת יחסים עם ביאנקה מורנה דה מאסיאס, פעילה פוליטית וחברתית מניקרגואה.

בשנת 1971, התחתן ג'אגר עם דה מאסיאס, ששינתה את שמה לביאנקה ג'אגר ומאז זכתה להוכרת הציבור. באותה שנה ילדה את בנה הראשון והשני של ג'אגר, ג'ייד. לזכותה של ביאנקה, אפשר לומר שג'אגר זכה לתודעה הבינלאומית. השניים חיו ביחד עד שנת 1979 ובשנת 1980 היתגרשו.

לאחר הפרידה מביאנקה, ג'אגר החל מערכת יחסים עם דוגמנית העל ג'רי הול, כשהשמועות טוענות שהול הייתה האישה שהביאה לסיום הנישואין של ג'אגר וביאנקה. בשנת 1984 ילדה ג'רי הול את בתם הראשונה, אליזבת, כיום דוגמנית מצליחה בפני עצמה. הול הופיעה על מספר מאלבומי הסולו של ג'אגר, וכן הוא כתב עליה את השיר Cry, Cry, Cry. השניים תכננו להתחתן, אך בשנת 1985, לאחר שילדה הול את בנם השני, ג'יימס לירוי אוגוסטין, טען ג'אגר בפומבי שהנישואין עם הול יהפכו אותו לקלסטרופובי. על אף זאת, השניים נישאו בשנת 1990 במהלך חופשה בבאלי, וזמן קצר מאוחר יותר נולדה בתם השלישית, ג'ורג'יה מיי איישה. בנם הצעיר, גבריאל לוק ביורגארד, נולד בשנת 1997, כשג'אגר בן חמישים וארבע. שנתיים מאוחר יותר התגרשו השניים כשהדוגמנית לוסיאנה גימנז טענה שהיא בהריון מג'אגר, ובדיקת DNA הוכיחה זאת. הילד, לוקאס, נולד בשנת 1999.

באותה שנה, כשהגישה הול בקשה לגירושין, היא גילתה שהיא וג'אגר מעולם לא היו נשואים. טקס הנישואין של השניים בבאלי מעולם לא הוכר כחוק בבריטניה וההד התקשורתי הצפוי בעקבות גירושין נוספים של ג'אגר מעולם לא ארע. במקום זאת, ביקשה הול לביטול הנישואין, ומערכת הזוגיות בת העשרים ושתיים השנים היסתיימה. על אף הסיום המכוער, הול טוענת כי ג'אגר הוא אב מסור והשניים חברים קרובים. יש לו דירה צמודה לשלה וכעט הם מסתדרים יחד יותר מבעבר. לאחר הפרידה מהול, ג'אגר לא התחתן עם גימנז, אך תומך באופן מתמיד בה ובבנם.

בנוסף למערכות היחסים העקריות בחייו, קיים ג'אגר במהלך שנות הששים המאוחרות מערכת יחסים עם הזמרת קארלי סימון. בשנת 1973, הקליטה סימון את הלהיט המצליח ביותר שלה, You're So Vain (אתה כה יהיר), שלטענתה נכתב על בן זוג לשעבר שהוא כה יהיר, וכמו שאומרות מילות השיר "אני בטוחה שאתה חושב שהשיר הוא עליך". מאז נישואיה, רבים חושדים כי השיר נכתב על וורן בייטי, או קט סטיבנס, או קריס קריסטופרסון, וכן או על ג'אגר, ששר יחד איתה בשיר. ג'אגר מעולם לא הוכיח את הטענה אם כי סימון אמרה כי הוא נכתב הן על ג'אגר והן על ביטי. בגירסאת הכיסוי מיוחדת לשיר עם ג'נט ג'קסון, רמזה סימון כי אכן מדובר בג'אגר.

סיפור נוסף שזכה לאמיתות ולסתירות כאחד הוא משולש אהבים בין ג'אגר לבין דייוויד בואי ואשתו אנג'לה (עליה כתב ג'אגר את השיר הידוע של הלהקה Angie). לפי שמועות שונות, היו קיימים יחסים אינטימיים במיוחד בין ג'אגר לדייוויד בואי, כאשר באוטוביוגרפיה שפרסמה אנג'לה בואי, נאמר כי תפסה את השניים יחד במיטה.