מארון 5

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מארון 5
Maroon 5, 2011.jpg
מידע כללי
מקור לוס אנג'לס, קליפורניה, ארצות הברית
שנות פעילות 19952001 כ-"Kara's Flowers"
2001 - היום כמארון 5
סוגה פופ רוק
פאנק רוק
רוק אלטרנטיבי
חברת תקליטים A&M Octone
Universal Music Group
אתר רשמי
חברים
אדם לוין
ג'יימס ולנטיין
ג'סי קרמייקל
מייקל מאדן
מאט פליין
חברים לשעבר
ריאן דאסיק

מארון 5אנגלית: Maroon 5) היא להקת פופ רוק מלוס אנג'לס, זוכת שלושה פרסי גראמי, המשלבת בשיריה אלמנטים של פאנק ומוזיקת נשמה. הפריצה של הלהקה הגיעה בעקבות הלהיט, "This Love". חברי הלהקה הם: אדם לוין (סולן), ג'יימס ולנטיין (גיטרה), ג'סי קרמייקל (קלידים וקולות רקע), מייקל מאדן (גיטרת באס) ומאט פליין (תופים).

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלושה מחברי הלהקה מכירים אחד את השני עוד מימי חטיבת ביניים. השלושה הקימו ביחד עם המתופף ראין דאסיק להקת גראז' רוק\גראנג' בשם "Kara's Flowers", בשנת 1995. הלהקה חתמה על חוזה הקלטות ב"Reprise Records" (השייכת ל"Warner Music Group"), עוד כשהארבעה היו בתיכון, ובשנת 1997 הוציאו את אלבומם היחידי, "The Fourth World". האלבום היה לכישלון מסחרי, ולכן הסתיים החוזה בין חברת התקליטים ל"Kara's Flowers". האלבום "The Fourth World" זכה להתעניינות לאחר שמארון 5 התפרסמו, אז נמכרו מהאלבום יותר עותקים מאשר טרם פריצתם.

לאחר סיום החוזה התפצלו דרכיהם של הארבעה, לאחר שהלכו ללמוד באוניברסיטאות שונות ברחבי ארצות הברית. בתקופה זו גילו סגנונות מוזיקליים חדשים, וגילו התעניינות בפופ, רית'ם אנד בלוז, מוזיקת נשמה וגוספל. תקופת התנסות זו השפיעה רבות על הסגנון והסאונד של חברי הלהקה. ארבעת החברים שמרו כל התקופה על קשר, והחלו לנגן יחד מחדש בשנת 2001. ג'סי קרמייקל עבר מגיטרה לקלידים, ועל כן צורף ללהקה ג'יימס ולנטיין, כנגן הגיטרה. בתחילת דרכם ניגנה הלהקה בלוס אנג'לס וניו-יורק. סולן הלהקה, אדם לוין, חשף שאלו היו תקופות שהשפיעו מאוד על סגנון נגינת הלהקה. "במשך הזמן בין עסקי הקלטותינו שהיתי זמן רב בניו-יורק ושם נחשפתי לסגנון מוזיקה עירוני ולתרבות ההיפ-הופ בדרך שמעולם לא קרתה לי בלוס אנג'לס. דבר זה הפנה אותי לחלוטין לסגנון מוזיקה שונה אשר השפיע על כתיבת השירים שלי."

לאחר צירופו של ולנטיין, שינו החמישה את שם הלהקה ל"מארון 5". הלהקה חתמה על חוזה הקלטות עולמי ב-"BMG", והחלה לבסס עצמה בתעשיית המוזיקה האמריקנית.

פעילות מוזיקלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

2001-2006: Songs About Jane[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוני 2002 יצא אלבום הבכורה של הלהקה, "Songs About Jane" (ג'יין הייתה חברתו של לוין, ומרבית שירי האלבום נכתבו והושפעו ממערכת היחסים הסוערת ביניהם). לוין אמר כי בכל שיר ישנה שורה אחת לפחות על ג'יין ולכן נקרא האלבום כך. הסינגל הראשון מהאלבום היה "Harder to Breathe", שנכנס ל-TOP 20 בארצות הברית ובבריטניה. מכירות האלבום הלכו והתעצמו במשך הזמן, כשהאלבום הגיע למקום השישי במצעד האלבומים האמריקני באוגוסט 2004, 26 חודשים לאחר צאת האלבום לחנויות. הפריצה הגיעה בעקבות יציאתו לרדיו ולחנויות של הסינגל השני, "This Love", אשר נכנס ל-TOP 5 בארצות הברית ובבריטניה ובמדינות רבות נוספות, והיה ללהיט גדול ב-MTV. לאחר מכן הגיע הלהיטים "She Will Be Loved" ו-"Sunday Morning" אשר ביססו את מעמדם החדש כמיינסטרים. בפברואר 2005 זכתה הלהקה בפרס הגראמי בקטגוריית תגלית השנה ושנה אחר כך זכו בפרס גראמי נוסף בקטגוריית 'דואט או להקת השנה בפופ' (על "This Love"). מכירות האלבום הסתכמו בארצות הברית ב-4.6 מיליון עותקים, בבריטניה נמכרו מהאלבום 1.9 מילון עותקים (6 פלטינות) וברחבי העולם - 8.3 מיליון עותקים.

לאחר מספר שנים של סיורי הלהקה, המתופף ריאן דאסיק החל לסבול מכאבים בכתף כתוצאה מפגיעת ספורט ישנה. אחרי כמה סיורים בהם מתופפים אחרים החליפו את המקום שלו, דאסיק עזב רשמית את מארון 5 בספטמבר 2006 ומאט פליין הוכנס ללהקה בתפקיד המתופף.

2007-2009: It Won't Be Soon Before Long[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומם השני, "It Won't Be Soon Before Long", יצא לחנויות ברחבי העולם ב-22 במאי 2007, והגיע היישר למקום הראשון בארצות הברית, עם מכירות של 429,484 עותקים בשבוע הראשון. הסינגל הראשון מתוכו, "Makes Me Wonder", יצא ב-27 במרץ והגיע למקום הראשון במצעד בילבורד האמריקני, ובכך גם קבע שיא, כשעלה במצעד מהמקום ה-64 היישר למקום הראשון (תוך שבוע). הסינגל הגיע למקום הראשון בעוד 11 מדינות, ובניהן בישראל (במצעד הלהיטים הרשמי של גלגלצ). הסינגל השני "Wake Up Call" זכה גם הוא להצלחה בארץ. הסינגל השלישי מתוך האלבום, "Won't Go Home Without You" יצא בנובמבר וגם הוא הגיע למקום ה- 1 במצעד הלהיטים בישראל. סינגל רביעי לאלבום נקרא "If I Never See Your Face Again" ובסינגל זה השתתפה הזמרת ריהאנה, ואף הוא זכה להצלחה רבה בישראל והגיע למקום ה-3 בארץ. סינגל חמישי לאלבום נקרא "Goodnight Goodnight" ולמרות שלשיר זה יצא קליפ הוא לא הופץ ברשתות ערוצי המוזיקה בעולם. הלהקה נבחרה פעמיים ללהקת השנה בישראל בשנים 2004 ו-2007, ולפריצת השנה בשנת 2004. הסינגלים This Love ו- She Will Be Loved הגיעו למקום השני (This Love) ולמקום הרביעי (She Will Be Loved) במצעד השירים השנתי של שנת 2004. הסינגלים Makes Me Wonder ,Wake Up Call ו-Won't Go Home Without You הגיעו למקום ה16, 24 ו-21 (בהתאמה) במצעדי השירים השנתיים של שנת 2007 ו-2008. ההשראות הגדולות של חברי הלהקה היו בעיקר "הפוליס", "הביטלס" ובין היתר "פרל ג'אם" ו"נירוואנה".

2010-2011: Hands All Over[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדם לוין, סולן הלהקה, ציין שהוא מאמין שהלהקה הגיעה לשיאה ויכולה להוציא עוד אלבום לפני הפירוק. הוא הסביר: "בסופו של דבר אני רוצה להתמקד בלהיות בן אדם שונה לגמרי כי אני לא יודע אם אני רוצה לעשות את זה בגיל ארבעים, חמישים ומעבר, כמו הרולינג סטונס".

האלבום השלישי של הלהקה, Hands All Over, יצא ב-21 בספטמבר 2010. הסינגל הראשון מתוך האלבום, "Misery" יצא לאור ב-22 ביוני 2010, השיר הגיע למקום הראשון בבילבורד ובארץ הגיע למקום השני במצעד גלגלצ. הסינגל השני, "Give a Little More" יצא לאור ב-12 באוקטובר 2010 והגיע למקום העשירי בבילבורד ולמקום התשיעי במצעד גלגלצ. הסינגל השלישי, "Never Gonna Leave This Bed" יצא ב-5 בפברואר 2011 והגיע למקום השישי במצעד של הבילבורד ולמקום הרביעי במצעד גלגלצ. בסוף שנת 2011, במצעד הפזמונים הבינלאומי השנתי של גלגלצ, הגיע השיר "Never Gonna Leave This Bed" למקום ה-33.

ביוני, 2011 הוציאה לאור הלהקה סינגל בשיתוף עם הזמרת כריסטינה אגילרה שנקרא "Moves Like Jagger". הסינגל הגיע למקום הראשון בבילבורד הוט 100 ולמקום הראשון במצעד האייטיונס. הם הופיעו איתו לראשונה על במת הריאליטי The Voice, בה לוין ואגילרה משמשים כמנטורים. השיר צורף לאלבום Hands All Over בהפצתו השנייה ב-2011. בסוף שנת 2011, במצעד הפזמונים הבינלאומי השנתי של גלגלצ, הגיע השיר "Moves Like Jagger" למקום הרביעי.

ב-20 בנובמבר 2011 זכתה הלהקה בטקס ה-AMA בפרס 'הלהקה הטובה ביותר'. בנוסף, הופיעה הלהקה באותו הטקס עם הלהיט "Moves Like Jagger" ביחד עם כריסטינה אגילרה, ולוין הופיע בנפרד עם השיר "Stereo Hearts" עם להקת Gym Class Heroes.

ב-11 בינואר 2012 זכתה הלהקה בטקס פרסי ה- People choice בקטגוריה "הלהקה האהובה".

2012-2013: Overexposed[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות הצהרותייה של הלהקה על פירוק אחרי האלבום השלישי, ב-8 בספטמבר 2011, הצהיר קלידן הלהקה, ג'סי קרמייקל, כי הלהקה צפויה להתחיל בהקלטת האלבום הרביעי שלהם בתוך שנה.

ב2012, לאחר תלונות מצד מעריצים על כך שקלידן הלהקה, ג'סי קרמייקל, לא נראה מופיע איתם בהופעות, וכן לא הגיע איתם לטקסים האחרונים, שיחררה הלהקה הודעה בה הוכרז שקלידן הלהקה ג'סי עזב זמנית לטובת המשך לימודי מוזיקה ויחזור לנגן עם הלהקה בהמשך.

ב-26 במרץ 2012 הודיעה הלהקה ששם האלבום החדש יהיה "Overexposed", ושהוא יצא לאור בתאריך 26 ביוני 2012. בנוסף, חברי הלהקה הודיעו שהאלבום החדש יהיה יותר "פופי" מקודמיו.

ב-16 באפריל 2012 הופיעה הלהקה על במת התוכנית The Voice (ארצות הברית) עם הסינגל הראשון מהאלבום,"Payphone" בשיתוף עם הראפר ויז קאליפה. ב-17 באפריל הסינגל יצא לאור באופן רשמי. הסינגל הגיע למקום הראשון במצעד גלגלצ ולמקום ה18 במצעד הפזמונים הבינלאומי השנתי של גלגלצ.

ב-19 ביוני 2012 יצא לאור הסינגל השני מתוך האלבום, "One More Night". השיר זכה להצלחה בארץ ונשאר מספר שבועות במקום הראשון במצעד גלגלצ. במצעד הפזמונים הבינלאומי השנתי של גלגלצ הגיע השיר למקום העשירי, בנוסף, הלהקה הוכרזה כ"הרכב השנה" לשנת 2012.

הסינגל השלישי מהאלבום, "Daylight", יצא לאור בתאריך 27 בנובמבר 2012. הלהקה קראה למעריצים להשתתף בצילומי הקליפ, שאורכו כ-9 דקות. בנוסף, צילמה הלהקה קליפ נוסף בו משולבים קטעים של הלהקה מתוך הופעות חיות, וקטעים של אמנים שונים מרחבי העולם השרים את השיר.

ב-14 במאי 2013 יצא לאור הסינגל הרביעי והאחרון מהאלבום, "Love Somebody". יום לאחר מכן יצא לאור הקליפ לשיר.

2014-הווה: V[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-18 במאי 2014 הודיעה הלהקה שאלבום האולפן החמישי שלה "V" צפוי לצאת לאור ב-2 בספטמבר באותה השנה דרך חברת התקליטים אינטרסקופ רקורדס. הסינגל הראשון מהאלבום "Maps" יצא לאור ב-16 ביוני 2014.

פעילויות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-30 בספטמבר 2010 ביצעה הלהקה הופעה חיה בפייסבוק לכל המעריצים בעולם באותו הזמן באמצעות טכנולוגיית ה-live streaming.

במרץ 2011, הלהקה השתתפה בפרויקט ראשון מסוגו של חברת קוקה קולה בו הם היו סגורים באולפן 24 שעות, ביחד עם המוזיקאי PJ מורטון. היו להם 24 שעות לכתוב שיר מקורי משלהם. במשך 24 שעות יכלו המעריצים לראות אותם בשידור חי באתר של קוקה קולה מתחילת תהליך כתיבת השיר והקלטתו ועד סיום 24 השעות, כשהם השמיעו את היצירה הגמורה. השיר, "Is Anybody Out There", יצא לאור באתר קוקה קולה לאחר מספר ימים להורדה בחינם. מאז, המשיך PJ מורטון לנגן עם הלהקה בהופעות. במשך 24 השעות יכלו המעריצים להביע את דעתם ולהשתתף בתהליך באמצעות הטוויטר.

ב-2011 הקליטה הלהקה שיר ביחד עם הזמרת רוזי קריין לפסקול של הסרט משחקי הרעב. השיר נקרא "Come Away To The Water" ויצא לאור ב -20 במרץ 2012.

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומי אולפן[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2003: Acoustic 22.1.03
  • 2005: Live Friday Night the 13th
  • 2007: The B-Side Collection
  • 2008: Live from SoHo
  • 2008: Live from Le Cabaret
  • 2008: Call and Response: The Remix Album

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקודם:
אוונסנס
זוכה פרס הגראמי - תגלית השנה
2005
הבא:
ג'ון לג'נד