מס ערך מוסף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מס ערך מוסף, או בראשי-תיבות מע"מ (בעברית תקנית: מע"ם), הוא מס המוטל על צריכה ומהווה חלק אינטגרלי ממערכות מיסוי במדינות רבות בעולם.

פירוש השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

המס נקרא כך מכיוון שהוא ממסה את הערך המוסף בכל שלב בשרשרת הייצור והשיווק, החל מהיצרן, דרך הסיטונאי ועד לקמעונאי. הערך המוסף הינו ההפרש בין מחיר המוצר או השירות המסופקים, לסך מחיר התשומות ששימשו לייצור המוצר או מתן השירות.

המע"מ הוא מס עקיף, שהצרכן הוא הנושא בפועל בעלותו. המע"מ נכלל במחירם של מוצרים ושירותים כאחוז ממחירם והוא יכול להיות בעל שיעור אחיד או ברמות אחדות בהתאם לסוג המוצר או השרות.

דוגמה לשרשרת ייצור בת 3 אלמנטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נתאר לדוגמה גביית מע"מ בסך 18% בשרשרת ייצור של מוצר בעל 3 חלקים - למשל, נעליים.

יצרן א' מייצר גומי גולמי, ומוכר אותו ליצרן סוליות הנעליים במחיר של 100 שקלים ליחידת גומי המספיקה לזוג נעליים בודד. מאחר שעל יצרן הגומי לגבות מע"מ, הוא גובה מיצרן ב' 118 שקלים. (ומעביר 18 שקלים לרשות המסים) הרווח של יצרן א' הוא 100 שקלים.

יצרן ב' (יצרן סוליות נעליים) קונה גומי גולמי מיצרן א' ב-118 שקלים ליחידה, ומוכר את הסוליות ליצרן הנעלים במחיר של 200 שקלים. מאחר שגם הוא צריך לגבות מע"מ, הוא מוכר את הסוליות ב-236 שקלים. (36 שקלים נוספים כמע"מ) לאחר מכן, יצרן הסוליות מזדכה על 18 שקלים מהמע"מ שנגבו ממנו על ידי יצרן הגומי, ומעביר את השאר לרשות המסים. (18 שקלים גם כן) הרווח של יצרן ב' הוא 100 שקלים.

יצרן ג' מייצר נעליים ומוכר אותן לצרכנים. הוא משלם 236 שקלים ליצרן הסוליות, ומייצר מהן נעליים אותן הוא מוכר לצרכנים ב-300 שקלים לפני מע"מ, או 354 שקלים לאחר מע"מ. גם הוא מזדכה על 36 השקלים ששילם כמע"מ ליצרן ב', ומעביר את השאר לרשות המסים. (18 שקלים) הרווח של יצרן ג' הוא 100 שקלים.

לכן בסוף התהליך, שילם הצרכן הסופי (אשר אינו מזדכה על מע"מ כלל) 354 שקלים על הנעליים, כך ש-100 שקלים הגיעו לכל אחד משלושת היצרנים א' ב' ו-ג', ו-54 שקלים הגיעו לרשות המסים. (בדיוק 18% מהסכום ללא מע"מ, 300 שקלים, אותו היה אמור לשלם ללא המס)

מאפייני המס[עריכת קוד מקור | עריכה]

את המע"מ ניתן לגבות בשלוש דרכים:

  1. מיסוי ערך מוסף (VAT - value added tax) - מיסוי ההכנסות בהפחתת מחיר חומרי הגלם והתשומות ששימשו בייצור. העסק מדווח ומשלם מס על הערך המוסף בלבד.
  2. ‎החזר מס תשומות (Credit Method) - מיסוי ההכנסות במלואן, כאשר ניתן זיכוי בגין מע"מ על תשומות ששולמו על ידי עסקים אחרים בשלבי הייצור הקודמים. העסק מחויב במס על מלוא הכנסותיו ורשאי לנכות מסכום זה מע"מ ששולם בשלבי ייצור קודמים.
  3. ‎מע"מ פיננסי – מיסוי על השכר ששולם על ידי העסק ועל תזרים יציאת ההון נטו שלו. תזרים יציאת הון נטו מוגדר כהכנסות הוניות בניכוי תשלומים הוניים כדיבידנד וריבית.

תשלומי השכר ותזרים יציאת הון נטו, שקולים להכנסות העסק ממכירות בניכוי תשומות ששימשו לייצור, כך שתקבולי המס זהים בכל אחת מדרכי הגבייה.

הדרך המקובלת ביותר לגביית המע"מ היא בהטלת המס על כלל המכירות בכל שלב בייצור, ומתן אפשרות לנכות מע"מ על תשומות בתהליך הייצור (החזר מס תשומות). למטרת הדרישה של הזיכוי, העסק נדרש להוכיח כי אכן שולם המע"מ על ידי ספק התשומה ומקובל לעשות זאת באמצעות חשבוניות מס. טכניקה זו מקילה על אכיפת המס מאחר שלעסקים קיים תמריץ להבטיח כי מס הערך המוסף אשר הספק טוען ששולם, אכן שולם. מצד שני, טכניקה זו פוגעת בספקים שכן עם הוצאת החשבונית ללקוח, הספק מחויב במע"מ כלפי המדינה, ואלו הלקוח מזוכה במע"מ כלפי המדינה. כל זאת עוד לפני שבוצע תשלום כלשהו בפועל. דבר זה מהווה למעשה הלוואה של הספק ללקוח בסכום השווה לערך המע"מ בחשבונית.

על מנת למנוע בעיה זו, ישנם מקומות בעולם בהם כאשר ספק מוציא חשבונית ללקוח שגם הוא נחשב עוסק מורשה לעניין מע"מ, הוא יכול לוותר על החיוב במע"מ. טכניקה זו מותרת במדינות החברות באיחוד האירופי כל עוד מדובר בלקוח היושב במדינה אחרת מזו של הספק. בישראל הדבר אסור, דבר המהווה פגיעה בספקים, בעיקר בענפים בעלי מוסר תשלומים המבוסס על אשראי.

מע"מ יכול להיות מוחל על בסיס "יעד" (destination) או מקור (origin). מע"מ על בסיס יעד, ימסה צריכה על פי המקום בו היא נצרכת, יצוא לא יכנס לבסיס המס בעוד שעל יבוא יוטל מע"מ. מס זה, למרות שמו, הוא מס על הצריכה ולא על הערך המוסף. מע"מ על בסיס מקור יחיל מע"מ על יצוא ויפטור ממע"מ יבוא. מס זה הוא אכן מס על הערך המוסף.

מע"מ המוחל בשיעור אחיד על הצריכה הוא מס בעל מאפיינים רגרסיביים. שיעור הצריכה מההכנסה הולך ופוחת ככל שרמת ההכנסה עולה, כך שביחס להכנסה, שעור המע"מ המשולם גבוה יותר ככל שהכנסתו של משק הבית נמוכה יותר. כדי להקטין רגרסיביות זו, ישנן מערכות מיסוי שבהן שעור המע"מ אינו אחיד. המע"מ על מוצרי צריכה בסיסיים ומוצרים שבהגדרתם נצרכים על ידי אוכלוסיות חלשות, נמוך יותר ולעתים אף ניתן פטור ממע"מ. מנגד שיעורי מס לא אחידים מביאים לעלייה בעלויות המינהל של מערכת המס ולעיוותים בסיווגי המוצרים.

במדינות שהינן קונפדרציות, כגון קנדה, תיתכן הטלת מע"מ כפולה. גם של השלטון הפדרלי, וגם של הפרובינציה עצמה. במדינות מסוג זה מקובל באזור הגבולות בין הפרובינציות, לבצע קניות בפרובינציה השכנה, ובכך לחסוך חלק מתשלומי המע"מ.

בישראל, בדומה למדינות אירופה, החוק מחייב שכל מחיר אשר מוצג לצרכן בנקודת המכירה או בכל פרסום כלשהו, יכלול את כל התשלומים והמיסים, ובכללם גם את המע"מ, כך שהמחיר המוצג לצרכן הינו מחיר סופי. בקנדה המחירים המוצגים לצרכן אינם כוללים מע"מ: המע"מ מוסף בקופה בעת התשלום. הסיבה לכך היא חישוב המע"מ השונה ממקום למקום באותה מדינה. באופן מעשי, הדבר מפריע מאוד ומבלבל את הצרכנים, אשר צריכים לבצע חישובים שונים בעת הקניה על מנת להגיע למחיר הסופי.

כאשר מתבצעת מכירה לעסקים, מותר להציע הצעות מחיר שאינן כוללות מע"מ. ההגיון שבכך הוא שעסקים ממילא מזדכים על המע"מ ולכן המחיר האמיתי שהם משלמים הוא המחיר ללא מע"מ.

השפעות מאקרו-כלכלית וחברתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי התפיסה הכלכלית המודרנית, המע"מ מהווה כלי פיסקלי, שכן הוא משפיע על הצריכה. העלאת המע"מ על ידי הממשלה מרסנת את הצריכה ואילו הורדת המע"מ על ידי הממשלה, מגדילה את הצריכה, ובכך גם את הצמיחה במשק.

תכונה נוספת של המע"מ היא שמדובר במס שהשפעתו רבה במיוחד על אוכלוסיות חלשות, שכן אחוז גבוה במיוחד מההכנסה הפנויה של אוכלוסיות אלו מופנה לצריכה (ולא לחיסכון).

שיעורי מס מיוחדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקרים אחדים ניתן פטור ממס ערך מוסף או מוטל מס בשיעור אפס. עסקאות פטורות הן עסקאות לגביהן לא חל מע"מ, אולם יחד עם זאת אין העסק זכאי להחזר מע"מ על תשומות אשר כן חייבות במע"מ. למעשה מוצא מבסיס המס השלב הפטור בלבד. ההבדל בין פטור ממע"מ למע"מ בשיעור אפס, הוא בכך שפטור ממע"מ מוציא מבסיס המס רק את שלב הייצור הפטור ואינו מאפשר לקבל החזר התשומות ששולמו. מע"מ בשיעור אפס מאפשר להזדכות על המע"מ ששולם בשלבי הייצור הקודמים ובעת המכירה המוצר חייב במס בשיעור של אפס אחוזים.

מס ערך מוסף בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חוק מס ערך מוסף

ב-28 שנותיה הראשונות של ישראל, לא הונהג מס ערך מוסך. המס מוסף הוטל בישראל לראשונה ב-1 ביולי 1976, מכוח חוק מס ערך מוסף, בעקבות המלצותיה של "ועדת אשר", שעסקה בעניין זה. (בשלהי שליטתה של מפא"י בישראל, וערב המהפך ועליית הליכוד לשלטון ב-17 במאי 1977) על אף ששיעורו הראשוני של המע"מ היה 8%, השמחה במשרד האוצר הייתה גדולה כל כך על קלות גבייתו שהועלה במהרה, ולאחר 6 שנים בלבד, כמעט והכפיל את ערכו ועלה ל-15%. היום עומד שיעור המע"מ בישראל על 18%.

בישראל המע"מ הוא בשיעור אחיד (למעט חריגים מעטים) על צריכה פרטית וציבורית ובגבייתו עוסקת רשות המסים בישראל (קודם להקמתה עסק בכך "אגף המכס ומע"מ" במשרד האוצר).

המע"מ נגבה בשלב היבוא ובכל שלבי הייצור והשיווק על ערך המכירות לקונה, כולל כל המסים (למעט המע"מ עצמו). מחבות מס זו מוחזר ערך המע"מ אשר הוטל בשלב הקודם על תשומות ביניים כולל השקעות (החזר "מס תשומות").

שיעור המע"מ בישראל הינו:

מתאריך שיעור המע"מ
1.7.1976 8%
1.11.1977 12%
1.8.1982 15%
1.6.1985 17%
1.10.1985 15%
1.3.1990 16%
1.1.1991 18%
1.1.1993 17%
15.6.2002 18%
1.3.2004 17%
1.9.2005 16.5%
1.7.2006 15.5%
1.7.2009 16.5%
1.1.2010 16%
1.9.2012 17%
2.6.2013 18%

סעיף 30 לחוק מס ערך מוסף מונה 18 סוגים של עסקאות שעליהן חל מע"מ בשיעור אפס. הסוג הבולט הוא מכירת פירות וירקות בלתי מעובדים. כן נכללים ברשימה זו סוגים אחדים של עסקאות עם תושבי חוץ.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]